עונג יום טוב יט

לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום הזה ואולך אתכם ארבעים שנה במדבר לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעל רגלך לחם לא אכלתם וגו' ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון מלך חשבון ועוג מלך הבשן לקראתינו למלחמה ונכם ונקח את ארצם ונתנה לנחלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אותם למען תשכילו את אשר תעשון והנה המקראות האלה צריכם ביאור א' דמאי שייטא להזכירם נחלת הב' שבטים אחר הצ"ח קללות, ב' מדוע הפסיק בין סיפור הניסים שעשה להם במצרים ובין הניסים והמופתים שעשה להם במדבר בקרא דלא נתן לכם ה' לב לדעת ונראה משום דאמרינן בגמרא בע"ז (דף ה') ת"ר מי יתן והי' לבבם זה להם א"ל משה לישראל כפויי טובה בני כפויי טובה בשעה שאמר הקב"ה לישראל מי יתן והי' וגו' הי' לכם לאמר תן אתה. כפויי טובה דכתיב ונפשינו קצה בלחם הקלוקל בני כפויי טובה דכתיב האשה אשר נתת עמדי היא נתנה אף משרע"ה לא רמזה להן לישראל אלא לאחר ארבעים שנה שנאמר ואולך אתכם במדבר מ' שנה וכתיב ולא נתן וגו' אמר רבה ש"מ לא קאי אינש אדעתי' דרבי' עד ארבעים שנין עיי"ש בפירוש רש"י ותוס' ז"ל ולפ"ז א"ש שהזכיר הך תוכחה דלא נתן לכם לב לדעת אחר הזכרת המופתים שבארץ מצרים וקודם המופתים שבמדבר מפני שמתרעם עליהם על שלא אמרו תן אתה בשעה שאמר מי יתן והי' לבבם זה להם כל הימים וקרא דמי יתן נאמר בשעת מ"ת לכן הזכיר זה אחר מופתים שבארץ מצרים וקודם מופתים שבמדבר שאז הי' זמן תורה: (כז) ולהבין הדבר שהזכיר כאן האי ענינא שלא אמרו תן אתה בשעה שאמר להם מי יתן יבואר ע"פ מה דאמרינן בשבועות (דף ל"ו) אל יכך ויברכך וייטיב לך ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ומפרש בגמרא דמאן דמחייב משום דאית לי' דמכלל לאו אתה שומע הן והוי שבועה מעליא: והקשה הר"ן ז"ל דהא אמרינן בקדושין (דף ס"ב) בשלמא לר"מ היינו דכתיב אם בחוקותי תלכו וגו' ואם בחוקותי תמאסו אלא לרחב"ג אם בחוקותי תמאסו ל"ל כיון דמכלל לאו אתה שומע הן ומשני אצטריך דה"א אם בחוקותי תלכו ברכה ואם בחוקותי תמאסו לא ברכה ולא קללה קמ"ל וא"כ אמאי קחשיב שבועה אם אמר יברכך אם תעידוני הא מזה לא משמע אלא דאם לא יעיד לא יהא בכלל ברכה אבל אכתי קללה לא משמע אף אם נימא מכלל לאו אתה שומע הן עיי"ש שדחק עצמו בזה ונראה לי ליישב דהתם יליף דבעינן תנאי כפול ומכלל הן אי אתה שומע לאו מתנאי ב"ג ובני ראובן שהוצרכו לכפול תנאם שאם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען וע"ז פליג רחב"ג ואמר דלא בעינן תנאי כפול והא דהוצרך לאמר אם לא יעברו ונאחזו בתוככם הוא משום דאי לא הוי אמר הכי יש במשמע שאם לא יעברו אפילו בארץ כנען לא ינחלו וקאמר עלה בברייתא משל דרחב"ג למה הוא דומה לאדם שמחלק נכסיו ע"פ ואמר פלוני בני ירש שדה פלונית ופלוני בני ירש שדה פלונית ופלוני בני יתן מאתים זוז וירש שדה פלונית ואם לא יתן מאתים ירש עם אחיו בשאר נכסים מי גרם לו לירש עם אחיו בשאר נכסים כפילו גרם לו ע"כ והיינו דמי גרם לב"ג ובני ראובן שאם לא יעברו יטלו חלק בתוך כל ישראל כפילו גרם להם ואם לא כפלו ה"א דאם לא יעברו יפסידו חלקם בא"י לגמרי ולא יהי' להם חלק כלל וכלל עיי"ש ברש"י ובתוס' כתבו וקשה דהיכי ס"ד שלא יטלו כלל בארץ כנען כיון שסייעו בכיבוש כמו אחרים רק שלא עברו חלוצים ותירצו דסד"א כיון שהוקצה ארץ כנען לשאר שבטים מאותה שעה ששאלו ב"ג וב"ר ארץ הגלעד ונעשו כמו שסילקו עצמן מלחלוק בארץ כנען ונימא שאם לא יקיימו תנאם לא יהי' להם חלק בארץ קמ"ל שיש להם ושיטלו חלקם כשאר שבטים כאן וכאן אף אם לא יעברו חלוצים עכ"ד התוס' והמהרי"ט הקשה ע"ז וז"ל קשיא לי כיון שא"י מוחזקת בידם ויד הכל שוין בה היכי מהני סילוק הא אמרינן בריש הכותב וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי על שדה זו ואין לי עסק בה וידי מסולקת ממנה לא אמר כלום ופרש"י ז"ל כגון שדה של שותפין ואמר אחד לחבירו אחד מן הלשונות הללו וכו' ועוד בפ' השולח אמרינן מקבל מתנה שאמר לאחר שבאת מתנה לידו מבוטלת היא תבטל אי אפשי בה לא אמר כלום עיי"ש ושותף שאמר על חלקו אי אפשי בה וידי מסולקת ממנה פשיטא דלא מהני. ויש לומר שכך הם דברי התוס' דמששאלו ארץ הגלעד דהיינו משבררו אותה לחלקם מאותה שעה זכו השבטים בכל א"י אף בחלק המגיע לב"ג וב"ר דאמרינן בפ' בית כור האחין שחלקו כיון שעלה הגורל לאחד מהן קנו כולם מתחילת א"י מה תחילה בגורל וכו' ומסיק רב אשי בההיא הנאה דצייתי אהדדי גמרי ומקני אהדדי ואכתי קשה נהי שסלקו עצמן מלחלוק בארץ כנען כי סבורין היו ליטול חלק בארץ הגלעד אבל לאחר שנתבטלה זכותם בארץ הגלעד מחמת שלא קיימו התנאים איגלאי מילתא למפרע שמאותו שעה לא זכו בארץ גלעד. ומכיון שלא זכו בארץ גלעד אף שאר שבטים לא זכו בחלקם שבארץ כנען דאפילו תימא דהוי כמו סילוק מ"מ אדעתא דהכי לא נסתלקו כדאמרינן בהגוזל בתרא גבי חמרא דרב ספרא אדעתא דאריא אפקרי' אדעתא דכ"ע לא אפקרי' והיכי תיסק אדעתין דאף בארץ כנען לא ינחלו ויש לומר דשאני הכא שהי' בידם לקיים התנאי ולעבור לפניהם חלוצים כמו שהתנו ואם מדעת רצו שלא לקיים תנאם הפסידו לגמרי דלא שייך לומר דאדעתא דהכי לא התנו דמי מעכב על ידם הלכך אבידה מדעת היא עכ"ל המהרי"ט ויצא לנו מדבריו דשותפין שבירר אחד חלקו וזכה בו בקנין [כמו שזכו ב"ג וב"ר בארץ גלעד שכבר ישבו בה] והותיר לשותפו והתנה שהוא זוכה בחלקו ומותיר לשותפו השאר ע"מ שיעשה דבר פלוני יש חילוק בדבר אם התנאי אין בידו לקיים ולא קיימו אמרינן אדעתא דהכי לא בירר ולא סילק נפשו מן הנכסים ובטלה חלוקה אבל כשבידו לקיים התנאי ואין מעכב בזה רק שהוא בעצמו לא רצה לקיים התנאי נתקיימה החלוקה הראשונה ואבד חלקו משאר נכסים ששייר לשותפו וזכו השותפים בחלקם שנשאר להם דאבידה מדעת היא: (כח) ולפ"ז נראה דהיינו דקאמר דלא קשה לרחב"ג מהא דכתיב אם בחקותי תלכו ואם בחקותי תמאסו משום דה"א דאם בחקותי תלכו ברכה ואם לאו לא ברכה ולא קללה משום דכל הברכות המיועדות להם אם ילכו בחקותיו הם למעלה מן הטבע גבוה ונשא מאוד ממערכת השמים ואף אם מצבא מערכות השמים מיועד ח"ו להיות קללה ע"פ תבל המה לא יחתו מזה כי הוא יתברך חלקם וצור גואלם המביט אל כל מעשיהם הטובים ומשלם להם כפעלם הטוב ולא יתנם לכל צבא השמים למשול בם כאשר עשה לכל הגוים אשר לא באו בבריתו אך הוא בעצמו יפתח להם את אוצרו הטוב ועינו יתברך על מראשית השנה עד אחרית השנה לטובה אם בחקותיו ילכו וע"ז אמר דאי לאו קרא דאם בחקותי תמאסו בודאי דה"א דאם בחקותי תמאסו לא קללה ולא ברכה היינו דיפסידו הברכה שהובטחו לקבל מידו יתברך אשר למעלה ממערכות השמים אבל קללה נמי ליכא היינו שלא יפסידו חלקם משאר האומות ויהי' השפעתם ממערכת השמים באמצעות המערכות ויהי' בית יהודא ככל הגוים תחת השמש והירח והכוכבים וכל צבא השמים אשר חלק אותם ה' לכל העמים תחת כל השמים ואף שלא קיימו תנאם בברית קיום התורה מ"מ לא הפסידו חלקם עם שאר האומות כי לא נופלים הם מהם וכמו היורש שלא נתן מאתים זוז ולא זכה ליטול שדה המובחרת שנתייחד לו עכ"ז לא הפסיד חלקו עם שאר אחיו לחלוק בשוה עמהם כי אף שלא קיים התנאי ולא נתייפה כחו ליטול חלק יפה מהם אבל אכתי לא נגרע כחו להפסיד חלקו וקמ"ל קרא וכפילא דאם בחקותי תמאסו קללה. היינו שמיועדים ח"ו לכל הקללות והתוכחות האמורים בתורה יותר משאר העמים. מפני שכל העמים נטלו