עונג יום טוב קפט

הנאה לא מחשבינן המצוה להנאה דמללה"נ ומפני חשיבות הדמים הוי מקלקל דבחייה עומדת לגדל אבל גבי שבת דבעינן תיקון ותיקון מצוה נמי חשיב תיקון כדאמרינן בשבת (דף ק"ו) מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי להכי השחיטה נמי חשיב תיקון ובזה דברי הרא"ש ז"ל נכונים כיון דעיקר ההכשר שהשחיטה מכשיר את הבהמה אמרינן מללה"נ וליכא איסורא במסוכנת רק מה שמחשיבה בדמים לזה לא נאסר בדיעבד דלא קביע הנאה בבשר ממש כמו מבשל בעצים דאיסורי הנאה להכי שרי בדיעבד אבל באמת כבר כתבנו סברא נכונה דלא שייך כלל גבי שחיטה מללה"נ משום שהכשר השחיטה קבוע בבשר בשעת אכילה ממש וכל כה"ג לא אמרינן מללה"נ. ומה שמותר בבהמה בריאה ולא אסרינן מטעם דבתחילת השחיטה שוב איננה ראוי' לגדל ובסוף השחיטה הוי מתקן כמש"כ לעיל דכיון דישנה לשחיטה מתחילה וע"ס ובתחילת השחיטה הוי מקלקל שהיתה עומדת עדיין לגדל ועיקר האיסור הוא מחמת היתר הכשר השחיטה דקביע בה והיתר זה הוא ע"י תחילת השחיטה וסופה ובתחילתו היה מקלקל להכי שרי: ודע דמש"כ לעיל בסוגיא דסנהדרין (דף קי"ב) דאמר שם ר"ח עיסה חציה של עיה"נ וחציה של עיר אחרת מותרת בהמה אסורה מ"ט עיסה כמאן דפליגי דמי בהמה לאו כמאן דפליגי דמי וכ' רש"י ז"ל דבהמה כיון דא"א לכזית בשר בלא שחיטה והחציה של עיה"נ אין בה דין שחיטה ואף אם ישחטנה הוי כמתה והר"ן ז"ל תמה עליו דהא ר"ח לקמן בעי בהמה של עיהנ"ד ששחטה אי מטהר מידי נבילה או לא ואיך אפשר דהכא בהך מימרא פשיטא לי' דלא מטהר ע"כ פי' הוא ז"ל דאף דמטהר מידי נבילה מ"מ כיון שחלק עיה"נ אסור בהנאה לא מהני להתיר בשר באכילה ואין זה שחיטה ותמהתי שם דמאי איכפת לן שחלק עיה"נ אסור בהנאה כיון שמטהר מידי נבילה מהני שחיטתו לחלק של עיר אחרת והיכן מצינו שמה שחלק א' אסור בהנאה יעכב היתר אכילה בחלק השני: אבל נראה לי דכמו לדעת הרמז"ל אם שחט המסוכנת בסכין של איסורי הנאה נאסרה הבהמה שמה שהסכין מתירה באכילה מיחשב הנאה גמורה א"כ כמו דהסכין מיקרי מכשיר ה"נ חלקי הבהמה מתירין זא"ז דא"א לשחוט חצי הבהמה והסימנים מתירין אותה באכילה ואם יש בה חלק א' האסור בהנאה ונשחטנה אם נאכל חלק השני הרי החלק של איסורי הנאה הכשיר את החלק השני דעדיפא פעולת החלק הזה בחלק השני מפעולת הסכין בבהמה ומתהני מאיסורי הנאה הנאה גמורה ולהכי אסור באכילה גם חלק של עיר אחרת וכמו להרמז"ל בשוחט בסכין של עכומ"ז אסור באכילה בדיעבד משום נהנה מאיסורי הנאה ה"נ בהמה חצי' של עיר הנדחת אסור גם חלק השני באכילה משום נהנה מאיסורי הנאה והכא למסוכנת דמיא דהא א"א ליהנות ממנה בחייה מחמת איסור הנאה של חלק עיה"נ שבה ומוכרחים לחלקה דמי למסוכנת ומקרי הנאה ולהרא"ש ז"ל לכל הפחות לכתחילה אסור לשוחטה כמו שאסור לשחוט בסכין של עכומ"ז וא"ש מה דקאמר בהמה אסורה ואף שלשון הרמז"ל אינו מבואר לדברינו מ"מ הענין נכון מאוד לעצמו כן נראה לפע"ד: שוב ראיתי שדברי הר"ן ז"ל נכונים בלא"ה שהרי אמרינן בחולין (דף פ"ה) לא לכל אמר ר"מ שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה מודה ר"מ שאין מתירתה באכילה ופריך פשיטא טריפה ששחטה מי משתרי ומשני לא צריכא לשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי סד"א הואיל דאר"מ שחיטה שא"ר שמה שחיטה תהני לי' שחיטת אמו ולא לבעי שחיטה קמ"ל ע"כ הרי דשוחט את הבהמה ומצא בה בן ט' חי שאין טריפות אמו פוסל בו דלאו ירך אמו כמש"כ שם רש"י ותוס' אפ"ה לא מהני לי' שחיטת אמו להתיר באכילה ואע"ג דמהני לי' שחיטת אמו לטהר מידי נבילה כדאמר שם (בדף ע"ו) בשוחט את הטריפה ומצא בה בן ט' חי דטעון שחיטה ואם מת טהור מלטמא במשא אלמא אע"ג דמהני לי' שחיטת אמו לטהר מידי נבילה וגם הטריפות של אמו אין פוסל בו אפ"ה אם לא נשחט בעצמו אסור באכילה משום ששחיטת אמו לא יכלה להועיל לו אלא לענין לטהר מידי נבילה כמו שהועיל השחיטה לאמו גופא אבל להתיר באכילה לא הועילה לו כלל דכיון שאמו בעצמו אסורה באכילה אין כח בשחיטתה להתיר העובר באכילה ולא עדיף עובר ממנה ולא מהני לי' לעובר אלא לטהר מידי נבילה וא"כ ה"נ בבהמה חצי' של עיה"נ וחצי' של עיר אחרת אף אם נימא דשחיטת עיה"נ מהני לטהר מידי נבילה מ"מ לענין אכילה אין שחיטת החצי שאסור באכילה מועיל לשחיטת החצי שמותר באכילה דכיון שהוא עצמו אסור אין מועיל שחיטתו לגבי חצי השני אף שמועיל לטהר מידי נבילה מ"מ להתיר באכילה אינו מועיל ושחיטת חצי בהמה לאו שחיטה היא ושחיטת בהמה שלימה מתיר באכילה ולא חצי בהמה וכאן חצי אסור באכילה ואסור גם חצי של עיר אחרת ושפיר קאמר ר"ח בהמה אסורה: ואף שרש"י ז"ל כתב שם (בדף ע"ה) בהא דאמר לדברי המתיר אוסר וז"ל אוסר בשל טריפה דשחיטה דידי' לא מהני לי' ובשחיטת הטריפה לא משתרי שהרי הוא כאחד מאיברי' עכ"ל וא"כ אפשר לומר דדוקא גבי עובר אמרינן שאם לא יהי' לו אלא שחיטת אמו יהיה אסור משום טריפות מפני שהוא כאחד מאברי אמו אבל אם חצי הבהמה יש בו איסור אכילה לא איכפת לן במה שחצי השני ניתר על ידו באכילה מ"מ מסתבר להר"ן ז"ל דה"ה גבי חצי של עיה"נ וחצי של עיר אחרת נמי אמרינן דאם החצי יש בו איסור אכילה אין באפשרו של החצי השני להיות ניתר ע"י שחיטה שהרי לא מיקרי שחיטה אלא בבהמה שלימה וכשחצי המותרת צריכה להיות ניתרת ע"י חצי האסורה נעשה ג"כ כמותה ואסורה ודו"ק: סימן סב ביור"ד (סימן י"ד סעיף ה') עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נשחטה האם והוציאו העובר והרי היא נקיבה החלב שלה אסור לשתותו הואיל והוא בא מכלל האיברים ויש בה איסור אבר א' אסור והרי הוא כחלב טריפה שנתערב בחלב כשירה וכתב הב"ח והש"ך שם דאם יש ס' בבהמה בבשר וגידין ועצמות נגד האיסור כל החלב מותר מטעם תערובות שבטל בס' עיי"ש בש"ך וט"ז והרב בעל מל"מ (בה' מטמאי מו"מ) תמה עליהם דלא מהני בזה ביטול כלל כיון שמעורב מתחילת ברייתו וכמ"ש המרדכי בשם רבינו משולם דכל המעורב מתחילת ברייתו לא שייך ביטול עיי"ש: והנוב"י ז"ל מה"ת (סימן נ"ד) כתב ליישב דברי הב"ח והט"ז והש"ך דאף דדבר המעורב מתחילת ברייתו אין בו ביטול היינו דווקא ברובא לא בטל דהא דבטל ברובא ילפינן מאחרי רבים להטות דכתיב גבי סנהדרין וזהו דווקא באינו מעורב מתחילת ברייתו אבל ביטול בששים לא מקרא דאחרי רבים להטות ילפינן אלא מטעם שאין עוד בו טעם האיסור שהרי מבשא"מ דלא מהני רובא מדאורייתא משום טעם כעיקר מדאורייתא ואפ"ה בטל בששים והיינו משום שהביטול אינו בתורת רוב רק שאין בו עוד טעם איסור כלל להכי בטל אם מעורב מתחילת ברייתו עכ"ד: אבל לענ"ד ז"א דהא דמהני ששים הוא רק לבטל טעמו של איסור וזהו רק אחר שהועיל רובו של היתר לבטל עצם האיסור והוי האיסור כמאן דליתא משום שהתורה אמרה אחרי רבים להטות רק שאנו חוששין למה שאנו מרגישין