עונג יום טוב קצח

ט' חי אינו ניתר בשחיטת אמו איכא למימר דטריפה כחי חשיב לי' ואין שחיטת אמו מטהרתו באכילה אבל לא קיי"ל בהא כר' מאיר אלא כסתם מתניתין דבן ט' חי או מת שחיטת אמו מטהרתו אם לא הפריס ע"ג קרקע וכן כתב בעל הגה"ה מצא בה בן ט' והפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאיחלופי בבהמה מעליא הכא נמי טריפות דידיה ולרבנן איצטריך להאי טעמא דלר' מאיר מדינא טעון שחיטה ומתוך הדוחק אני אומר דלא נחלקו הני רבוותא שנטרף אחר שחיטת אמו דס"ל לראבי"ה ז"ל דשחיטת אמו אינה מתרת אלא מה שאירע בתוכה טריפות או מיתה אבל מה שאירע אחר כך אינה מתרת עכ"ל שם וכל דבריו תמוהין דכתב דלא נחלקו הני רבוותא אלא שנטרף אחר שחיטת אמו אבל בנטרף מקודם וודאי מותר ובגמרא אמרינן בהדיא (דף ע"ה) אדא בר חבו הוה לי' בן פקועה נפל עלי' דובא אתא לקמי' דרב אשי אמר לי' זיל שחטיה הרי בהדיא דטריפות שלאחר שחיטה אין פוסל בו עיי"ש ברש"י ותוס' דרק לענין שחיטה אמרינן דטעון מדרבנן דלא ליתי לאחלופי בבהמה דעלמא אבל לא לענין טריפות ואדרבה פלוגתת ר' יעב"ץ ור' שמואל דווקא בטריפות כשהוא במעי אמו שרבינו יעב"ץ סובר דלא התירו אלא טריפות שנולד אחר שחיטה דכיון דכבר נעשה כבשר שחוטה לא חל עלי' טריפות אבל אם נטרף קודם שחיטת אמו וחל עלי' הטריפות אין שחיטת אמו מפקיע ממנו הטריפות שכבר חל עליו ובסברא זו נחלקו דרבינו שמואל מתיר גם זה והדברים ברורים בעזה"י כמ"ש: שוב ראיתי בא"ז הגדול ושם מפורש בהדיא כדברי דמיירי שהעובר יש בו טריפות וזה לשונו אבל השוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי ולא הפריס על גבי קרקע ונמצא טריפה בהא נחלקו רבותינו שמורי רבינו אבי העזרי קבל מרבינו יואל אביו זצ"ל שהוא אסור דתנן מנין לטריפה ששחיטתה מטהרתה בהמה טמאה אסורה באכילה וטריפה אסורה באכילה מה בהמה טמאה אין שחיטתה מטהרתה אף טריפה לא תטהרנה שחיטתה לא אם אמרת בבהמה טמאה שלא היתה לה שעת הכושר תאמר בטריפה שהיתה לה שעת הכושר טול מה שהבאת הרי שנולדה טריפה מן הבטן מנין ואם איתא ששחיטת אמו מטהרתו באכילה הוי לי' למימר נולדה טריפה מן הבטן נמי היתה לה שעת הכשר אגב אמו אם שחטה קודם ללידתה עכ"ל הרי מבואר בהדיא דמיירי שהוולד טריפה בעצמו: וראיתי להגאון בעל שעה"מ ז"ל שהקשה דלדברי התוס' דכשהעובר במעי אמו אין בו דין טריפות א"כ הא דאמר בגמרא דחולין מנא לן דאזלינן בתר רובא ומייתי מרישא של עולה ופרה אדומה ועגלה ערופה דלא חיישינן דילמא טריפה היא וא"כ קשה הא התוס' כתבו בכמה דוכתי דבספק בכור שאנו מסתפקין אם כבר בכרה אמו או לא איכא חזקה דבמעי אמו לא הי' קדוש וה"נ הא איכא חזקה דבמעי אמו לא הי' טריפה דהא אפילו אם הטריפות היה במעי אמו מ"מ אין זה טריפות כמ"ש דאינו חל במעי אמו ונ"ל דלא קשה מידי דוודאי גבי בכור שייך לאוקמי אחזקה שלא הי' קדוש במעי אמו דהא שייך בו קדושה במעי אמו דגם בעובר תופס קדושה למ"ד וולדות קדשים במעי אמן הן קדושים בנתעברה ולבסוף הקדישה כדתנן בתמורה פרק כיצד מערימין וכיון ששייך קדושה כשהולד במעי אמו רק דגלי קרא גבי בכור [ולאידך מ"ד בכל וולדות קדשים] שאינו קדוש במעי אמו להכי אם נולד לנו ספק אחר שיצא ממעי אמו אם הוא קדוש או לא שייך לאוקמי אחזקה דכמו שלא הי' קדוש במעי אמו אף