עונג יום טוב קצא

קשיא ליה דקתני שנקבה או שחסרה דמשמע דלא נקבה וחסרה וע"ז פריך דהא לא משכחת חסרון בלי נקב וכל חסרון הואי נקב גם כן ומשני דאתיא כר"ש דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות ולדידי' שפיר קתני או שחסרה ולא נקבה שהרי לר"ש כ"ז שלא נקב לבית הסמפונות לא מיקרי ניקב ולא משני שחסר במקום סתימה דאכתי לישנא לא ניחא לי' דמשמע שחסר ולא נקבה כנלע"ד: סימן סה שאלה העגלים שנקנים מן הכותים בשוק והכותים מסיחים לפי תומם וסיפר לפני הישראל זמן עיבורה של הפרה שכלו לה חדשיה אם נאמן הכותי או לא: תשובה בשו"ע יור"ד (סימן י"ד) פסק בשם תשובת הרשב"א ז"ל דאם הכותי הסיח לפ"ת שהן בני ח' ימים אינו נאמן ועיין פמ"ג שהקשה אמאי אינו נאמן הא מבואר בכל הראשונים ז"ל דחשש נפל הוי רק מדרבנן ומן התורה אזלינן בתר רוב וולדות שהן בני קיימא ובדרבנן כותי נאמן במסל"ת ותירץ דהכא איכא חזקה דמוקמינן לאם בחזקת מעוברת ומאחרין זמן לידתה ע"כ והנה זה שייך רק אם הכותי אומר שהן בני ח' ימים דבזה מוקמינן לה אחזקה לאחר זמן לידתה להכי א"נ אבל בנידון דידן שאמר הכותי שכלו לו חדשיו דבזה ליכא חזקה דאיסורא דאף אם ליכא ח' ימים ללידתה נמי מותר שמזמן עיבורה כלו לה חדשיו נראה דמהימן כיון דהוי רק דרבנן וחזקה לאיסורא נמי ליכא מיהו אפשר לומר דאיכא למימר נמי חזקה דמאחרין זמן עיבורה של הפרה וליכא ח' חדשים משנתעברה וממילא ילדה קודם זמנה ואיכא חשש נפל: מיהו קשה לפ"ז דאמרינן ביבמות (דף ל"ז) בספק בן תשעה לראשון בן שבעה לאחרון דאמרינן התם דהוי השני ספק ממזר ואמאי לא אמרינן דמוקמינן לה אחזקה ונתעברה באיחור הזמן והאי וולד בן שבעה לאחרון הוא דהא זמן לידתה ידוע הוא ואנו מסופקין רק על עיבורה ונימא דנוקי אחזקה ונתעברה באיחור הזמן ומבתרא הוא ועיי"ש בתוס' שהקשו דנוקי אחזקת היתר ליבם ולא הקשו דנוקי אחזקת הגוף שלא נתעברה בזמן הקודם: וצ"ל דכיון דלא מוקמינן אחזקה אלא בדבר שאנו יכולין לאמר השתא הוא דיצא מחזקתו כמו בהמה שנשחטה ונמצא טריפה דאמרינן השתא סמוך לשחיטה נטרפה אבל היכא דא"א לומר כן לא שייך חזקה א"כ הכא דילדה ואחר הלידה לא ידעינן אם היא מעוברת זה תשעה חדשים או שבעה בזה לא מוקמינן אחזקה כיון דלא מצינן למימר סמוך לזמן לידת הספק יצאתה מחזקתה וכמ"ש הפוסקים ביור"ד (סימן פ"א) דאם הוגלד פי המכה ונטרפה בודאי ג' ימים קודם השחיטה אסרינן למפרע כל החלב משום דכיון דליכא למימר השתא קודם לידת הספק נטרפה משום דע"כ קודם ג' ימים נטרפה אסרינן למפרע לגמרי וה"נ זמן לידת הספק הי' בשעת הכר' העובר שאז אנו מסופקין אם בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון והכרת העובר הוא אחר שליש ימי העיבור לא מהני החזקה לדון על פיה במה שמסתפקין בב' או בג' חדשים קודם הכרת העובר כיון דאין אנו יכולין לאמר בשעת לידת הספק השתא נתעברה. וה"נ גבי בהמה בספק נפל הואיל דהשתא אחר הלידה אנו באין לדון על זמן העיבור וידעינן שנתעברה בזמן קודם איזה חדשים ולא ידעינן אימת לא מוקמינן אחזקה [ולהכי לא הקשו התוס' גבי ספק ב"ט לראשון ב"ז לאחרון דנוקי אחזקת הגוף ונתעברה באיחור הזמן] וה"ה גבי וולד שאמר הכותי במסל"ת שכלו לו חדשיו ליכא חזקה לאמר שזמן לידתה הוא באיחור הזמן וכיון דליכא חזקה קיי"ל בדרבנן כותי נאמן במסל"ת (מיהו לדינא בלא"ה כתב המג"א דאין אנו בקיאין בכלו לו חדשיו עי"ש בה' יו"ט (סימן תצ"ח) ובת"ש ביו"ד א"כ פשיטא דאין לסמוך על כותי שאומר שקים לו שכלו לו חדשיו]: ועוד אפשר לומר דגבי ספק נפל שאנו מסתפקין אם כלו לו חדשיו לא שייך לאחר זמן עיבורה משום חזקה משום דכמו דאמרינן בבכורות (דף כ') דרובא דתלי במעשה לא הוי רובא ולהכי לא אמרינן גבי ספק בכור רוב בהמות מתעברות דעיבור בהמות חשוב תלוי במעשה ועיין בתוס' שם בבכורות ה"נ איכא למימר דבמידי דתלוי במעשה לא אזלינן בתר חזקה כה"ג ודווקא במידי דאתי ממילא כמו חסרון המקוה או נגיעת השרץ בטהרות או ראיית דם נדה באשה דזה אתי ממילא להכי אנו מעמידין על חזקה לאמר שלא נתחדש דבר כ"ז שאנו יכולין לתלות שהי' הדבר בחזקתו הראשונה אבל מידי דתלוי במעשה כמו עיבור הבהמה דלא נעשה מאיליו אלא ע"י מעשה ואין אנו יודעין מתי נעשה המעשה לא מוקמינן אחזקה וכה"ג כתב הגאון בעל נוב"י ז"ל לענין נמצא הרוג ספק בתוך ג' ספק לאחר ג' דלא מוקמינן לי' בחזקת חיים לאמר שבתוך ג' נהרג כיון שהריגתו ע"י אדם דחזקת חיים לא מהני אלא במת מאיליו מיהו זה אינו דהא בכתובות (דף י"ג) גבי משארסתני נאנסתי אמר התם דטעמא דר"ג דנאמנת משום דאוקי אחזקה והיינו חזקת הגוף שלא נבעלה עד אחר אירוסין אלמא דגם במידי דתלי במעשה ע"י ביאת אדם הבועל נמי מוקמינן אחזקה וצ"ל כמ"ש מעיקרא דהטעם דלא מוקמינן אחזקה הוא משום דהספק הוא על זמן רב קודם לידת הספק דהיינו על תחילת עיבורה לא מהני חזקה כה"ג: מיהו קשה לי לכאורה על כל הראשונים ז"ל שכתבו בפשיטות דחשש נפל הוי רק מדרבנן הא כיון דאיכא חזקה לאיסורא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת ואם היא נפל לא מהני בי' שחיטה בעינן למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דהא תנן (בפ' האשה בתרא) האשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ה"ז לא תנשא ולא תתייבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ולא אמרינן דתנשא משום דרוב נשים מתעברות ויולדות אלא אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות לחזקה דיבם ולא תנשא ופסקו כן הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ז"ל והטור וב"י דלא כהתוס' שכתבו דמתניתין דלא תנשא אתיא כר' מאיר אלא דאף רבנן מודו לזה: ועיין ברשב"א ז"ל (בתורת הבית) שכתב בטעמא דאמרינן רוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא אמרינן סמוך מיעוטא דאין מומחין לחזקה דאינה זבוחה משום דלא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה אלא בחזקה דעלמא אבל חזקה המסתלקת ע"י המתעסקין לסלקה ורוב דמתעסקין כל שיתעסקו בה מסלקין אותה ודאי לשנתעסק בה מתעסק אחד ולא ידענו אם מן הרוב או מן המיעוט על כרחנו יש לנו לאמר זיל בתר רובא ומיעוטא כמאן דליתא דמי עכ"ל מ"מ זהו דוקא גבי רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן שמומחין מסלקין ודאי את החזקה אבל הכא בחשש נפל דהרוב הוא רוב וולדות בני קיימא הן ואינו מסלק איסור אינו זבוחה כלל והחזקה באפי' עומדת עד שיודע בה הכשר שחיטה ודאי דבעינן למימר סמוך מיעוטא לחזקה כמו דאמרינן גבי אשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י ומדברי הרשב"א ז"ל משמע דכל היכא דאין החזקה מסתלקת ע"י הרוב אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה מדאורייתא דהא מקשה שם מפרה אדומה ומפסח דהתם אין החזקה מסתלקת ע"י הרוב ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה עיי"ש משמע דסמוך מיעוטא הוי מה"ת א"כ ודאי דקשה אמאי קרינן לחשש נפל רק איסור דרבנן גבי בהמה נימא סמוך מיעוטא לחזקה: