עונג יום טוב רג

יש עליו עדים ואין בו זמן כו' וקאמרינן בגמרא ואלו בגירושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה לא קתני מ"ט א"ר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק. א"ל אביי א"ה בקדושין נמי נימא הכי אשה זו בחזקת היתר ליבם עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק התם לחומרא כו' א"ה בגרושין נמי ניתני ולהצריכה חליצה ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא אם אתה אומר חולצת מתייבמת. והתוס' הקשו דהכא מוקמינן אשה בחזקת היתר לשוק אע"פ שבשעה שנולד הספק היתה עומדת בחזקת איסור שבעלה עדיין חי ובפ"ק דחולין אמרינן בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה ומשמע דווקא לענין ריעותא דאתיליד אחר שחיטה הוי בחזקת היתר כגון בא זאב ונטל בני מעיים והחזירם כשהם נקובים דלא חיישינן שמא במקום נקב ניקבו אבל אם נולד הספק מחיים כגון ספק דרוסה לא משום דבשעה שנולד הספק היתה עדיין בחזקת איסור ואור"י דהתם חיישינן לספק דרוסה משום דשכיחא ומוכח מילתא לאיסורא טפי מלהתירא עכ"ל הנה מבואר מדברי התוס' דאף שנולד ריעותא מחיים אם ההיתר והאיסור שניהם שווין לפנינו לתלות מוקמינן בחזקת היתר והד"מ כתב (בסימן לא) בדין ספק אם המוח מקיפין המים או לא דיש שרוצים להכשיר מהא דתניא נשחטה הותרה עד שיודע לך במה נטרפה ול"ד דהואיל ויש כאן ריעותא ברורה מחיים אין להכשיר משום זה וכן משמע בתוס' פ"ד אחין עכ"ל הד"מ ומהר"ם לובלין בתשו' ס"ו חלק על דברי הרב ואמר דאדרבא התוס' שם דחו חילוק זה ומסקנת התוס' דאפילו היכא דנעשה הריעותא מחיים אפ"ה יש להעמיד בחזקת היתר כדאמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אל תאסרנה מספק והא דחוששין לספק דרוסה וכן לעיל (סימן לג) בישב לה קוץ בושט דחוששין שמא הבריא היינו משום דשכיחי והש"ך כ' (בסי' נו"ן) דדעת הרב הוא דהתוס' כתבו כן לרבה דאמר בש"ס התם אשה זו בחזקת היתר עומדת כו' אבל אביי הא אקשי ליה לרבה שם מהך דנפל עליו הבית אמאי נימא אשה זו בחזקת כו' ומסקו אביי ורבא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה א"כ התוס' דמדמי דין זה לנשחטה הותרה מוכח דכי היכי דלא מוקמינן אשה זו בחזקת היתר ה"נ לא אמרינן נשחטה הותרה היכא דאתיילד ריעותא מחיים ואע"ג דאפשר לומר דלמסקנא נמי אמרינן אשה זו בחזקת היתר עומדת אלא דלחומרא אמרינן דבעי חליצה וכדכתב הרב"י שם וגם בדברי התוס' דוחק קצת לומר דלא כתבו כן למסקנא מ"מ כיון דאינו מוכרח ויש פנים לכאן ולכאן וגם פשטא דש"ס משמע התם דאביי אעיקרא דדינא פליג א"כ מנ"ל ללמוד היתר דילמא למסקנא קיימא דלא מוקמינן אשה זו בחזקתה כן נ"ל ע"כ לשון הש"ך ז"ל: והא ודאי דפשטא דלישנא דתלמודא משמע כדברי הד"מ והש"ך דאביי ל"ל כלל הך חזקה דאשה זו בחזקת היתר לשוק דהא קא מקשי ליה א"ה בקידושין נמי נימא הכי וכן כי פריך ליה ממתניתין דנפל הבית עליו ועל בת אחיו קאמר ואמאי ה"נ נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת הרי משמע דאביי בעצמו סובר דלא אמרינן כלל הך חזקה ואע"ג דאח"כ כי מייתי מתניתין דמחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת ואמרינן למאי הילכתא שאם ערוה היא צרתה חולצת ולא מתייבמת ולא אמרינן שאם אתה אומר חולצת מתייבמת עכ"ל הגמרא ומלשון זה משמע דאביי נמי אית ליה הך חזקה רק דסובר דלחומרא חולצת ולא חייש שמא תתייבם מ"מ אין זה ראי' כלל דהתם אדמעיקרא קאי דאקשי אביי מנפל הבית עליו ועל בת אחיו דאמאי נימא אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ואל תאסרנה מספק וכ"ת ה"נ לחומרא חומרא דאתי לידי קולא הוא שאם אתה אומר חולצת מתייבמת וקאמר גרושין דשכיחא גזרו בה רבנן וחשו שלא יחלוץ שמא תתייבם מפולת דלא שכיחא ל"ג בה רבנן שמא תתייבם