עונג יום טוב קפו

לה שהיה סבור שהיא בהמה דידי' ונמצאת של קדשים דאינה נאסרת מטעם טעות ומ"מ חייב משום שוחט לעכומ"ז כמו משתחוה להר דאינו נאסר ועובדו בסייף ומדלא מוקי הכי מוכח מזה דעשה בה מעשה נאסרת אף בטעות שהי' סבור שהיא חולין ונמצאת קדשים: מיהו אין זה ראי' דהא אמרינן בכריתות דמתעסק בשבת פטור משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה ומבואר שם בסוגיא דכריתות (י"ט) דאפילו נתכוין לאיסור כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר נמי פטור עיי"ש ובשבת (ע"ב) בתוס' א"כ לא מצי לשנויי שהיה סבור שהיא בהמה דידי' ונמצאת של קדשים דא"כ לא מחייב משום שבת דהוי מתעסק ופטור. מיהו אכתי קשה דאכתי הו"ל לאוקמי דמיירי שהי' סבור שהיא שלו ונמצאת של קדשים ואי תיקשה ליפטר אמלאכת שבת מטעם מתעסק נימא דאתי כמ"ד מקלקל בחבורה חייב ולדידי' אמרינן שם בכריתות דמתעסק בחבורה נמי חייב הואיל ומקלקל חייב ולא בעינן גבי חבורה מלאכת מחשבת מתעסק נמי חייב. ואפשר לומר דהש"ס בעי לשנויי דתיקו הך ברייתא לכ"ע אף למ"ד מקלקל בחבורה פטור דלדידי' לא מצי לשנויי בסבור שהיא שלו דא"כ מיפטר אשבת מטעם מתעסק ולהכי מוקי לה בחטאת העוף ובחצי קנה פגום: מיהו קשה לפירוש התוס' בפסחים (דף ע"ג) דקאמר התם לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ופירשו התוס' דכל הסוגיא קאי התם למ"ד מקלקל בחבורה חייב ולדידי' פליגי ר' אבהו ור' יוחנן דר"א סובר דלא בעי קצת תיקון ומקלקל גמור נמי חייב ור"י סובר דבעי תיקון קצת והא דקאמר לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור הוא ר"י אליבא דר"ש עיי"ש בדבריהם ובשבת (ק"ו) ולפ"ז הא דמסיק דגבי שוחט בחוץ לעכומ"ז הוי תיקון מה שמוציאו מידי אבמה"ח הוא נמי רק לר"ש דמחייב במקלקל בחבורה דלדידי' מהני תיקון דהוצאה מידי אבמה"ח אבל לר"י דסובר מקלקל בחבורה פטור לא מהני האי תיקון דהוצאה מידי אבמה"ח ובעי תיקון גמור וא"כ אתיא הך ברייתא כר"ש דמקלקל בחבורה חייב ולא בעי תיקון גמור ולר"ש הא אמרי' בכריתות דכיון דמקלקל חייב מתעסק נמי חייב וא"כ אכתי מצי לאוקמי שהי' סבר שהיא בהמה דידי' ולהכי אינה נאסרת: ואין לומר דהא דקאמר הש"ס בכריתות הנח לתינוקות הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב היינו לר' אבהו דמחייב במקלקל אף דליכא שום תיקון דלדידי' אמרינן דכיון דחייב אף במקלקל גמור מחייב נמי מתעסק וסובר ר"נ בכריתות דמשני האי שינויא כר' אבהו דמחייב לר"ש במקלקל גמור וגבי תינוקות נמי הוי מקלקל גמור בלי שום תיקון דמה שמל בתוך שמונה כאילו לא קיים שום מצוה כדאמר בשבת (דף קל"ז) דמיקרי טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה ועיין שאגת ארי' ז"ל (בדיני מילה) אבל לר' יוחנן דסובר דר"ש בעי נמי תיקון קצת ומקלקל גמור פטור מתעסק נמי פטור להכי לא משני דמיירי הא דשוחט חטאת בחוץ בטעה וסבר שהוא שלו משום דסובר שם הש"ס כר' יוחנן דמקלקל בעי תיקון קצת אבל מקלקל גמור פטור ומתעסק נמי פטור דז"א דמסוגיא דפסחים (דף ע"ג) ומשיטת התוס' שם מוכח דאפי' לרבי יוחנן דבעי תקון קצת לר"ש במקלקל נמי מתעסק חייב דהא מוקי הש"ס בפסחים הא דתנן שחטו שלא לאוכלו או שחטו ונמצא בעל מום בגלוי דחייב משום דתיקן שאם עלו לא ירדו דהוי תיקון קצת והיינו כר' יוחנן אליבא דר"ש דבתיקון קצת סגיא וכמ"ש התוס' שם בד"ה לדברי והתם במתניתן הרי קתני ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח אם אינן ראויין חייב והיינו מתעסק ששוחט זבח זה וסבור שהוא זבח אחר ואפ"ה מחייב ואע"ג דמתעסק פטור בשבת מ"מ הכא הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק נמי חייב והיינו כר"ש וכמ"ש שם התוס' בדיבור הנ"ל א"כ הרי מוכח בהדיא דאפילו לר"י דסובר דמקלקל בחבורה לר"ש בעי תיקון קצת אפ"ה מתעסק חייב דהא מתניתן דפסחים מוקמינן לה כר"ש דמתעסק חייב מדמחייב שאינן ראויין לשם פסח ואפ"ה מוקמינן לה כר"י אליבא דר"ש דבעי תיקון קצת וכן מוכח ומבואר בדברי התוס' בב"ק (דף ל"ד) ד"ה חובל דהא דקאמר הנח לתינוקות הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב הוא אפילו לר' יוחנן אליבא דר"ש שהקשו שם דכיון דבעי תיקון קצת אמאי מתעסק פטור עיי"ש מה שתירצו: וכיון שבארנו דאף לר"י אליבא דר"ש דבעי תיקון קצת אפ"ה מתעסק חייב בחבורה א"כ כיון דהך ברייתא דשוחט בשבת בחוץ אתיא כר"ש דמהני תיקון קצת במקלקל בחבורה שפיר הוי מצי לאוקמי דמיירי שטעה שסבור שהיא בהמת חולין שלו ולהכי אינה נאסרת משום תקרובת עכומ"ז והא דמחייב אשבת אע"ג דהוי מתעסק הוא משום דלר"ש הואיל ומקלקל חייב מתעסק נמי חייב ומדלא משני הש"ס הכי מוכח דלמ"ד עשה בה מעשה אסרה נאסרת אפילו בטעות דסבור שהיא שלו: ואף שהתוס' בשבת (דף ע"ג) ד"ה אלא כתבו דגם בשחוטי חוץ פטור מתעסק מקרא דאשר חטא בה וא"כ לא הוי מצי לאוקמי בסבור שהיא בהמת חולין דידי' דא"כ מיפטר אשחוטי חוץ מ"מ משכחת לה שסבור שהיא בהמת קדשים שלו כגון שהי' לו חטאת שהפריש לעצמו ושחט חטאת של חבירו דלא מיפטר מטעם מתעסק כיון שנתכוין לאיסור ולשחוט בהמת קדשים בחוץ. ובמתכוין לאיסור לא פטרינן אלא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת כגון נתכוין לחתוך מחובר זה וחתך מחובר אחר אבל בשחוטי חוץ מתכוין לשחוט בהמת קדשים זו בחוץ ושחט בהמה אחרת לא מיפטר משום מתעסק והוי מצי לאוקמי בהכי ואיכא נמי לאוקמי איפכא כגון שסבור שהיא בהמת קדשים של חבירו ושחטה לעכומ"ז בחוץ ונמצאת שהיא שלו דאמרינן נמי דאלו ידע שהיא שלו לא הי' אוסרה: ומכל זה מוכח דכיון דעשה בה מעשה אוסרה ואין טעותו מבטל האיסור וכמו דלא מהני הא דהוי שאינו שלו לבטל האיסור אם עשה בה מעשה ה"נ לא מהני טעותו לבטל האיסור בעשה בה מעשה כ"ז נלע"ד: סימן סא שאלה בדין שוחט בסכין של עבודת כוכבים: תשובה איתא בחולין (דף ח') אר"נ ארב"א סכין של עבודת ככבים מותר לשחוט בה ואסור לחתוך בה בשר מותר לשחוט בה מקלקל הוא ואסור לחתוך בה בשר מתקן הוא וכ' הרמב"ם ז"ל (בפ"ז מהלכות עכומ"ז הלכה י"ט) אם היתה בהמה מסוכנת ה"ז אסורה משמע דגם בדיעבד כל הבהמה אסורה וכ"כ בסיפא אסור לחתוך בה בשר ואם חתך דרך הפסד והשחתה מותר משמע בהדיא דהיכא דהוי מתקן אסור אפילו בדיעבד: אולם הרא"ש ז"ל כ' יראה הא דקאמר אסור לחתוך בה בשר היינו לכתחילה ולא שיאסר הבשר בדיעבד משום דכתיב ולא ידבק בידך מאומה ול"ד לנטל הימנה עצים והסיק בו תנור חדש שאסור התנור או אפה בו את הפת שהפת אסור ונטל הימנה כרכר וארג בו בגד דאסור דהבגד כולו נעשה באיסור אבל הכא בשביל חתיכת הבשר בסכין זה לא נעשה כל הבשר באיסור וכן דעתו ז"ל גבי שחיטה אפילו במסוכנת שאינו דומה לאפיית הפת ואריגת הבגד שתיקונן ועשייתן נעשה ונגמר באיסורי הנאה אבל מסוכנת כבר גדלה הבהמה ואינה חסירה כ"א להכשירה באכילה ע"י שחיטה אעפ"י דנהנה הרבה בשחיטה ע"י איסורי הנאה לא אסרו חכמים בדיעבד: