עונג יום טוב רא

ועוד דביארנו במק"א דלרב חסדא מחזיקין מאיסור לאיסור והיינו מאיסור אבמה"ח לאיסור עיר הנדחת]: ואף דהכא אמרינן דבהמת עיה"נ אסורה מטעם שדינה בהריגה וחל עליה כשהיא בחיים ובחולין (דף ק"מ) אמרינן שתי צפרים חיות למעוטי ציפורי עיה"נ ופריך למאי אילימא לשלוח לא אמרה תורה שלח לתקלה אלא לשחיטה ופירש"י ז"ל התם אפי' ההיא דשחוטה היא ולא אכלי לה ויכול לשורפה אחר שחיטה לא תיתי מעיה"נ עכ"ל הרי משמע דאי לאו קרא דחיות הוי מכשרינן לאתויי מציפורי עיה"נ ולשוחטה ולשורפה אח"כ. הרי דגם בבע"ח אנו יכולין לקיים מצות דין דעיה"נ בשריפה אחר שחיטה התם שאני דיכולין לשורפה אחר שחיטה משא"כ הכא דאם נשחטה ונרצה לקיים דינה בשריפה תפטר לגמרי שאז אנו צריכין להפריד חלק עיה"נ ותפטר משום דמחוסר תלישה קביצה שריפה כמו עיסה וא"כ ההכרח לקיים דינה בהריגה וממילא נאסר גם חלק עיר האחרת מטעם אין ברירה ואפשר עוד דהתם גופא נמי מקיימא מצות לפי חרב בשחיטתה דע"כ לא איבעי לן בסנהדרין אלא אם זה מיקרי שחיטה לטהר מידי נבילה אבל מצות לפי חרב ודאי מתקיים בשחיטה ומש"כ רש"י ז"ל שישרפנה אפשר דרש"י ז"ל סובר דכל בע"ח הנהרגין משלל עיה"נ בעי שריפה אחר הריגה: ובמה שעמד הר"ן ז"ל על רש"י ז"ל שכ' בטעמא דבהמה אסורה משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ושחיטת עיר הנדחת הוי רק כמיתה וע"ז הקשה הר"ן ז"ל דהא ר"ח בתר הכי מיד מיבעיא ליה אי מטהר מידי נבילה או לא ואיכו השתא פשיטא ליה דלא מטהר מידי נבילה: היה נראה ליישב על נכון דבאמת צריך להבין הא דבעי למימר דשחיטת בהמת עיה"נ מטמאה בנבילה מ"ש משחיטת שור הנסקל דודאי הוא מטהר מידי נבילה כדמוכח בב"ק (דף ע"א) גבי גנב שור הנסקל וטבחו דפליגי ר"ש ורבנן אי שחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וחייב דו"ה או לא אבל מידי נבילה לכ"ע מטהר דאי לא הוי מטהר מידי נבילה היה לכ"ע פטור מדו"ה כדאיתא שם (דף ע"ח) במשנה דהנוחר ומעקר פטור מדו"ה וא"כ מ"ש בהמת עיר הנדחת מבהמת שור הנסקל. וצ"ל דשור הנסקל כיון דמצותו בסקילה אם שחטו לא חייל על מעשה השחיטה דין סקילה ולא איתעביד ביה מצות סקילה דשחיטה וסקילה תרי מילי נינהו ולהכי מטהר מידי נבילה [ומהאי טעמא בעי למימר שם בב"ק (מ"א) ואימא הנמ היכא דבדק קרומית של קנה ושחט בה דהוי כעין סקילה אז אסור באכילה דלא חל על שחיטה זו דין שחיטה אלא סקילה. אבל היכא דשחטה בסכין מותר כיון דשחטיה בסכין לא עביד ביה כלל מצות סקילה ושחיטתו התירתו באכילה לגמרי ומסיק מדכתיב לא יאכל את בשרו אע"ג דעבדיה כעין בשר ולא חייל עליה דין סקילה נמי אסור באכילה ובהנאה] אבל בעיר הנדחת דמצוותו בהריגה לפי חרב בזה אפשר לומר דאם שחטו לא חייל על מעשה שחיטה זו דין שחיטה לטהר מידי נבילה אלא דין הריגת הבהמה לפי חרב ובשחיטה זו קיים מצות לפי חרב ומה"ט פשיטא לי' להש"ס בזבחים (דף ע') דעגלה ערופה ששחטה מטהר מידי נבילה אף אם נאסרת מחיים עיי"ש משום דעריפה אינו דומה לשחיטה דשחיטה מן הצואר ועריפה בעורף להכי פשיטא דחל עליו דין שחיטה אם נשחטה ולא דין עריפה ואפילו שחטה בנחל איתן נמי מיקרי שחיטה ולא עריפה ולא דמי לבהמת עיה"נ שמצותה בחרב ובשחיטה נמי הא מיקרי לפי חרב והכי משמע לישנא דר"ח לפי חרב אמר רחמנא ל"ש קטליה מקטיל ול"ש שחטיה משחיט וחל עליה דין לפי חרב ממילא ולא דין שחיטה או דילמא כיון דשחטה מטהר מידי נבילה ולפי"ז שפיר קאמר ר"ח בהמה חציה של עיה"נ וחציה של עיר אחרת אסורה ממ"נ דאם מטהר מידי נבילה בודאי אסור לשוחטה דאז לא מקיים בה מצות לפי חרב אלא שחיטה בעלמא וממילא אסור לשוחטה ולבטל ממנה דין לפי חרב וצריך להורגה דבשחיטה מבטל מצות לפי חרב שהרי לא יקיים בה מצות לפי חרב שהרי יחול ע"ז דין שחיטה ואי אינו מטהר מידי נבילה הרי נאסרה משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה. מיהו לכאורה בהא דקאמר בחולין (דף ק"מ) גבי ציפורי עיה"נ אלא לשחיטה ופירש"י ז"ל שישחטנה וישרפנה אח"כ משמע שיכול לשוחטה אף אי אמרינן דשחיטה מטהר מידי נבילה דהא התם קיימינן שמטהר מידי נבילה דהא הוי מכשירינן ליה לציפורי מצורע דבעי שחיטה מעליא ואפ"ה מותר לשוחטה ולא חיישינן לביטול מצות לפי חרב משום דיכול לשורפה אח"כ ולקיים מצות ביעור של עיה"נ בשריפה ודוחק לומר דהתם משום מצוה הוי שרינן לקיים דין ביעורה בשריפה: מיהו נ"ל דאף שמדברי התוס' שם משמע שמפרשים הא דצפורי עיה"נ מיירי בנגמר דינם מ"מ אפשר לפרש דמיירי בלא גמר דינא כדמוקי בתר הכי רבינא בעוף שהרג