עונג יום טוב קצו

אמו או לא אבל לענין עצם קביעות האיסור אם יש בו דין חלב לא שייך לאפלוגי בזה ואם יש בו דין טריפות כשהוא במעי אמו לא מפלגינן בין במעי טריפה לבמעי כשירה: וכיון שנתברר מדברי הש"ס דקאמר תני הרי שנוצרה טריפה מן הבטן דשייך דין טריפות בבטן שייך אפי' במעי כשירה וא"כ יש לעיין דנהי דאמרינן גבי נפל עליו דובא דאין טריפות פוסל בבן פקועה אפשר דזהו דווקא טריפות שנולדו בו אחר לידתו משום דכיון שהיה במעי אמו בשעת שחיטתה ונעשה כאבר מגופה אין בו טריפות אבל מה שנולד בו טריפות כשהיה במעי אמו ונעשה כבר טריפה כמו שכתבנו שטריפות נוהג גם כשהוא במעי אמו אין שחיטת אמו מועלת להתיר טריפתו וגבי חלבו וגידו דמתיר ר' יודא הוא נמי משום דאין איסור חלב וגיד חלין קודם שחיטתו (כמש"כ התוס' משום דכתיב חלב שור וכשב) אבל איסור טריפה שיש בעובר במעי אמו לא מהני שחיטה להתיר האיסור: והיה מיושב בזה קושית התוס' בר"פ גיה"נ בהא דקאמר שם דאשמעינן מתניתין דאיסור גיד ומוקדשין בהדדי קאתי דנוהג בשליל ופריך והא מדקתני סיפא נוהג בשליל ר"י אומר אינו נוהג בשליל מכלל דרישא לאו בשליל עסקינן והקשו התוס' דהא הרישא מיירי בשליל שלא נשחטה אמו והסיפא מיירי בשליל שנשחטה אמו ולדברינו א"ש דשפיר קפריך דודאי ר"י דקאמר אינו נוהג בשליל שנשחטה פליג ארישא ג"כ דברישא קתני נוהג בשליל שלא נשחטה ואם כבר יש בו איסור גיד איך יהא מותר ע"י שחיטה כיון שכבר נאסר משום גיד ומדקתני ר"י אומר אינו נוהג בשליל ע"כ דפליג נמי ארישא וסובר דאין גיד נוהג בשליל שלא נשחטה אמו עדיין ושפיר פריך הש"ס: אולם התוס' ודאי דלא סברי כן דהא הקשו שם בהא דקאמר וקסבר נוהג בשליל וקסבר וולדות קדשים במעי אמן הם קדושים וקאתי בהדדי. ולקמן אמר מחלוקת בבן ט' חי והלכו ר"מ לשיטתו ור"י לשיטתו הרי שאין גיד חל עד שיהא בן ט' ואיסור קדשים חל קודם ותירצו דהא דשרי ר"מ גיד דשליל בן ח' היינו לאחר שנשחטה האם דניתר בשחיטת האם. אבל כ"ז שלא נשחטה האם איכא איסור גיד בשליל הרי שכתבו בהדיא דאף שאיסור גיד חל במעי אמו מ"מ ניתר בשחיטת אמו בבן ח' לכ"ע ובן ט' לר"י וא"כ בטריפה אף שנמצא העובר טריפה במעי אמו ויש דין טריפות במעי אמו מ"מ שחיטה מתירתו ואזיל מיניה דין טריפות כמו שניתר דין איסור גיד ואף דבמסקנא מסקינן בסוגיא דר"פ גיה"נ דהכא במבכרת עסקינן דברחם הוא קדוש ופי' התם התוס' דגם איסור גיד לא חייל עד שיצא לאויר העולם עיי"ש בד"ה הכא במבכרת כו' וא"כ שוב אפשר לומר דהא דלר"י חלבו וגידו דשליל מותר היינו משום שלא חל עדיין איסוריהן במעי אמו אבל בטריפות שחל במעי אמו לא מהני שחיטה בדבר האסור כבר מ"מ נראה דנאיד המתרץ מתירוצא קמא ממה שהי' סובר דגיד חל במעי אמו אבל מהך סברא שהיה סובר דמועיל שחיטה אף להתיר דבר שחל על העובר מכבר לא מצינן דנאיד וגם בטריפות הנמצא בעובר ממעי אמו מהני שחיטה: ועוד נראה לי דאף דמעיקרא היה סובר הש"ס דמוקי לה בוולדות קדשים דהאיסור גיד חל במעי אמו ואפילו בבן ח' וכמש"כ התוס' דדוקא גבי חלב בעינן חדשים משום דכתיב חלב שור וכשב אבל לא גבי גיד אבל לפי המסקנא דמסיק דגם גיד אינו נוהג עד שיצא לאויר העולם אע"ג דלא