עונג יום טוב קצ

טעם האיסור וטעם כעיקר לזה אנו צריכין לששים לבטל הטעם וכיון שממשות האיסור נתבטל ברובא וטעמו אינו נרגש שרי לאוכלו אבל בדבר המעורב מתחילת ברייתו דלא מהני ביטול ברובא משום דלא כתיב אחרי רבים להטות במה שמעורב מתחילת ברייתו לא מהני ששים כלל דמאי מהני מה שריבוי ההיתר של ששים גורם שלא יורגש הטעם כיון דמ"מ האיסור בעינו בכל מקום שהוא ולא נתבטל וכל פעולת ביטול של ששים רק אחר שרובו של היתר ביטל ממשות האיסור אז מועיל ריבוי ששים לבטל הטעם אבל כל כמה דלא נתבטל גוף האיסור ברובא לא מהני גם ששים לבטולי כמו שמצינו לרבי יהודה דמין במינו לא בטל משום שאין בכח ההיתר לבטלו ולהתגבר עליו מחמת שהוא כיוצא בו דאפילו בששים נמי לא בטל כיון שעצם האיסור דומה כמו שהוא בעין בכל מקום שהוא ה"נ כל מידי דלא בטל ברובא לא מהני בו ששים הלכך כיון דדבר המעורב מתחילת ברייתו לא בטל ברובא לא מהני בי' נמי ששים ויפה כתב המל"מ דלדעת המרדכי חלב דאבר יוצא אינו מתבטל אף שיש ששים כנגדו בבשר וגידין ועצמות דהיתר: והכי משמע נמי מדברי הר"ן ז"ל (בחולין פ' גיה"נ) בהא דקאמר הש"ס התם גבי זרוע בשלה זהו היתר הבא מכלל איסור רבא אמר לא נצרכא אלא לטעם כעיקר וקאמר התם לעיל מינה אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן דמדאורייתא ברובא בטל והקשה הר"ן ז"ל היכא אמרינן דמדאורייתא ברובא בטל הא טעם כעיקר דאורייתא ותירץ שם דה"ק דמדאורייתא ברובא בטל היכא דלא יהיב טעמא דכמה מיני איסורין דלא יהבי טעמא אפילו ביו"ד ועשרים הלכך כי בעינן ששים בכל האיסורין אע"ג דליכא טעמא חומרא הוא דמדאורי' כל היכא דליכא טעמא ברובא בטל עכ"ל הר"ן ז"ל הרי דמבואר בדבריו דגם מין בשא"מ בעינן ביטול ברוב לבטל ממשו של איסור ובעינן גם שיעור ביטול לבטל הטעם כל איסור ואיסור לפי ערך נתינת טעמו וא"כ היכא דליכא ביטול ממשו לא מהני נמי ביטול טעמו וזה ברור: סימן סג שאלה ע"ד שוחט א' שבא מעיר אחרת וישב בקהילה ושחט אצל איזה קצבים ולא בא לפני המורה וב"ד שבעיר להראות להם סכינו מה דינו: תשובה לכאורה יש לאסור השו"ב הזה מלשחוט עוד כדאמר בחולין (דף י"ח) האי טבחא דלא סר סכינא קמי חכם מעברינן לי' ומוקי לה ואפילו בנמצאת סכינו יפה ואף דאיתא ביור"ד (סימן י"ח) דהאידנא מחלו חכמים להשוחטים על כבודם מ"מ זהו להשו"ב שבעירם אבל שיבא איש אחד ממקום אחר לשחוט במקום שיש ב"ד קבוע ושוחטים מובהקים הממונים לזה ודאי דלא מחלו ומעברינן לי' מיהו נראה לי דקלקלתו תקנתו ויש לצדד לאמר דבש"ס מיירי בטבח שאם היה מראה סכינו היה מרשה אותו לשחוט אם היה מוצא סכינו יפה והוא לא רצה להראות והוי אפיקרותא ומשו"ה מעברינן לי' אבל השוחט הזה אם היה מראה סכינו לחכם העיר לא היה מרשה אותו לשחוט בשום אופן מפני שיקפח פרנסת השוחטים הקבועים בעיר ולהכי לא הראה לו אין זה אפיקרותא שמה שלא רצה להראות סכינו לחכם העיר לא מפני שהיקל בכבודו רק מפני שרצה להרויח שכר שחיטה ובזה לא גזרו חכמים להעבירו אף שמשיג גבול השוחטים שבעיר דלא גרע מגנב ששחיטתו כשירה והחשוד על הגניבה לא חשוד על השחיטה ולא אמרו להעבירו אלא מפני אפיקרותא וכאן ליכא אפיקרותא כן נראה לי לצדד ולהפך בזכותו של השוחט הזה ומ"מ הואיל ואיכא קצת אפיקרותא וגם שיש בזה קלקול השחיטה שאחרי שהוא שוחט וצריך להיות נזהר מעין רואה ואוזן שומעת אין דעתו ולבו פנויים לבדוק הסכין במתינות ובכוונת הלב כמ"ש רבינו יונה ז"ל שצריך לכוין הדעת מאוד לבדיקה הזה וזה השוחט במחשך מעשהו צריך להעבירו על זמן מה שלא ישחוט אף במקומו ואח"כ יחזיר לכשרותו כנלע"ד: סימן סד שאלה סרכה בכסדרן בין אונא לאונא ואירע שקלפוה וראו שהקרום חסר תחת הסרכה והיה חסרון בשני הקרומין תחת הסרכה מה דינה: תשובה לכאורה אף דקיי"ל דסרכה כסדרן כשירה מטעם דמהני הסתימה או משום דאין סופן להתפרק מ"מ היינו כשלא חסר כלום אבל נקב שיש בו חסרון טריפה ולא מהני סתימה כלל דלא מצינו סתימה אלא לטריפות נקב אבל לטריפות חסרון לא מצינו סתימה ובכמה דוכתי מצינו שהנקב אינו פוסל וחסרון פוסל כמו בגרגרת שנקב אינו פוסל וחסרון פוסל וכן אמרינן בחולין (דף מ"ז) דאף לר"ש דסובר דנקב אינו פוסל אם אינו מנוקב עד בית הסמפונות מ"מ אם יש חסרון הקרום עם הנקב מודה דטריפה אלא שקשה לי לפ"ז הא דפריך התם ר' אבא לעולא דסובר חסרון מבפנים לא שמי' חסרון ממתניתין דקתני הריאה שניקבה או שחסרה מאי חסרה אילימא מבחוץ היינו ניקבה אלא לאו מבפנים ודחיק לשנויי דאתיא כר"ש דאמר עד שתינקב לבית הסמפונות ואמאי לא משני הא דקתני חסרה היינו מבחוץ ובגוונא דמטעם נקב לא הי' אסור דנסתם ע"י סרכה כסדרן להך שיטה דטריפות סרכה הוא מטעם נקב או בריאה הסמוכה לדופן במקום רביתא דאונא דהסרכה סותם הנקב ולהכי אשמעינן מתניתין דאם יש חסרון טריפה מטעם חסרון ולטריפות דחסרון לא מהני סתימה כמ"ש דמ"מ חסרה הריאה: וראיתי להרב פ"ח ז"ל (סימן ל"ט ס"ק מ') שכתב בשם המרדכי שהביא משם הר"ח והגאונים דהא דאמרינן במקום רביתא כשירה ובלבד שלא יהא שחין אבעבועות במקום סרכות האונות שאם יש שם טריפה והכל תמהו וכי חמור שחין מנקב ממש תו קשה דבגמרא פריך דרב נחמן אדרב נחמן ולא משני דההיא בניקב ולא העלתה צמחים להכי כשירה והכא בהעלתה צמחים דגריע טפי ולהכי חוששין לה ומכח קושיא זו נחלק ראב"ן עליו עכ"ל ולפמ"ש דברי המרדכי בשם ר"ח נכונים בטעמו דכוונתו דאם נמצא שחין אבעבועות במקום הסרכא טריפה אף במקום רביתא דאונא דבשחין אבעבועות מתקלקל הקרום ואין הדופן סותם אלא נקיבת הקרום לחוד אבל חסרון הקרום לא מהני לי' סתימה דמ"מ בקרום חסר לי' והש"ס דמקשה דר"נ אדר"נ דמשמע דבמקום רביתא דאונא סותם אפי' העלתה צמחים מיירי בצמחים שאינם כמו שחין ואבעבועות שהקרום שלם רק שהוא גבוה מבשר הריאה ובתוכו מוגלא כמו חזי הנהו דקיימי צמחי צמחי האמור (בדף מ"ח) דאין חוששין בהם לנקיבת הקרום אבל אבעבועות שחין שהקרום נתקלקל מיקרי חסרון ובחסרון לא מהני סתימת הדופן: ומאי דקשה לן מהא דלא משני הש"ס דמתניתין דריאה שחסרה מיירי שחסר נגד סתימת הדופן או סתימת אונה שבצידה דלא מיטרף מטעם נקב ומיטרף מטעם חסרון נ"ל דקושית הש"ס הוא דאף דמצינן לאשכוחי גוונא דלא מיטרף משום נקב ומיטרף מטעם חסרון מ"מ לישנא דמתניתין