עונג יום טוב יח

שלהם ואחר שיצאו מא"י שבטלה קבלתם בטלה גם קנינם בארץ כדכתיב ויתן להם עמל לאומים בעבור ישמרו חקיו *) וכשבטלה קבלת התורה ע"י מה שיצאו מן הארץ בעבור עוונם נתבטל ירושתם וקנינם. שהי' להם בארץ כמו שאמר הכתוב יחזקאל (ל"ג) בן יושבי החרבות האלה על אדמת ישראל אומרים לומר אחד הי' אברהם ויירש את הארץ ואנחנו רבים לנו נתנה הארץ למורשה לכן אמור אליהם כה אמר ה"א על הדם תאכלו ועיניכם תשאו אל גילוליכם ודם תשפכו והארץ תירשו וכיון שנתבטל קנינם בטל גם קדושת הארץ אבל בחורבן בית שני שכבר קיבלו בימי אחשורוש קבלה גמורה בלי תנאי אף שלא ישבו בארץ יהי' עליהם קבלת התורה לא בטל קנינם מן הארץ והרי היא שלהם אף שאין יושבין עליה וכיון שקנינם לא בטל גם קדושת הארץ לענין תרומות ומעשרות לא בטל וקדשה לע"ל: (כה) ומה שתלו קבלת התורה בירושת הארץ כבר ביאר הרמב"ן ז"ל בפ' אחרי וז"ל כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות וזהו שאמר אשר חלק ה' אותם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיות שרים עליהם כענין שנאמר ושר מלך פרס כנגדי וכתיב ושר יון בא וגו' והנה השם הנכבד הוא אלהי אלהים ואדוני האדונים לכל העולם אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ד' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיוחד לו ולשמו זרע אוהביו וזה שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ וכתיב והייתם לי לעם ואנכי אהי' לכם לאלהים לא שתהיו אתם לאלהים אחרים כלל והנה קדש את העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיות לשמו לכך כתיב ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא הארץ אתכם. וכתיב ויאמר לכם אתם תרשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מכל העמים יאמר כי הבדיל אותנו מכל עמי הקדם אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהי' מיוחדים לשמו והנה הארץ שהיא נחלת ה' הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות והפרשה הזאת הזכירה המולך בכלל ע"ז עם זכרון העריות ועל כולם אמר אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה וכן אמר בפרשה השניה ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לי שהוא חומר איסור ע"ז ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם את הארץ שנאמר ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מכל העמים והנה בחוץ לארץ אעפ"י לשם הנכבד אין טהרה בה שלימה ולכך יאמר הכתוב אלהי כל הארץ יקרא כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא מרום במרום וזהו ענין הכתוב שאמר בגזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזירת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא שגזרו על הכחות הנאצלין מהן לעשות כך ויקראו עירין כי מאצילות יתעוררו הכחות בכל הפעולות כמו שאמר וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וגו' ומאמר קדישין שאלתא כלומר ששאלו מ"ה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן וזהו שאמר לו דניאל וגזירת עילאה היא כי הכל מאתו יתברך והנה השם הנכבד ית' אלהי האלהים בחוץ לארץ ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה' וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ כי האלהות נכרים בארץ ה' ובנחלתו וזהו שנאמר ולא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ והנה הכותיים לא היו ענושים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם את האריות הממיתים אותם וכו' ולפיכך אמרו בספרי וירשתה וישבתה בה ושמרת לעשות ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז. וזו היא מחשבת הרשעים שהיו אומרים ליחזקאל רבינו יחזקאל עבד שמכרו רבו יש עליו כלום שנאמר והעולה על רוחכם היו לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם לארץ כי בזכותה לא מתה בחוץ לארץ ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל מפני הענין שהזכרנו. אמר הנביא ושלמתי ראשונה משנה עוונם וחטאתם על חללם את ארצי בנבלות שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי והענין הזה במקומות רבים בכתובים עכ"ל ז"ל בקיצור: (כו) ובארנו בזה מאמר הכתוב בנחמי' (ח' י"ג) וימצאו כתוב בתורה אשר צוה ה' ביד משה אשר ישבו בני ישראל בסכות בחג בחודש השביעי ואשר ישמיעו ויעבירו קול בכל עריהם ובירושלים לאמר צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות לעשות סוכות ככתוב ויצאו העם ויביאו ויעשו להם סוכות וגו' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימות ישוע בן נון כן בני ישראל עד היום ההוא ע"כ והדקדוקים רבו במקראות קודש האלו, א' מה שאמר שמצאו כתוב בתורת ה' לעשות בני ישראל סוכות אטו נשכח מהם מצות סוכה לגמרי, ב' גם מה שאמר כי לא עשו כן בני ישראל מימות יהושע בן נון. וכי אפשר שבימי יהושע והזקנים והנביאים ומלכי ישראל הצדיקים לא עשו כסוכות הזה ובגמרא דערכין (דף ל"ב) מקשה כן וקאמר נמי והיינו דקפיד קרא עלי' דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע הכא כתיב ישוע בשלמא משה לא בעי רחמי דלא הוי לי' זכותא דא"י אלא יהושע דהוי לי' זכותא דא"י אמאי לא בעי רחמי כדקאמר התם מעיקרא דבעו רחמי על יצרא דעבודת כוכבים ובטלום ואגין עלייהו כי סוכה עכ"ל הגמרא והיינו דעזרא וסייעתו בעו רחמי איצרא דעובדת כוכבים דליבטל וזהו חג הסוכות שעשו דאגין עלייהו כי סוכות ומתרעם הכתוב על יהושע שלא עשה כן ולהבין מה ענין סוכות ליצרא דע"ז ולזכותא דא"י נקדים לבאר הפסוקים בפ' כי תבוא אחר שאמר כל דברי התוכחה וצ"ח קללות אמר אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם ולא נתן ה' לכם