כתיב ביה שור וכשב גם איסור טריפה אינו נוהג עד שיצא לאויר העולם אע"ג דלא כתיב בי' שור וכשב דלא גרע מגיד. וסוגיא דפ' המקשה דאמר רבא שנוצרה מן הבטן סברה הו"א דר"פ גיה"נ דאיסור גיד חל במעי אמו להכי איסור טריפה נמי חל במעי אמו. ולהכי קאמר בנוצרה טריפה מן הבטן לא היתה לו שעת הכשר. אבל לפי המסקנא דבאיסור גיד אמרינן דלא חייל עד שיצא לאויר העולם איסור טריפה נמי לא חייל עד שיצא לאויר העולם א"כ ודאי דמהני ביה שחיטה כמו דמהני לענין חלב וגיד: ועוד אפ"ל דכיון דפליגי ר"מ ור"י דלר"י חלבו וגידו מותר בשחיטת אמו ולר"מ חלבו וגידו אסור אף אם נשחטה אמו כמו שפירש"י (דף ע"ד) משום דחדשים ואוירא גרמי א"כ אפשר לומר דרבא דאמר תני שנוצרה מן הבטן מוקי מתניתין כר"מ דסתם מתניתין ר"מ היא ועוד דמיירי התם ברישא: ולדידיה איסור טריפה נוהג במעי אמו כיון דלא מהני לה שחיטה אבל לדידן א"א לאיסור טריפה לחול שמא תשחט אמו וכמש"כ לעיל בשם הרשב"א ז"ל לענין איסור חע"א אעפ"י שלעיל דחינו סברא זו מ"מ יש פנים לסברא זו בהלכה מיהו לפי מש"כ בשו"ע (סימן ס"ד) לחוש לדעת הרמז"ל דגם בחלב וגיד של שליל יש לאסור משום דרבי יוחנן אמר חדשים גרמי ואין שחיטה מתיר. א"כ ה"ה אם יש טריפות בעובר מן הבטן אין שחיטה מתיר: מיהו יותר נראה דאף לשיטת הרמז"ל דפסק בחלב וגיד דאסור אף אם נשחט היינו משום דחדשים גרמי ומיקרי חלב וגיד אבל לענין טריפות דתלי בחיותא כיון דניתר בשחיטת אמו כר' יודא ע"כ משום דדמי לאבר שבאיברי אמו לא נקבע בו טריפות ג"כ דטריפות בחיותא תליא מילתא ומותר אפילו אם היה בו טריפות מן הבטן שוב מצאתי בהג"א (פ' בהמה המקשה) שכתב מצא בה בן ט' חי והפריס ע"ג קרקע ונמצא טריפה אסור דהא טעון שחיטה משום דלא אתי לאחלופי בבהמה מעליא ה"נ טריפות דידי' מצא בה בן ט' חי ולא הפריס ע"ג קרקע ראבי"ה קיבל מרבינו יואל ששחיטת אמו אין מתירתו מידי טריפה ואסור וכן פסק רבינו יעב"ץ ורבינו שמואל בר נוטראי מתיר משום כל בבהמה תאכלו ונראין דבריו עכ"ל הנה ברישא בהפריס ע"ג קרקע פסק בפשיטות דאסור משום מראית העין. ובסיפא בלא הפריס ע"ג קרקע דליכא מראית עין אסר רבינו יעב"ץ משום שאין שחיטה מטהר מידי טריפה והוא כמש"כ שכיון שכבר חל עליו טריפות במעי אמו אין השחיטה מתירו מידי טריפה וזה ממש כפי ספיקא דידן וסיים שנראין דברי רבינו שמואל בר נוטראי וצ"ע: שוב ראיתי שהרמב"ם ז"ל כ' בפהמ"ש בפ' בהמה המקשה במשנה דבהמה המקשה והוצא העובר את ידו בסוף דבריו וז"ל ודע שבן שמונה שנטרף ונשחט אין שחיטתו מטהרתו והיינו כשנמצא במעי אמו וכ"כ בהלכות אבות הטומאה (פ"ב הלכה ו') וז"ל השוחט את הבהמה ומצא בה עובר מת שחיטת אמו מטהרתו מידי נבילה מצא בה בן ח' חי נטרף אעפ"י שנשחט אחר שנטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה לפי שאין במינו שחיטה עכ"ל ועיין בכ"מ שנדחק בפי' דבריו עכ"פ הרי מבואר בהדיא דבעובר שנמצא במעי אמו יש דין טריפות דאף דכשנמצא עובר כשר שחיטת אמו מטהרתו אבל בנמצא טריפות בעובר אסור בבן ח' דלא מהני לי' לא שחיטת אמו ושחיטת עצמו נמי אין בו מפני שהוא בן ח' הרי דדין טריפות יש בו והוא כדעת רבינו יעב"ץ שהביא הג"א: