עונג יום טוב קצג

גיד ועצם מודה הראב"ד ז"ל דחייב משום אבמה"ח והביא שם ראיה מהא דאמרינן אכל חלב מן החי מן הטריפה חייב שלש דיש בחלב איסור אבר מה"ח והחלב לא נמצא אלא באברים הפנימים וליכא שם גידין ועצמות וע"כ דבאבר שלם לא בעינן גיד ועצם ומיירי שתלש כוליא בחלבה עיי"ש בדבריו ז"ל א"כ הרי מבואר דגם בבמ"ע יש בו איסור אבר מן החי אם תלש אבר שלם: ובזה יש לבאר לשון הגמרא דקאמר ראב"י ש"מ מדר"ל מזמנין ישראל על במ"ע ואין מזמנין כותי על במ"ע כו' וקאמר תניא דלא כראב"י דתניא הרוצה שיבריא חותך כזית בשר מבית השחיטה קודם שתצא נפשה כו' אחד ישראל ואחד כותי מותרים בו עכלה"ג והאי לישנא דקאמר תניא דלא כראב"י אינו מובן אמאי לא מותיב תיובתא לראב"י כדרך הש"ס בכל דוכתא ושני בלישנא ואמר תניא דלא כראב"י אע"ג דמצינו כהאי לישנא בש"ס דחולין (דף י') גבי הא דאמר ראב"י מנא ה"מ דאזלינן בתר חזקה וקאמר התם תניא דלא כראב"י ולא קאמר בלשון תיובתא על ראב"י התם שאני דלא איתותב לענין איזה דין רק לענין ילפותא דחזקה אם ילפינן מקרא דהבא אל הבית דכתיב גבי נגעים או לא להכי לא שייך שם לשון מיתבי משא"כ בסוגיא זו דנ"מ לענין דינא אם מזמנין עכומ"ז על בני מעיים או לא שייך דווקא לשון מיתבי ולפי הנ"ל ניחא דבאמת אעיקר הדין דאין מזמנין עכומ"ז על במ"ע ליכא תיובתא דאפשר לומר דודאי אמרינן דבמ"ע כמאן דמנחי בדיקולא דמיין ואסור לזמן עכומ"ז על במ"ע ולא אמרי' מי איכא מידי והא דקתני וגם עכומ"ז מותר בבשר בית השחיטה שחתך קודם שתצא נפשה הוא משום דקיי"ל כר"י דבשר מה"ח נפקא לן מקרא דבשר בשדה טריפה לא תאכלו ואין ב"נ מוזהר ע"ז כדברי הכ"מ ז"ל דבשר בית השחיטה לאו אבר שלם הוא אלא בשר בעלמא אבל במ"ע שיש בהן אבר שלם יש בהם משום אבמה"ח כדעת הראב"ד והכ"מ ז"ל ואסור לזמן כותי עליהם שהוא מוזהר על אבמה"ח רק ראב"י דדייק מר"ל דאין מזמנין עכומ"ז על במ"ע איתותב דלר"ל ודאי דא"א לומר כן דהא בברייתא קתני דגם עכומ"ז מותר בבשר בית השחיטה ולדידיה א"א לומר דהטעם משום שאינו מוזהר על במה"ח דהא הוא מפיק בשמה"ח מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר וגם בב"נ כתיב בשר בנפשו לא תאכלו ואמאי מותר בו עכומ"ז א"ו דמותר מטעם מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכומ"ז אסור ולא איתותב ראב"י בעיקר הדין דאין מזמנין לעכומ"ז על במ"ע דודאי לדידן דקיי"ל כר' יוחנן לא קשה מהך ברייתא רק דהברייתא מוכחת דלר"ל א"א לומר דאין מזמנין כותי על במ"ע ולהכי קאמר תניא דלא כראב"י במה שהוכיח לר"ל דאין מזמנין עכומ"ז על במ"ע דלר"ל דמפיק בשמה"ח מלא תאכל הנפש עם הבשר ודאי מוכח מברייתא דלא אסרינן לעכומ"ז מה שישראל מותר משום מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכומ"ז אסור: מיהו בעיקר דברי הכ"מ ז"ל במ"ש דקיי"ל כר"י דיליף בשר מה"ח מקרא דבשר בשדה טריפה וגו' ואין ב"נ מוזהר על בשמה"ח צריך עיון טובא שהם לכאורה נגד הש"ס ערוך בחולין (דף קכט) דקאמר התם אמתניתין דקתני האבר והבשר מדולדלין מטמא טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר נשחטה הבהמה הוכשרו בדמי' דברי ר"מ ר"ש אומר לא הוכשרו מתה הבהמה הבשר צריך הכשר והאבר מטמא משום אבמה"ח דברי ר"מ ור"ש מטהר ואמר שם ר' אסי א"ר יוחנן מ"ט דר"ש אמר קרא מכל האוכל אשר יאכל אוכל שאתה יכול להאכילו לאחרים קרוי אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים אין קרוי אוכל ומסיק שם בש"ס דר"י קאי אסיפא דר"ש מטהר במתה וקאי אבשר עיי"ש הרי דקרי ר"ש בשמה"ח אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים והתם ר"י הוא דמפרש טעמא דר"ש הרי דגם לר"י בן נח מוזהר על בשר מן החי ולא כדברי הכ"מ ז"ל: ומצאתי בעזה"י להר"ן ז"ל בחי' לחולין שהקשה כן בשם הרמב"ן ז"ל כיון דר"י גופא סובר בשלהי פגה"נ דלא תאכל הנפש עם הבשר זה אבמה"ח ובשר בשדה טריפה זה בשמה"ח א"כ בשמה"ח דאסור לב"נ מנלן דפסוק זה לישראל נאמר ולא לב"נ ותירץ דהא דכתיב לא תאכל הנפש עם הבשר משמע ליה לר"י דבר שהוא כנפש שאינו עושה חליפין כלל ואין בכלל זה בשר אבל בב"נ כתיב בשר בנפשו דמו לא תאכלו כלומר להבשר בנפשו בו ואפילו בשמה"ח משמע לפיכך קרי לי' ר"י אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ע"כ הרי שגם הר"ן ז"ל דעתו דאף לר"י ב"נ מצווה על בשמה"ח וכדברי הש"ס הנ"ל דר"ש קאי אבשר: הן אמת שקשה לי על דברי הרמב"ן ז"ל שכ' דר"י מודה דקרא דאך בשר בנפשו דמו לא תאכלו דכתיב גבי ב"נ כולל אבמה"ח ובשמה"ח ולא קאמר רק דלא תאכל הנפש עם הבשר לא משמע אלא אבמה"ח דא"כ תיקשה בסנהדרין (דף נט) פרכינן על כללא דריב"ח דכל שנאמרה ולא נשנית לישראל נאמרה וכל שנאמר ונשנית לזה ולזה נאמרה והרי מילה דנאמרה ונשנית ולישראל נאמר ולא לב"נ ומשני למישרי שבת הוא דאתא ביום אפילו בשבת עיי"ש וכיון דחזינן דהיכא דאיתני' למילתי' אמרינן לישראל נאמרה ולא לב"נ הא אמרינן בחולין שם (דף קב) אכל אבמה"ח ובשמה"ח לר' יוחנן חייב שתים משום דמפיק לאבמה"ח ובשר מה"ח מתרי קראי א"כ ה"נ מנלן דלב"נ נאמר קרא דבשר בנפשו דמו לא תאכלו אימא דלישראל נאמר והא דנשנה הוא משום דאי מקרא דבשר בנפשו לא הוי לקי אלא חדא על אמה"ח ובשר מה"ח כיון שנזכרו בחד קרא כמ"ש הרמב"ן ז"ל ונשנה למילתי' אבמה"ח בקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ובמה"ח בקרא דבשר בשדה כדי לחייב שתים אם אכל אבמה"ח ובשמה"ח ומנלן דנשנה בשביל שיהא אזהרה ראשונה לב"נ אימא דנשנה לחייב שתים וא"כ מדחשיב הש"ס אבמה"ח דנאמרה ונשנית ש"מ דסובר דקרא דבשר בנפשו דכתיב גבי ב"נ אין בו אלא אזהרת אבמה"ח לחוד ומדנשנה גבי ישראל ש"מ דלב"נ נאמרה: מיהו יש ליישב קצת דאי אפשר לומר דשנה הכתוב איסור אבמה"ח ובשר מה"ח לחייב שתים לאוכלם ביחד ולא לחייב את ב"נ דא"כ לא הו"ל למיהדר למכתב תרווייהו אבמה"ח ובמה"ח דהא בחד מינייהו סגי לחייב שתים דאי הוה כתיב אבמה"ח לחוד או בשר מה"ח לחוד הוה ידעינן דחייב שתים על במה"ח ועל אבמה"ח חד לאו מקרא דבשר בנפשו דמו לא תאכלו דקודם מ"ת שנכללו בו שניהם וחד לאו שלאחר מ"ת והוה תלינן דלמילתי' נשנה כדי לחייב שתים ומדשנה הכתוב תרווייהו אבמה"ח בקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר ובמה"ח בקרא דבשר בשדה טריפה ש"מ דנשנה שיהא אזהרה ראשונה לב"נ ולא לישראל ולהכי שנה תרווייהו כדי לחייב ב"נ באבר מן החי ובבשר מן החי: מיהו בעיקר דברי הרמב"ן ז"ל שהוכיח מהא הש"ס דר"ש קאי אבשר וקרי לי' אוכל שאי אתה יכול להאכילו לאחרים ש"מ דב"נ מוזהר על בשר מן החי יש לעיין טובא דלכאורה קשה לפי מה שבארנו לעיל בשם הרמב"ם ז"ל דאבר שלם מיקרי אבמה"ח אף שאין בו גיד ועצם כמ"ש (בהלכות מ"א פ"ו) כגון הלשון וכדומה והה"מ ביאר שגם הראב"ד ז"ל מודה לזה ולא חלק על הר"מ ז"ל אלא במש"כ שאם חתך מקצת מן האבר שאין בו גידין ועצמות מיקרי אבמה"ח אבל באבר שלם מודה הראב"ד ז"ל דמיקרי אבמה"ח ושכן מבואר בסוגיא דתלש חלב מן החי מן הטריפה דחייב שלש לר"י וקשה הא אמרינן בחולין (דף קכח) דתניא יכול יהא בשר הפורש מן החי טמא ת"ל וכי ימות מן הבהמה מה מיתה שאינה עושה חליפין אף כל שאינו עושה חליפין דברי ר"י רע"א אומר בהמה מה בהמה גידים ועצמות אף כל גידים ועצמות רבי אומר מה בהמה בשר גידים ועצמות אף כל בשר גידים ועצמות וקאמר בין ר"ע לר"י הגלילי מאי איכא בינייהו אמר רב פפא כוליא וניב שפתים איכא בינייהו דלר"י מטמא ולר"ע אינו מטמא מפני שאין בהם גידין