עונג יום טוב יז

התנא ענין דבנות צלפחד לענין מקושש ויובן עפ"י מה דקשה לי ביבמות (ד' ה') דבעי למילף דעשה דוחה לל"ת שיש בו כרת מפסח ומילה ותמיד דדחו שבת וקאמר הש"ס מה לכולהו שכן ישנן לפני הדיבור וקשה דהא שבת נמי ישנה לפני הדיבור דהא במרה נצטוו עלי' וכיון דעשה שלפני הדיבור דוחה לל"ת שיש בה כרת דלפני הדיבור ה"ה לעשה שלאחר הדיבור דוחה ל"ת שלאחר הדיבור ואין לומר דעשה שלפני הדיבור חמיר טובא ודחי אפילו ל"ת שישנה לפני הדיבור אבל עשה שלאחר הדיבור קיל ולא דחי אפילו ל"ת שלאחר הדיבור דהא באמת אמרינן בירושלמי הובא בתוס' קדושין (ד' ל"ז) דעשה שלפני הדיבור קיל ולא דחי עשה דמצה את הל"ת דחדש והא דאמר ביבמות ומכולהו נמי שכן ישנן לפני הדיבור דמשמע דלפני הדיבור חמיר כבר ביאר השא"ר ז"ל (בס' צ"ו) שאין הטעם משום דישנה לפני הדיבור חמיר טפי אלא הכי קא מקשה הש"ס שכיון שישנה לפני הדיבור ונשנה לאחר הדיבור אלים למידחי ל"ת דשבת ע"ש בדבריו ז"ל. וא"כ אכתי קשה כמו שמצינו דעשה שנאמר לפני הדיבור ונישנית לאחר הדיבור כמו פסח ומילה דחי ל"ת שישנה לפני הדיבור ונישנית לאחר הדיבור ה"נ נילף שדוחה עשה דלאחר הדיבור גרידא ל"ת דלאחר הדיבור גרידא וכמדומה לי' שמצאתי קושיא זו ג"כ בס' מעה"ח ונראה לי ליישב דאמרינן בשבת (ד' פ"ז) ששי למאי רבא אמר לחנייתן ר"א בר יעקב אמר למסען וקמיפלגי בשבת דמרה דמ"ס אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד ומ"ס אתחומין נמי איפקוד ופירשו רש"י ותוס' דתחומין היינו הוצאה דאהוצאה לא איפקוד במרה שעל כל המלאכות נצטוו חוץ מהוצאה וקשה מ"ש דנצטוו על כל המלאכות ולא נצטוו על ההוצאה: ולולי דבריהם ז"ל היה נראה לפרש דבמרה לא נצטוו על שום מלאכה ורק בזכור לחוד נצטוו ולא בשמור וזהו אשבת איפקוד אתחומין לא איפקוד היינו אזכירה דשבת איפקוד לקדשו ומ"ד אשבת איפקוד ואתחומין נמי איפקוד סובר דאע"ג דלא נצטוו על שום מלאכה מ"מ אהוצאה איפקוד דהוצאה שניא מכל המלאכות דהוי הלכתא רבתא לשבת כמש"כ הפנ"י בשבת (דף פ"ז) דהכי מצינו שגם הנביאים הוכיחו את בני דורם אהוצאה כדכתיב בירמי' ולא תוציאו משא ביום השבת ע"ש ומ"ד דאתחומין לא איפקוד סובר כי היכי דלא איפקוד אכל מלאכה ה"נ לא איפקוד על ההוצאה ולפ"ז א"ש הא דפריך ביבמות מה לכולהו שישנן לפני הדיבור דשבת אינה לפני הדיבור דאף שנצטוו במרה לא נצטוו רק על הזכירה ולא על השמירה ומלאכות ולא היו לפני הדיבור [ומיושב בזה מה שהקשו התוס' שם אהא דאמרו אלמלא שמרו ישראל שבת הראשונה לא הי' שולטת בהן שום אומה ולשון שנאמר ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וכתיב בתרי' ויבוא עמלק ע"ש. והקשו התוס' דאמאי קרי לה שבת ראשונה הלא במרה נצטוו על השבת וזה היה שבת שלישית אחר מרה ולדברינו א"ש דבמרה לא נצטוו על המלאכות רק על הזכירה לחוד ולהכי חשיב לי' שבת ראשונה דבאותו שבת שנצטוו עלי' שלא ללקוט מיד עברו ע"ז ולהכי קרי לי' שבת ראשונה]: ומעתה נראה לי לבאר היטיב בעז"ה הך ברייתא דר' חידקא גבי מקושש שנסתפק משרע"ה באיזה מיתה לדונו שספיקו הי' ממש כהך ספק שנסתפק בענין ירושת בנות צלפחד אי א"י ירושה היא להם מאבותיהם או לא דאם א"י מוחזקת היא א"כ נוהג בהם כל פרטי התורה ובחילול שבת עונשו בסקילה דכיון דא"י מוחזקת היא והם קיבלו ברצון ע"מ שיהי' להם א"י כמש"כ בשם הרשב"א ז"ל להכי מיתתו בסקילה (דאף שסילקו עצמן דור המדבר מא"י כבר ביארנו דלר"ע דסובר קרקע אינה נגזלת אינו מועיל סילוק ור' חידקא מתלמידי ר"ע הוא כמו שהקדים בברייתא] אבל אי א"י אינה מוחזקת א"כ כ"ז שלא נכנסו לארץ לא זכו בה א"כ א"א לדון המחלל שבת בסקילה דהא לא קיבלו התורה ברצון אלא אם יהא להם א"י וע"כ א"א לחייבם אלא בתורת מורד