עונג יום טוב קצז

ודברי הרמז"ל שהבאנו נראה לבאר דהנה הכ"מ תמה עליהם מאוד ועיי"ש שנדחק לפרשו דמיירי שנקרע אמו ולא טהרתו שחיטת אמו ומ"ש הרמז"ל נטרף היינו שדינו כטריפה שאין לו שחיטת עצמו עיין בדבריו שזה דוחק גדול: ולי נראה דברי הרמז"ל כפשוטן דקאי ארישא דשוחט את הבהמה ומצא עובר דאם העובר מת שחיטת אמו מטהרתו וע"ז אמר שאם מצא בה עובר חי והעובר יש בו טריפות אעפ"י שנשחט אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה ושחיטת אמו נמי לא הועיל' דסובר דטריפות חל על העובר כשהוא במעי אמו כדעת רבינו יעב"ץ הנ"ל וכיון דיש בו איסור טריפות לא מהני לי' שחיטת אמו דמה ששחיטת האם מועיל בבן ח' הוא לאו שדומה בעצמו כאילו הוא נשחט דזה א"א לומר בבן ח' דכיון דהוא בעצמו אינו בן שחיטה איך אפשר שתועיל לו שחיטת אמו רק שמועיל לו השחיטה מפני שהוא כאחד מאיברי' כמ"ש (בפ"ה מהלכות מאכלות אסורות הלכה ט"ו) בבן ח' הנמצא במעי אמו טריפה ה"ז אסור מפני שהוא כאבר מאמו וכ"כ התוס' בחולין (דף פ"ה) ד"ה אימא דשוחט את הטריפה ומצא בן ח' חי לא איצטריך לר' אבא להשמעינו שאינו מותר באכילה דפשיטא דאסור משום דהוי ירך אמו ורק בבן ט' חי הוצרך להשמיענו שאסור באכילה משום דהו"א כיון שאין חיותו תלוי באמו והוי לי' שחיטה וטריפותה לא יזיק כלל קמ"ל דאסור הרי דבן שמונה הוא כאחד מאיברי' וא"כ אם יש בו טריפות עצמו אסור באכילה ושחיטת אמו לא מהני לי' כלל אף לטהר מידי נבילה כיון דעיקר מה דמהני שחיטת האם בבן ח' חי הוא משום שהוא כאחד מאיברי' וזה שהוא טריפה א"א לומר שהוא כאחד מאיברי' שהרי אמו אין בה טריפות ומותרת באכילה והעובר יש בו טריפות ואסור באכילה וכיון שאינו כאחד מאיברי' לא מהני לי' שחיטת אמו ושחיטת עצמו לא מהני דהא אין במינו שחיטה ולא חל עליו בפ"ע ולהכי אינו טהור מידי נבילה דלא מהני לי' שחיטת אמו אלא כשיכולין להשוותו לאמו להיות כאחד מאברי' אבל לא כשהבן ח' יש בו טריפות ובבן ט' חי שנולד בו טריפות שפיר מטהרתו שחיטת אמו אף שאמו מותרת באכילה והוא אסור ואינו כאחד מאברי' מ"מ טהרתו ע"י שחיטת אמו אינו משום שנעשה כא' מאברי' אלא משום שמועיל לו שחיטת אמו כמו שחיטת עצמו. אבל בן ח' דלאו בר שחיטה הוא אין טהרתו בשחיטת אמו אלא כשאנו יכולין לעשותו כאחד מאיבריה אבל כשיש בו טריפות וע"כ אינו כמו אבר אמו שאמו מותרת באכילה והוא אסור לא מהני ביה שחיטתה אף ליטהר מידי נבילה ושפיר כ' הרמז"ל דאם מצא בן ח' חי ונטרף אעפ"י שנשחט אחר שנטרף לא מהני לי' שחיטתו שאין במינו שחיטה ומה"ט נמי לא מהני לי' שחיטת אמו ג"כ כמו שבארנו דבבן ח' אין שחיטת אמו מועלת דלאו בר שחיטה הוא ומה שניתר בשחיטת אמו הוא רק מפני שהוא כאבר מאברי' וכשהוא טריפה ואינו כאבר מאברי' אינו ניתר בשחיטת אמו וסובר הרמז"ל דכיון דאמרינן במשנה (דף ע"ב) בן שמונה חי אין שחיטתו מטהרתו לפי שאין במינו שחיטה כיון דקרי לי' אין במינו שחיטה וודאי דגם שחיטת אמו לא מהני לי' מידי דאי הוי מהני לי' שחיטת אמו לא הוי קרי לי' אין במינו שחיטה ומה דניתר ע"י שחיטה הוא רק משום דהוי כאבר מאיבריה הלכך כשנטרף במעי אמו ואינו כאחד מאיברי' אין לו טהרה מידי נבילה עולמית וזה הוא מה שאמר הש"ס (דף ע"ד) ותנא דידן מינא דאימא לא פריך והיינו דזה לא מיקרי במינו שחיטה רק שמועיל מחמת שחשוב כאחד מאיברי' כנ"ל כוונת הרמב"ם ז"ל שדבריו בפהמ"ש ובה' טומאה אחד הם ולא כמו שנדחק הכ"מ בכוונתו: אלא שקצת קשה לי ע"ז מדברי הש"ס בשבת (דף קל"ו) בפלוגתא דרשב"ג ורבנן דרשב"ג חייש לנפלים ורבנן לא חיישי וקאמר אביי אכלו ארי או נפל מן הגג כ"ע לא פליגי דחי הוא כי פליגי בפיהק ומת נ"מ לפטור מן היבום מ"ס חי הוא ומ"ס מת הוא: והנה הדברים מובנים שבלא דברי אביי דשקיל וטרי התם אליבא דרשב"ג ורבנן לא נחית הש"ס למינקט לענין מאי נ"מ פלוגתתם ובדברי אביי נחית ללמדינו לענין איזה דבר נ"מ ונקט חליצה והדבר מובן מאיליו שבלא דברי אביי הי' נ"מ בבהמה לענין אכילה דלרבנן שרי לשחוט קודם ח' ימים ולרשב"ג אסור מחשש נפל והוי א"ש הא דנקט רשב"ג במילתי' שמונת ימים בבהמה אבל השתא דאמר אביי דפלוגתתם הוא רק בפיהק ומת פליגי. ועיין ברז"ה ז"ל דדוקא בפיהק ומת פליגי לאביי אבל חלה דליכא ריעותא דמי לאכלו ארי ונפל מן הגג דלכ"ע חי הוא א"כ אין שום נ"מ בבהמה דודאי מותר לשחוט הוולד קודם ח' כיון שלא נראה בו ריעותא מודה רשב"ג דאין חוששין לנפל ומותר לשוחטו דאין לומר דאסור לשוחטו דלמא יפהק וימות דא"כ כי חלה ומת אמאי מותר דילמא אי חי הוה מפהק ומת א"ו דמותר לשוחטו וא"כ אין נ"מ בבהמה בפלוגתתם והוצרך לומר דנ"מ רק לענין חליצה בפיהק ומת אם צריכה חליצה דלענין בהמה לא נ"מ מידי ואף דרשב"ג נקט נמי שמונת ימים בבהמה טעמא דקרא מפרש דלענין קרבן היה כוונת התורה ג"כ להמתין ולחוש שמא נפל הוא אבל בחולין לא נפקא מיני' מידי. ואם כן לשיטת הרמב"ם ז"ל הא נ"מ גם לענין בהמה בפיהק ומת באם נשחט אמו ומצא בה בן ט' חי והוא טריפה מן הבטן דלרבנן דלא חששו לנפל א"כ הרי הוא בן ט' חי ומהני בו שחיטת אמו לטהר מידי נבילה כדאמר בחולין (דף ע"ה) בשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי אם מת טהור מלטמא במשא וה"ה כשהוולד טריפה אבל לרשב"ג דסובר דבכל וולד חוששין שמא נפל הוא בעינן למיחש שמא בן ח' חי הוא ובן ח' חי שהוא טריפה לא מהני לי' שחיטת אמו ולא שחיטת עצמו לשיטת הרמב"ם ז"ל כפי מה שפירשנו דבריו ז"ל והוי נ"מ נמי לענין בהמה ולא הוי צריך אביי לדחוקי ולומר דלענין בהמה לא נ"מ מידי אף דרשב"ג נקט במילתי' בהמה ומדלא נקט אביי הך נפקותא דהוי לענין בהמה ש"מ דסבירא לי' דגם בן ח' טריפה מהני לי' שחיטת אמו לטהר מידי נבילה: אחרי כותבי כל זה מצאתי להרדב"ז ז"ל (סימן ק"צ) שמביא דברי הגהות אשרי ותמה ע"ז וכתב דבר תימא אטו תו לא אשכח מאן דפליגי עליו אלא רבינו שמואל והלא כל העולם חולקין עליו ובשלמא אליבא דר' מאיר דקאמר בן