עונג יום טוב קפד

האי למיסר למישקל דמי מההוא עכומ"ז עיי"ש. וא"כ לפ"ז אם העכומ"ז הגביהו ונסכו לכאורה אסור למישקל דמי מההוא עכומ"ז דכיון דכל טעמו של רב אשי שהתיר למשקל דמי הוא משום שיש לנו קולא זו דאין א"א דשא"ש וכבר כתבנו דאם הגביה העכומ"ז היין נעשה עליו גזלן ולא שייך בזה אא"א דשא"ש דקנ"ל ליה באיסורא א"כ אסור למשקל דמי אף מההוא עכומ"ז מיהו ז"א דהיכא דהגביה היין מקודם ודאי דשרי למשקל דמי ולא מקרי דמי יי"נ משום דקודם הניסוך כבר נתחייב דמים כדאמר בגיטין (דף נג) מדאגביה קני' וכו' ואף ר"א לא הוצרך להשמיענו דשרי ליטול דמים מההוא עכומ"ז אלא כשלא הגביהו וא"א לחייבו אלא אשעת ניסוך אבל בהגביהו פשיטא דשרי למישקל דמי דכבר נתחייב משעת הגבהה שאז הי' היין עדיין היתר וכסתמא דמתניתין דגיטין אליבא דרב דמפרש מנסך ממש: מיהו נראה דלפמ"ש בדעת הר"מ ז"ל דבעובד ככבים או ישראל מומר שאסר יינו של חבירו לא שייך אא"א דשא"ש משום דקני ליה להאי יין נראה לפרש דברי ר"א דאמר דשרי למשקל דמי מההוא עובד ככבים ומייתי ראיה מהא דריב"ב וריבב"ת מתירין היין הוא כפשוטו וא"צ לדחוק כמו שדחקו עצמן רש"י ותוס' דראייתו הוא כיון דהם מתירין לזבוני לעכומ"ז אחר יש לסמוך עליו לכה"פ למשקל דמי מההוא עכומ"ז אלא דראיית ר"א הוא כפשוטו דהא קשה אמאי קרי ליה ריב"ב וריבב"ת דשא"ש הא איסורו וקנינו באין כאחד ומסתמא מיירי אף בהגביה עובד ככבים היין דהא סתמא קתני ועוד דר"ת ז"ל כ' הביאו התוס' בכמה דוכתי דא"א לניסוך דאורייתא בלא הגבהה וא"כ אמאי קרי' לי' דשא"ש הא קנינו ואיסורו באין כאחד וצ"ל דאף דבכל דוכתא אמרינן דאיסורי הנאה לאו דידיה נינהו ויוצא מרשות בעלים מ"מ ביי"נ שנסכו עכומ"ז א"א לומר כן דהא דאיסורי הנאה לא מיקרי דידיה הוא משום שאין לו בהם הנאה של כלום ופקע רשות בעלים ממנו ממילא וכמו שהסכימו רוב המפרשים ז"ל [ועיין לעיל בתשובה] אבל ביי"נ כיון דאמרינן דשרי למשקל דמי מההוא עובד ככבים מ"ט מקלי' קלייה וכתב הר"ן ז"ל שם דאפי' אם אין העובד ככבים רוצה לשלם עד שיתן לו הישראל היין רשאי ליתן לו היין וליקח דמים) ומסתמא נמי ה"ה אם עובד כוכבים בא ליקח היין והישראל אינו מניח ליקח היין עד שיתן לו דמי נמי שרי והכל הוא משום דדמי היזקו קא שקיל ולא דמי יי"נ א"כ יש להישראל צורך בהאי יין שרשאי ליטול דמיו מהאי עכומ"ז דנסכו ואפילו אם אין העכומ"ז רוצה לשלם דמים והוא עכומ"ז אלם שאינו יכול לתובעו בדין מ"מ אם יתן היין לעובד כוכבים בהרבה פחות משווי' יתן לו דמים וכיון שיש להישראל צורך בהאי יין לא יצא מרשותו דצריך לו לגבות על ידו דמי היין מהעכומ"ז ולא נעשה היין הפקר ע"י מה שנאסר בהנאה ועדיף טפי ממ"ש התוס' בב"ק (דף סט) ד"ה כל שלקטו בגזילה דאף שהנגזל נתייאש ממנה מ"מ לא חשיב כהפקר להפטר ממעשר משום דנהי דהנגזל אינו יכול לתבוע מן המחזיק בה אחר יאוש מ"מ אין אדם רשאי להחזיק בה מפני שצריכה לגזלן להפטר בה מן הנגזל עיי"ש וכ"ש דלא חשיב היין הפקר אחר שנאסר מפני שנצרך הוא לבעליו ליטול על ידו מן העכומ"ז דמים דודאי לא ירצה העכומ"ז לשלם אא"כ יטול היין וא"כ כיון שיי"נ לא נעשה הפקר ע"י איסורו היכי ניקו ונימא דע"י איסורו נכנס לרשות העכומ"ז ומכח זה יחול קנינו כיון שגם אחר איסורו אינו יוצא מרשות בעלים ובשלמא אם יי"נ היה דומה לשאר איסורין שאחר שנאסרו פקע רשות בעלים מהם שפיר נוכל לאמר דבזה גופא חל האיסור ויצא מרשות בעלים ומהני מעשה הגזלן לאוסרו שאם יחול איסורו הרי הוא שלו ואיסורו וקנינו באין כאחד אבל כיון שיי"נ אינו יוצא מרשות בעלים אף אחר שנסכו משום דמבעי ליה לתבוע דמי היזקו ממילא הדרינן לכללא דא"א אוסר דשא"ש. וא"כ שפיר קאמר ר"א ומייתי ראיה כיון דריב"ב וריבב"ת מתירין מטעם דא"א אוסר דשא"ש וסתמא קאמרי עובד ככבים שניסך יינו של ישראל דמיירי אפילו בהגביה היין ובהגביה נעשה עליו דין גזלן וחייל איסורו וע"י האיסור יוצא היין מרשות בעלים ויבא לרשות עכומ"ז שהגביה וגזלו ואמאי קרי ליה דשא"ש אלא ודאי דשרי למישקל דמי מההוא עכומ"ז ואינו יוצא כלל מרשות בעלים ע"י שנתפס דין יי"נ דעדיין ברשות בעלים הוא ליטול דמי היזקו כמו שבארנו ולהכי קרי' ליה דבר שא"ש דאפילו אם יאסר היין נמי לא יצא מרשות בעליו ור"א למד מדבריהם דשרי למישקל דמי מההוא עכומ"ז ואין בזה משום דמי יי"נ ולהכי אמר דאף לת"ק דריב"ב וריבב"ת דאדם אוסר דשא"ש ונאסר היין בהנאה מ"מ שרי למישקל דמי ואין בזה משום דמי יי"נ: והא דבישראל מומר פסק הר"מ ז"ל (בהלכות חו"מ) דהיין נאסר וביארנו מטעם דקני ליה הישראל מומר ולא אמרינן דלא קני ליה מטעם שאף אם יאסר יהא ברשות ישראל למשקל דמי הוא משום דהך סברא שכתב הר"ן ז"ל דשרי למשקל דמי אף אם העכומ"ז אינו רוצה לשלם לו אא"כ יתן לו היין הוא דווקא בעכומ"ז שרשאי למסור לו היין ואין בזה משום לפני עור כו' דעכומ"ז אינו מצווה שלא לשתות או ליהנות מיי"נ וכמ"ש במק"א בסוגיא דפסחים (דף ע"ג) דקאמר גבי שוחט לעבודת כוכבים בחוץ דתיקן להוציאו מידי אמה"ח אבל איסור תקרובות ליכא גבי'] אבל ישראל מומר שמצווה שלא לשתות יי"נ אם אינו רוצה לשלם אא"כ יתן לו היין אסור לו ליתן היין משום דלפני עור כו' וא"כ אין לבעל היין אחר ניסוך בהאי יין הנאה של כלום דממ"נ אם רוצה לשלם בלא היין ישלם לו: ואם אינו רוצה לשלם לו בלא היין אסור למסור לו היין. ואף דבמשנה (מעשר שני פ"ה) דתנן התם כרם רבעי וערלה מציינין אותם כו' ואמר רשב"ג בד"א בשביעית דהפקר נינהו אבל בשאר שני שבוע הלעיטהו לרשע וימות והיינו משום דהמלקט לא קפיד אאיסור גזל אין אנו אחראין לשומרו מאיסור כרם רבעי וערלה התם שאני דבשעה שיאכל פירות הגזולים באותו שעה יעבור על איסור ערלה להכי אין אנו אחראין לו כיון דבלא"ה עביד איסורא משא"כ הכא שכבר ניסך היין ואם יהנה אח"כ מן היין אז יעשה איסור הנאה מתקרובת אמרינן מאי דעבד עבד ומכאן ולהבא אנו מוזהרין אלפני עור וכו' ואסור למסור לו היין וכיון שאין הבעלים יכולין למסור לו היין ולעכבו על התשלומין של דמי היין ממילא יוצא היין מרשות בעלים לגמרי ואמרינן בגזלן שהגביה קנינו ואיסורו באין כאחד ולהכי פסק הר"מ ז"ל דבישראל מומר דליכא למישרי משום דלצעורי קא מכוין אסור דלא שייך כאן היתירא דאא"א דשא"ש: [ולפי דברינו אלה א"ש טפי מה דמייתי בחולין שם תנאי היא דת"ק סובר אדם אוסר דשא"ש וריב"ב וריב"ב סברי אין א"א וכתבנו לעיל דמשמע ליה דמיירי אף בלא הגביה היין ולהכי קרי דשא"ש משום דבהגביה ונעשה גזלן הא קני ליה לגמרי ע"י ניסוך אבל לפמש"כ כעת בביאור מימרא דר"א אפשר לאמר דמיירי אף אם הגביה ואפ"ה לא קני ע"י ניסוך