במלכות ומיתתו בסייף כדין מורד במלכות וזה הי' ספיקא של מרע"ה שלא הי' יודע באיזה מיתה לדונו וא"ש מה שהקדים ספיקא של בנות צלפחד ואמר מקודם יודע ה' משרע"ה שבנות צלפחד יורשות אלא שלא הי' יודע אם נוטלות חלק בכורה אע"ג דהאי מעשה הי' אחר מעשה דמקושש שרצה להשמיענו דהך ספיקא דירושת בנות צלפחד בחלק בכורה הי' ג"כ אצל משה במעשה דמקושש ומה שלא פשט בספיקא דבנות צלפחד דא"י מוחזקת היא ממה שנתחייב מקושש בסקילה הוא משום דאכתי נסתפק אולי מיתת מקושש הוראת שעה היתה כדאיתא בסנהדרין (דף פ') אליבא דר"י]: (כג) ובזה מבואר היטיב לשון המקרא אבינו מת במדבר והוא לא הי' בתוך העדה הנועדים על ד' בעדת קרח כי בחטאו מת דקשה טובא למה להן להזכיר מה שמת בחטאו ואין זה מגדר הכבוד לומר שמת בחטאו ואולי מת בעטיו של נחש ובש"ס קורא להן חכמניות דרשניות צדקניות. אבל לפי המבואר א"ש טובא לפי שרצו לרמז למשרע"ה שא"י מוחזקת וזכו בחלק בכורה ע"כ הזכירו לו שמת בחטאו היינו שנסקל ע"י חילול שבת וכיון שנידון בסקילה ע"כ שא"י מוחזקת ונתחייב סקילה ע"פ קבלת התורה שקבלו ברצון ע"מ שא"י שלהן וזהו כוונת ר"ע בשבת (דף צ"ו) מקושש זה צלפחד שנאמר ויהיו בני ישראל במדבר ולהלן הוא אומר אבינו מת במדבר לא למד ר"ע גז"ש זו רק מהשתוות המלות בלבד אלא על עצם הענין שמה שאמר ויהיו בנ"י במדבר מיותר הוא אלא להורות שע"י שהיו במדבר ולא נכנסו לארץ נסתפק משה ע"ה באיזה מיתה לדונו אי א"י מוחזקת היא או לא וכן מה שאמרו בנות צלפחד אבינו מת במדבר היתה כוונתן להזכיר למשרע"ה שאעפ"י שהי' במדבר ולא נכנסו לארץ עדיין והי' נידון בסקילה הוא משום שא"י מוחזקת והי' נחשב קבלת התורה קבלה גמורה לכן ביקשו חלק בכורה ולזה הזכיר ר"ח שר"ש השיקמוני הי' חבר מתלמידי ר"ע לרמז שכל דברי ר"ש השיקמוני בענין דרשתו בספיקא דמקושש למד הכל מדברי הברייתא דפ' הזורק שלמד מגז"ש דמדבר שמקושש זה צלפחד שמזה מוכח שכל הספק הי' הכל בענין אחד אי א"י מוחזקת היא או לא: ובזה נראה לי לבאר הא דאיתא בשבת (דף צ"ו) אמר ר"י אמר שמואל מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוה במתניתא תנא תולש הוה ר"א בר יעקב אמר מעמר הוה ע"כ ויש להבין במאי פליגי ולדברינו א"ש דר"י א"ש אזיל לטעמי' דסובר בב"ב (דף קי"ט) דא"י אינה מוחזקת דהא פריך התם אמאי דנוטל חלק בכורה והא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ומשני אר"י א"ש ביתדות אוהלים וכיון דסובר דא"י אינה מוחזקת א"כ אמאי נתחייב המקושש בסקילה כיון דלא זכו עדיין בא"י לא נתחייב מטעם קבלת התורה לזה אמר שהי' מעביר ד' אמות ברה"ר וסובר כרבא דאמר בפ' ר"ע גם אתחומין איפקידו ונתחייבו על הוצאה ממרה ושם קיבלו ברצון והוזהרו גם על חיוב מיתת סקילה אז כמש"כ הרשב"ם ז"ל בברייתא דר' חידקא שנסתפק אם לדונו בסקילה או בחנק דמשמע שכבר ידעו מדין סקילה וע"כ שנצטוו במרה כמו שכתב הרשב"ם שם לענין בנות צלפחד יורשות שנצטוו במרה על הדינין להכי נידון המקושש בסקילה אבל ראב"י לשיטתו אזיל דסובר ששי למסען ואתחומין לא איפקוד א"כ אף אם הי' מעביר ד"א ברה"ר נמי לא יתכן מה שהי' נידון בסקילה דהא לא נצטוו אהוצאה במרה וההכרח לאמר דא"י מוחזקת היא וסבר דזכו בה ומהני קבלתם ונתחייב סקילה גם על ציווי וקבלה דהר סיני לזה אומר תולש הוה וא"צ לומר שהעביר ד"א ברה"ר רק שבמה שקיבצם הוי מלאכה ואפ"ה נתחייב סקילה הואיל וא"י מוחזקת וא"ש: (כד) ובדברי הרשב"א ז"ל יש לתת טעם בהא דאמרינן בכמה דוכתא בש"ס דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא וקדושה שני' קידשה לע"ל. ועיין ברמב"ם ז"ל (ה' תרומות פ' א') שכתב טעם לזה ולדברי הרשב"א ז"ל הטעם מבואר דכיון דלא קיבלו ברצון אלא ע"מ שיהא א"י