שהי' שייך בו קדושה ה"נ עכשיו לא נשתנה מכמות שהי' ואין בו קדושת בכור אבל גבי טריפות דלא שייך כלל טריפות במעי אמו משום דאין לו חיות והוי כבשרא בעלמא לא שייך לאוקמי אחזקה ולומר דכמו שלא הי' בו טריפות במעי אמו כן אין בו טריפות עכשיו דהא במעי אמו היה רק בשר בעלמא וכשיצא לאויר העולם אפשר שנטרף מיד ולהכי לא מיקרי חזקה ודו"ק: סימן סח איתא בסנהדרין (דף קי"ב) אר"ח בהמה חציה של עיה"נ וחציה של עיר אחרת אסורה. עיסה חציה של עיה"נ וחצי' שע"א מותרת מ"ט בהמה כמאן דלא פליגי דמי עיסה כמאן דפליגא דמי ופסק כן הרמב"ם ז"ל (בפ"ד ה' י"א מה' עכומ"ז) וע"ז תמה השא"ר בתשובותיו דהא ר"ח דסובר עיסה מותרת ע"כ דסובר יש ברירה דאל"ה אמאי מותרת וכיון דאנן קיי"ל דאין ברירה בדאורייתא אמאי פסק דעיסה מותרת ונלאו האחרונים ז"ל ליישב קושיא זו ובס' מקור חיים תירץ דהכא לכ"ע יש ברירה כיון דנכסי עיה"נ נאסרין ע"י הגמר דין של ב"ד ולב ב"ד מתנה ודאי לאסור החלק שיגיע לאנשי עיה"נ לחוד ולא החלק שיגיע לאנשי עיר אחרת עיין בדבריו (סימן תמ"ח בהלכות פסח): ולדידי עדיין קשה דאם איתא דהכא לכ"ע יש ברירה א"כ תקשה אמאי בהמה חציה של עה"נ וחצי' של עיר אחרת אסורה הא רש"י ז"ל פי' בטעמא דבהמה אסורה משום דא"א לכזית בשר בלא שחיטה ואפי' שחטה אין בשחיטתו כלום דלא לשחיטה קיימא אלא למיתה ושחיטתה זו היא מיתת הבהמה ואין היתר אפי' להחצי שאין של עיה"נ דכי שוחט לסימן של עיה"נ אין שוחט אלא ממית ולא מהני בה שחיטה עכ"ל וכיון דעיקר הטעם דבהמה אסורה הוא משום דלא מהני שחיטה לסימן של עיה"נ ומדברי הרמב"ם ז"ל משמע דסובר דמהני שחיטה לבהמת עיה"נ לטהר מידי נבילה דהא כתב בהמת עיה"נ ששחטה אסור בהנאה כשור הנסקל משמע דמהני השחיטה לטהר מידי נבילה מדאיצטריך לומר דאסור בהנאה וכן משמע מדמדמי לה לשור הנסקל ובשה"נ ודאי דמהני שחיטה לטהרו מידי נבילה וא"כ אמאי בהמה חציה של עיה"נ וחציה של עיר אחרת אסורה כיון דבכה"ג לכ"ע יש ברירה ולא נאסר חלק של עיר אחרת ע"י הגמר דין. ושחיטת הסימן של עיה"נ נמי מועיל לחלק של עיר אחרת דהא פסק דמהני שחיטה לבהמת עיה"נ ואמאי בהמה אסורה: הן אמת שראיתי להר"ן ז"ל בחידושיו לסנהדרין (דף ע"ב) שהקשה על דברי רש"י ז"ל שפי' דהא דבהמה אסורה הוא מטעם שאין השחיטה של חלק עיה"נ מועיל לטהר מידי נבילה דהא ר"ח גופא מבעי ליה מיד בתר הכי אי שחיטת בהמת עיה"נ מועיל לטהר מידי נבילה ואין זה סוגית הש"ס דמעיקרא פשיטא לי' לר"ח דאין השחיטה מועיל לטהר ומיד בתר הכי מבעי לי' ומטעם זה פי' הוא ז"ל דלהכי אסורה הבהמה אם חציה של עיה"נ משום דכיון דהסימן א' של עיה"נ אסור בהנאה אינו מתיר שע"כ לא איבעי לן אלא אם תהני שחיטה לטהר מידי נבילה למ"ד שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה דאיכא למימר דהא לאו שחיטה הוא אלא הדין שדנה בה תורה שאמרה לפי חרב אבל ודאי פשיט שאין השחיטה עושה היתר אף בבהמה של שותפות שאותו סימן של עיה"נ אין בו שחיטה שהרי הוא אסור בהנאה והוי שחיטה שאינה ראוי' ואינה מתרת באכילה לד"ה כו' עיי"ש בדבריו שעיקר הא דבהמה אסורה הוא מטעם דכיון דהסימן של עיה"נ אסור בהנאה אינו מתיר בשחיטתו באכילה אף שלטהר מידי נבילה מועיל ולפי"ז הוי א"ש מה שהבהמה אסורה אף דיש ברירה דמ"מ אינו מתיר באכילה: