עונג יום טוב ר

מחוסר קציצה כמו גבי גט ולהכי עיסה מותרת] וזה שאמר עיסה כמאן דפליגא דמי היינו שחלק עיר אחרת אף על גב שא"א לחלקו מטעם אין ברירה מ"מ כמאן דמיפלג דמי ואינו בדין שריפה וכיון דלא חל עליו דין שריפה נפטר גם חלק של עיה"נ משא"כ בהמה כמאן דלא פליגי דמי דהא דינו של בהמה היא בהריגה לפי חרב והריגת בע"ח לא משכחת לה בחצי בהמה ונקבע הדין שדנה תורה בחלקה של עיר הנדחת להורגה כשהיא מחוברת בחלקה של עיר אחרת. א"כ לא שייך לומר מחוסר קציצה דהא צריך לעשות הגמר דין כשהיא בחיים ונשתעבד גם חלקה של עיר אחרת להיות עמה בשעת גמ"ד וכיון שהורגין אותה ממילא נאסרת כולה ונעשית נבלה וגם יש איסור הנאה בשתיהן דהא אין ברירה וזה שאמר בהמה כמאן דלא פליגא דמי היינו שאינו דומה כמו שהיא חלוקה קודם הגמ"ד כמו עיסה דהא בעי הריגה והריגה אינו שייך כ"א כשהיא בחיותה ועיקר החילוק שבין עיסה לבהמה דדין העיסה בשריפה ודין שריפה אינו חל כ"א על חלק האחד וא"צ לחלק השני לדין שריפה ומיקרי מחוסר קציצה וניתרת לגמרי ודין הבהמה בהריגה ולא שייך למיפטר משום מחוסר קציצה דא"א להפרידם קודם ההריגה ומחמת חלק עיר הנדחת חל ההריגה על כל הבהמה וממילא נאסרת כולה מטעם אין ברירה וגם מלשון הרמז"ל משמע דעיסה מותרת לגמרי עיין בלשונו: ואפ"ל עוד ביתר ביאור דהא דעיסה מותרת אף דקיי"ל אין ברירה דהנה התוס' כתבו בחולין (פ"ק דף ט') דמוקמינן אחזקה אף בשני נזירים שאמר להם אחד ראיתי שנטמא אחד מכם שהחזקות סותרות זא"ז שהרי אחד מהן ודאי טמא וכתבנו במק"א דלר"ח דסובר בשבועות (דף מ"ז) בהדי סהדי שקרי למה לי לא מוקמינן אחזקה היכא שסותרות זא"ז א"כ להכי הכא לר"ח עיסה מותרת דהא דינה בשריפה ואם היה אפשר לחלק ולברר אנו מוכרחים לחלק ולשרוף חלק של עיה"נ ולהתיר חלק של עיר אחרת רק דאסור משום דאין ברירה והנה באמת בכל דוכתי דאסרינן מחמת אין ברירה הא בעינן למימר דמוקמינן כל חלק אחזקתו אם יש לו חזקת היתר. רק דכיון דאחד מהן ודאי אסור אין אנו יכולים להעמיד שום אחד מהם אחזקתו דהי מינייהו נתיר והחזקות סותרות זא"ז אבל הכא אם נתפוס רק חלק אחד ונעמידו אחזקתו ממילא מותר השני משום דמחוסר קציצה. ומיפטרי תרווייהו החלק שהעמדנו על חזקתו מיפטר מטעם שאנו דנין מחמת החזקה שהוא של עיר אחרת והחלק השני מיפטר אף אם הוא של עיר הנדחת מ"מ הא הוא מחוסר קציצה ומפטרי תרווייהו דדוקא היכא דהחזקות סותרות זא"ז קודם הגמר דין והוא מותר גם עכשיו מפני שהוא חלק של העיר האחרת אין חלק השני נאסר על ידי זה ואדרבה דבמה שאנו מעמידין חלק האחד על חזקתו ומחזיקים אותו לחלק עיר אחרת ממילא ניתר השני משום דמחוסר קציצה שפיר אזלינן בתר חזקה ומותרת לגמרי חלק אחד מטעם חזקה וחלק אחד מטעם מחוסר קציצה ומותרת לגמרי אף אם לא נתחלקה דכמאן דפליגא דמי דכיון דאנו מחוייבין לחלק דמצות שריפה חלה רק אחלק אחד וכשנחלקה תהא מותרת השתא נמי כמאן דפליגא דמי. דכמו דאם היינו מחלקים אותה היו שני החלקים מותרים משום שנתיר חלק אחד ונעמידו על חזקתו ונימא שהוא של עיר אחרת וחלק השני נתיר משום שמחוסר קציצה פקע מיני' דין עיה"נ ה"נ השתא דלא פליגא כמאן דפליגא דמי ומותרים שניהם שיש בו חלק אחד שמותר ומחוסר קציצה וכ"ז בעיסה שדינה בשריפה ודין שריפה מתקיימת בחלק אחד של עיה"נ ואנו צריכין לחלקו קודם גמר דינו לשריפתו ויותר חלק אחד מטעם חזקה שהוא של עיר אחרת וחלק השני מטעם שהיה מחוסר קציצה בשעת גמר דין של ב"ד הלכך כמאן דפליגא דמי אע"ג דלא פליג אבל בבהמה שדינה בהריגה וההריגה הוא רק בבע"ח ואנו צריכין להרוג הבהמה כולה משום חלקה של עיר הנדחת ואינו מחוסר קציצה לקיום גמר דינה וכולה אסורה ולאחר הריגתה לא מהני לחלקה דאין ברירה ויש בה חלק האיסור דדוקא גבי עיסה דמצות דינה הוא אחר חלוקה דבשריפת חלק מקיימין מצות שריפה הלכך כמאן דפליגי דמי וכיון שאם נחלקה תהא מותרת מטעם מחוסר קציצה עכשיו נמי מותרת לגמרי דהא יכול לחלקה משא"כ בהמה דמצות הריגה א"א לקיים בחלק א' כ"א בבהמה כולה ולא מיקרי מחוסר קציצה וכולה אסורה. ואם יחלקו אותה אח"כ הא אין ברירה ולהעמידה על חזקתה נמי א"א דהחזקות סותרות זא"ז דהי מינייהו נתיר