וע"ז פריך וגבי גירושין מי לא תנן שתחלץ והתנן כו' ואמרינן שאם ערוה היא צרתה חולצת ולא מתייבמת ולא אמרינן שמא תתייבם ואמר האי לישנא משום דקאי אהאי דקאמר גירושין דשכיחא גזרו בה רבנן אבל באמת אביי גופא סובר דלא אמרינן כלל הך חזקה דלשוק עומדת ומה"ת חולצת ולא מתייבמת: ולכאורה קשה לדעת הש"ך דאביי ל"ל כלל הך חזקה הא התוס' הקשו שם וא"ת תינח היכא דכנס ואח"כ גירש שכבר היתה צרת ערוה אבל גירש ואח"כ כנס הא לא הוי בחזקת היתר לשוק ותי' דמ"מ מוקמינן הערוה בחזקת שלא נתגרשה וא"כ נהי דמצינן לומר דאביי ל"ל חזקה דלשוק משום דאתחלא מחיים או מטעם אחר אבל חזקת א"א דערוה ודאי חזקה מעליא בכל דוכתי והיכא פליג אביי עלה וא"כ ע"כ אביי ורבא סברי דספק גירושין נמי חולצת ולא מתייבמת הוא רק לחומרא מדרבנן דמדאורייתא מוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה: מיהו נ"ל דגם מזה אין ראיה דהא באמת דברי התוס' בתירוצם דמוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה צריך ביאור דא"כ אמאי הוצרך רבה למימר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת שיש לפקפק על הך חזקה משום שנולד הריעותא מחיים ולמה לא אמר כפשטא דמוקמינן הערוה אחזקתה שלא נתגרשה כמו שמוכרחין אנו לומר בגירש ואח"כ כנס ע"כ נ"ל ביאור הדברים דבאמת הך חזקה דערוה לא מהני כלל לגבי צרה להתירה דערוה וצרתה תרי גופי נינהו ואיכא למ"ד בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מ"ט בתה לית לה חזקה דכשרות איהי אית לה חזקה דכשרות ואפילו למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה איכא למימר דהתם שאני דהבת נולדה ממנה ולהכי מהני חזקה דאם וכן הא דאמרינן (בפ"ק דחולין) גבי שוחט בסכין ונמצאת פגומה דמהני חזקת בדוק דסכין לגבי בהמה היכי דשיבר בה עצמות וכן חזקת שלימה דמקוה מהני לגבי אדם שטבל בה כמבואר ביור"ד (ס' ר"א ס"ק ס"ה) התם נמי כיון דהסכין מכשיר את הבהמה והמקוה מכשרת את הטובל בה מהני חזקת המכשיר לדבר שהוכשר בה אבל צרה וערוה תרי גופי נינהו ואין הערוה פועלת רק שהתורה גזרה דהיכא דאיכא ערוה לא מתחלא דין יבום כלל בהצרה אבל אין הערוה פועלת בצרה שום דבר ולהכי לא מהני חזקת הערוה לגבי צרה ולהכי לא מצי רבה לומר ערוה זו בחזקת שלא נתגרשה עומדת והוצרך לומר דצרה גופא אית לה חזקת היתר לשוק ובחיי הבעל היתה עומדת בחזקת שאם ימות בעלה תהא מותרת לשוק ואיכא חזקה על הצרה גופא וע"ז הקשו התוס' דהתינח בכנס ואח"כ גירש דשייך לומר דבחזקת היתר היתה עומדת קודם שנולד ספק של הגירושין אבל גירש ואח"כ כנס מאי איכא למימר דהא מתחילת נישואין של הצרה היתה בספק אם תהיה מותרת לשוק לאחר מיתת בעלה וע"ז תי' התוס' דמוקמינן הערוה אחזקה שלא נתגרשה ואין כוונתם דמהני חזקת הערוה לגבי הצרה רק שכוונתם כיון דבחיי הבעל היינו פוסלים את הגט מדאורייתא משום דמוקמינן לה אחזקה דא"א והיינו מחזיקים אותה כא"א גמורה וממילא אם היינו דנין אז על הצרה מה יהיה לאחר מיתת בעלה אם תהא מותרת לשוק או לא היינו מחזיקים אותה שתהא מותרת לשוק כיון שאנו מחזיקין את הערוה לא"א גמורה מטעם חזקה דידה א"כ אפילו אם גירש ואח"כ כנס נמי שייך לומר אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת אבל אין כוונתם כלל לומר דחזקת א"א דערוה מכריע להתיר הצרה לשוק רק כוונתם שע"י חזקת א"א דערוה היתה הצרה עומדת בחזקת היתר לשוק וכ"ז הוא רק למאן דס"ל הך חזקה דהיתר לשוק. אבל למאן דל"ל כלל הך חזק' מטעם שנולד הספק מחיים או מט"א לא מהני גבי צרה חזקה דא"א דערוה: ** (הגה"ה ועוד דכיון דבחיי הבעל לא אמרינן שבחזקת היתר עומדת מפני שבעלה חי אי אפשר להכריע דין הצרה מחזקה של הערוה לאחר מיתת הבעל שוב לא שייך לומר על הערו' שהיא בחזקת א"א כיון שכבר מת הבעל וכלו אישות דידה ודו"ק:)