עונג יום טוב קפב

דאף דהך מתניתין מיירי בהגביה היין ונעשה עליו גזלן כדאמר התם דמה"ט לא אמרינן ק"ל בדרבה מיני' משום דמדאגביה קנה מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך מ"מ בישראל אין הקנין בא ע"י חלות האיסור דאמרינן דאינו רוצה לקנות היין כלל דהא ישראל אסור לו להחזיק יי"נ דאפילו רוצה בקיומו אסור וממילא לא חייל האיסור למ"ד אא"א דשא"ש ולא מצי לשנויי דלעולם אא"א דבר שא"ש ומתניתין מיירי בישראל מומר שהוא כעכומ"ז ולא שייך למימר גביה ישראל מומר זה אינו רוצה לקנות וקני' להאי יין לגמרי א"כ מה שייך למיתני מנסך בהדי אינך בבא דהמטמא ומדמע דהתם אשמעינן דאף שהיזק שא"נ ל"ש היזק מ"מ חייב מפני תקנת חכמים שלא יהא כאו"א הולך ועושה היזק שא"נ אבל הכא אם קנה להאי יין אין חיובו מחמת שעשה היזק שא"נ אלא מחמת שגזל וקנה בהגבהה ואח"כ קנה קנין גמור ע"י איסור של היין ולא מצי אמר הש"ל וא"כ אין זה שייך לדין היזק שא"נ כלל וע"כ דמתניתין מיירי באופן דלא קני להיין לגמרי רק בהגבהה בעלמא להתחייב באונסין מיהו משום חיובא דהגבהה הוי מצי אמר הש"ל והשתא דנסכו בידים חייב אשעת ניסוכו מדין מזיק השא"נ מתקנות חכמים וכמו שביארו בש"ס שם בסוגיא אבל בישראל מומר שקני לגמרי ע"י הניסוך לא מצי לאוקמי והוצרך לשנויי דמיירי דאית לי' שותפות בגויה ולא נאסר אלא חלקו בלבד אבל חלק הניזק לא נאסר רק מפני שא"א לברר חלק הניזק חייב וגם חלק הניזק לא נקנה להמנסך דהא חלקו לא ניסך ולהכי הוי רק היזק שאינו ניכר ולהכי יכול לאסור היין וקמ"ל מתניתין דאף דבשעת הגבהה היה יכול להחזיר לו היין ולאמר הש"ל מ"מ חייב אשעת ניסוך מתק"ח [ואף דלא היה מועיל אם יתן לו חצי היין לחוד משום דקיי"ל אין ברירה והוא צריך להחזיר לו גזילה בעינה וכשמחזיר לו חצי היין הא איכא למימר שנתן לו חלקו של המזיק ולאו האי דגזל ממנו יהיב ליה וקיי"ל דגזל ואינו יודע אם החזיר חייב מ"מ הי' מועיל אם יתן לו כל היין שני החלקים ביחד ויאמר הש"ל אבל מטעם שחייבו חכמים לשלם לעושה היזק שא"נ לא מהני מה שמחזיר היין וצריך לשלם לו אשעת ניסוך]: וא"ש נמי הא דלא משני בישראל מומר דמחייב משום מגעו דנאסר מחמת מגעו אף שאין אדם אוסר דבשא"ש דז"א דכיון דע"י ניסוך קני לי' שוב הוי ליה גזלן ואין שייך לדין היזק שא"נ כמו שבארנו וכן הא דמייתי אח"כ תנאי דעכומ"ז שניסך יינו של עכומ"ז דריב"ב וריב"ב מתירין משום דא"א אוסר דבר שא"ש משום דברייתא סתמא קתני דמתירין ומיירי בכל גוונא אפילו לא הגביה היין רק שניסכו וא"כ בלא הגביה דלא נעשה עליו גזלן ודאי דשייך לאמר א"א אוסר דשא"ש ולא שייך לאמר דיבוא האיסור והקנין ביחד דזה לא אמרינן אלא בגזלן אבל אינש דעלמא שלא קנה הדבר בתורת גזילה לא שייך לאמר שיחול האיסור ותפיסת האיסור יהא קנינו כיון דלא קנה לו בתורת גזילה ולהכי סברי דהיין מותר משום דאא"א דשא"ש ולקמן יבואר דאף בהגביהה היין לא קני היין בעכומ"ז המנסך יין] ובתר הכי אמרו ר"נ ור"ע ור"י דאפילו למ"ד אדם אוסר דשא"ש ע"י מעשה מ"מ בישראל אמרינן לצעורי קא מכוין ופריך גם ע"ז ממתניתן דמנסך דנאסר היין ולא אמרינן לצעורי קמכוין וע"ז שפיר משני דמיירי בישראל מומר דלא אמרינן בי' לצעורי קמכוין ולפום סברא דהשתא דאדם יכול לאסור דש"ש ע"י מעשה שפיר מצי לשנויי דמיירי בישראל מומר ולא קשה דא"כ הא ישראל מומר נמי ניחא לי' גם ביי"נ וקני לי' ע"י איסורו וחייב מטעם הגבהתו בלא חיובא דניסוך דלא מצי אמר הש"ל דקנייה ליה להיין דז"א דהא דאמרינן דקני ישראל מומר להיין אע"ג דאיה"נ לאו בר קנין הוא היינו דווקא דומיא דע"ז של עכומ"ז שהגביה הישראל דהתם אין כח באיסור הנאה לבטל הקנין משום דאחרי שאם לא יעשה הקנין ליכא איסור הנאה כלל להכי אין כח באיסור ההנאה לבטל הקנין אבל אם איה"נ יש בכחו לחול גם בלעדי הקנין אז ודאי דיכול לבטל הקנין דאיה"נ לאו בר קנין הוא ולהכי השתא כי קיימינן דאדם אוסר דשא"ש ודאי מצינן לאוקמי מתניתין בישראל מומר ואי תקשה הא בישראל מומר לא אמרינן לא ניחא ליה דליקני ונכנס היין לרשותו ע"י האיסור ואינו יכול לאמר הש"ל וחייב אף מבלעדי חיוב הנסך ז"א דכיון דאדם אוסר שא"ש ע"י מעשה ונאסר היין בלא שום קנין לא קני לי' דלא שייך קנין באיה"נ היכא שהאיסור חל מבלעדי הקנין וכיון דלא קני ליה הוה מצי למימר הש"ל ואין חיובו אלא מחמת מעשה הניסוך ושפיר מוקי לה השתא בישראל מומר אע"ג דמעיקרא למ"ד אא"א דשא"ש לא מצי משני דמיירי בישראל מומר משום דא"כ מתחייב בלי שום תק"ח דהיזק שא"נ מ"מ למ"ד א"א דשא"ש רק דאמרינן לצעורי קא מכוין שפיר משני דמיירי בישראל מומר: והשתא א"ש פסק הרמז"ל במה שכתב במנסך יין חבירו (בה' חו"מ) דבישראל מומר נאסר היין [אף לפי מה שביארנו דפוסק דאא"א דבר שא"ש ע"י מעשה משום דבישראל מומר שדינו ממש כעכומ"ז לא אמרינן בי' שודאי אינו רוצה לקנות היין וכיון שנעשה עליו גזלן [כמ"ש הרמז"ל שם דמה"ט לא אמרינן ק"ל בד"מ משום דנתחייב משעת הגבהה] ובו לא אמרינן שאינו רוצה שיהא שלו כיון דהוא ממש כעכומ"ז קנה היין ע"י ניסוך ולא שייך בו אא"א דבר שא"ש ושפיר נאסר היין ואף דלפי"ז לא דמי הך חיובא דמנסך ממש לחיובא דמטמא ומדמע דשם החיוב מחמת שעשה היזק שא"נ וחייבו חכמים לשלם ובמנסך ממש בישראל מומר לעבודת ככבים החיוב הוא משום דקני לי' לגמרי ולא מצי אמר הש"ל מ"מ הרי הרמב"ם ז"ל באמת לא כללינהו ביחד בחד בבא וכתב דינא דמטמא ומדמע ומערב בהלכה בפ"ע ומנסך ממש בפ"ע ע"ש והיינו משום דתרי טעמא נינהו ומעיקרא כתב דינא דמתניתין ואח"כ כתב דינא ואוקימתא של רב במנסך ממש [ועיין לעיל בתשובה שבארנו בשם הרשב"א ז"ל שגם שמואל לא פליג עליה דרב לדינא ע"ש]: והא דפטור בשוגג אע"ג דלפי דברינו מתחייב אשעת הגבהה וקנינו ע"י האיסור וא"כ הי' לו להתחייב אף בשוגג אף דליכא לחיובי' משום תק"ח דהיזק שא"נ אפשר לומר דהא שוגג דהכא היינו שלא ידע שהיין נאסר עי"ז כמ"ש רש"י ז"ל והרמב"ם בפהמ"ש א"כ ודאי דפטור דכיון דלא ידע שע"י הניסוך יאסר ולא כיון כלל להוציאו מרשות בעלים א"כ אף אם יאסר היין אין כאן קנין דלא מקרי הגבהה להעשות עליו דין גזלן וממילא נאסר היין דהא אף בשינוי גמור קיי"ל כר"י בב"ק (דף ק') בנתן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור דאם השבח יתר על ההוצאה נותן לו ההוצאה כו' ולא קני' לי' בשינוי משום שלא רצה להוציאו מרשות בעלים וה"נ א"א שיחול קנינו ע"י הניסוך כיון שלא ידע כלל שהיין יאסר ע"י הניסוך וממילא לא חייל איסורו ועוד דבשוגג שלא ידע שהיין נאסר אין לו דין גזלן כלל דאף שרש"י ז"ל כתב בהא דאמרינן מדאגבהה קני' שהגביהה ע"מ לנסכו דמשמע אעפ"י שלא כיון ליקח לעצמו נמי קניא וכדאמרינן בב"ק (דף צ"ח) גבי הזורק מטבע של חבירו לים הגדול פטור ה"מ דאדי' אדויי אבל שקלי' בידי' מגזל גזלי' השבה בעי למיעבד דמשמע דאפי' לא כיון ליקח לעצמו אלא שהזיק נמי קני' מ"מ היינו דווקא אם כיון לכה"פ להפסיד לבעליו כמו לזורקו לים או לאוסרו אבל אם לא ידע שהיין נאסר בזה ולא כיון כלל לאוסרו ולהפסיד בעליו לא נעשה עליו גזלן כלל ולהכי בשוגג אינו מתחייב דלא נאסר היין כלל דהרי אף אם נימא דהיין נאסר מ"מ אינו נכנס לרשות המנסך משום דלא כיון להוציאו מרשות בעלים שלא ידע שהיין יאסר ע"י זה א"כ ממילא אינו נאסר דאא"א דבר שא"ש ודוק שם בלשון הרמב"ם ז"ל (בהל' חו"מ) שלא הזכיר שם בהדיא הדין דבשוגג פטור כמו שכתב מתחילה גבי מטמא