עונג יום טוב קעז

ולכאורה יש ראיה דלא מהני בשחיטה מה שמכוין שלא לטהרה מידי נבילה מהא דמפרש ר"ל במסכת יבמות (דף ק"ו) דחליצה מוטעת דכשירה היינו באומר חלוץ לה ובכך אתה כונסה ור"י דחי לה משום דבעינן כוונה בחליצה אלמא דלר"ל דסובר דלא בעי כוונה הוה פשיטא ליה נמי דאפי' במכוין שלא לפוטרה מהני כגון בחלוץ לה ובכך אתה כונסה. וא"כ ה"ה בשחיטה כיון דלא בעינן כוונה מהני אע"ג דמכוון שלא לטהר מידי נבילה והדברים ק"ו ומה התם בחליצה דסובר ר"ל דלא בעי כוונה היינו דלא בעינן שיכוון לפוטרה בחליצה זו אבל מ"מ כוונת מעשה אפשר דמודה ר"ל דבעינן דהיינו שיכוין לחליצת מנעל בעלמא ואפ"ה סובר ר"ל דמהני אפילו במכוין שלא לפוטרה א"כ כ"ש בשחיטה דקילא טפי מחשבה דידה דלא בעינן כוונה אפילו לחתיכה בעלמא לרבנן דודאי מהני אף שמכוין שלא לטהר מידי נבילה: מיהו גם זה יש לדחות דהא דמהני בחליצה לר"ל אף במכוין שלא לפוטרה מיירי שהיא מכוונת לשם פטור רק שהוא מכוין לכונסה וכיון שהיא עושית עיקר מעשה החליצה סובר ר"ל דבתר דידה אזלינן אבל בשחיטה אם מכוין שלא לטהר מידי נבילה לא מהני מידי ועוד יש לחלק בין שחיטה לחליצה דשחיטה לא הוי מצוה וחליצה הוי מצוה אלא שאין כאן מקום לזה] ואין להביא ראיה מהא דאמרינן גבי מצות דאף למ"ד מצות א"צ כוונה מ"מ אם מכוון שלא לצאת לא יצא כמש"כ הראשונים ז"ל (בפ"ק דברכות) בסוגיא דפתח אדעתא דחמרא כו' דהתם שאני דאף למ"ד מצות אצ"כ היינו שא"צ לכוון לשם מצוה אבל מ"מ כוונת מעשה בעינן כדאמרינן בר"ה (דף כט) גבי תקיעת שופר דלא מהני מנבח נבוחי וכיון דבעינן כוונה לשם תקיעה בעלמא וכוונתו גורמת קיום המצוה יש כח גם כן בכוונתו לבטל קיום המצוה היינו כשמכוין בהדיא שלא לצאת. אבל גבי שחיטה דלא בעינן שום כוונה אפילו אם לא כיון לחתיכה כלל נמי מהני כדאמרינן הא הפילה כשירה וכח גברא לחוד הוא דבעינן ואין בכוונתו שום גורם בקיום כח השחיטה בזה נמי לא מהני כוונתו לבטל כח השחיטה אפילו במכוין שלא לטהר מידי נבילה: ונ"ל ראיה דגם במתכוין שלא תועיל השחיטה לה לטהרה מידי נבילה נמי מטהר מידי נבילה דהא אמר בחולין (בדף י"ג) מנין למתעסק בקדשים שהוא פסול א"ל דכתיב ושחט את בן הבקר עד שתהא שחיטה לשם בן בקר א"ל זו בידינו הוא לעכב מנין לרצונכם תזבחוהו לדעתכ' זבוחו ופרש"י ז"ל מתעסק שפסול בקדשי' היינו מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו שלא נתכוין לשום שחיטה עכ"ל וקשה לי טובא מאי קאמר לעכב מנין והיינו דמקרא לא ילפינן אלא לענין לכתחילה ולעכב מנין וע"ז קשה הא לא שייך לכתחילה שלא יהא מתעסק הא מתעסק הוא בלא כוונה שזורק לנעוץ בכותל והסכין שחט מעצמו ועל דבר שבא בלא כוונה לא שייך להזהיר האדם שלא יעשה כיון שנעשה מאיליו. וכיון דלא שייך בזה לכתחילה ע"כ דאתי קרא לעכב ול"ל תרי קראי אבל אם נימא שלא כדעת מהרש"ל ז"ל דמתעסק בחולין כשר אפילו במתכוין שלא יטהר מידי נבילה נמי כשר דג"ז לא גרע ממתעסק א"כ שפיר קאמר דמחד קרא לא ידעינן אלא לכתחילה דהיינו דאזהר קרא שלא יזרוק סכין לנעוץ בכותל ויכוין שאם ישחוט דרך הילוכו הבהמה לא יטהר מידי נבילה דגם זה קרי מתעסק וכשר בחולין אף שכיון שלא לטהר מידי נבילה וקמ"ל קרא דבקדשים אסור לעשות כן ואצטריך קרא דלרצונכם לעכב וכ"ז אם נימא דבחולין כשר אף אם כיון שלא לטהר מידי נבילה שפיר ואפשר לומר דגלי קרא דבקדשים לא יעשה כן ובלשון מתעסק נכלל גם חושב בהדיא שלא יטהר מידי נבילה דמתעסק בחלבים ועריות דמחייבין בכריתות (דף י"ט) וודאי דנכלל בלשון זה אף אם חישב בשעת אכילתו מפני שהוא שומן ואם היה חלב לא היה אוכל] אבל לדעת מהרש"ל ז"ל דבכיון שלא לטהר מידי נבילה גם בחולין פסול א"כ א"א לאוקמי קרא דבן הבקר להכי כיון דבחולין נמי פסול וע"כ דקרא אתי במתעסק סתם ולא חישב שלא לטהר מידי נבילה וע"ז קשה דלא שייך ע"ז אזהרה לענין לכתחילה דהא הוא דבר שבא בלא כוונה וא"א לאוקמי קרא אלא אדיעבד וא"כ אמאי קאמר לעכב מנין הא ע"כ קרא אתי לעכב וזה ראיה ברורה דמטהר מידי נבילה אף שכיון בהדיא שלא לטהר וקצת יש לדחות דאף דלא שייך להזהיר את המתעסק שלא ישחוט קדשים דרך מתעסק דהא דבר זה נעשה שלא בכוונה ולמאן אזהר קרא מ"מ אפשר לומר דנ"מ לענין אדם אחר הרואה שאיש אחד זורק את הסכין ורואה שדרך הילוכו של סכין יכול להיות שישחוט את בהמת קדשים וצריך הרואה להסב את הבהמה שלא יפגע בה הסכין או להסב את הסכין שלא יפגע בבהמה וישחטנה משום דלכתחילה מתעסק בקדשים פסול אבל בדיעבד ה"א דכשר להכי איצטריך קרא דתזבחוהו כ"ז נלע"ד: סימן נח דין שוחט משהו דסימן א' לעכומ"ז מה דינו: תשובה הר"מ ז"ל כתב (בפ"ח מהלכ' עכומ"ז) דבע"ח אינן נאסרין בד"א שלא עשה בה מעשה אבל אם עשה בה מעשה כגון ששחט סימן א' לעכומ"ז ה"ז נאסרת ועיין בט"ז (ס"ב סקי"ד) שהוציא מדבריו דבעינן דווקא סי' א' ובפחות אינה נאסרת ובנה"כ הקשה עליו מהא דאמרינן בחולין (דף מ') בהא דמשני הבריי' דשוחט חטאת בחוץ לעכומ"ז חייב ג' חטאות דמיירי בחטאת העוף דכולהו בהדי הדדי קאתי ופריך מכדי ר"ה כמאן אמרה לשמעתי' כעולא ועולא מעשה כל דהו קאמר הרי דבמעשה כ"ד נמי נאסרת עיי"ש שכ' דהא דנקט הר"מ ז"ל סימן א' הוא לאו דווקא: ולענ"ד נראה דדברי הר"מ נכונים דכל שלא שחט סי' א' אינה נאסרת משום זבחי מתים כלל דפחות מסימן א' לאו זביחה היא כלל ודוקא לענין מה דבעינן מעשה משום דבלא מעשה אינו יכול לאסור משום דאין אדם אוסר דבר שאש"ל לענין זה מהני מעשה כל דהו דכיון שעשה בה מעשה כ"ד נקבע מעשיו אף בדבר שאינו שלו אבל לענין שתהא זבחי מתים בעינן זביחת סימן א' לכה"פ ובציר מסימן א' אין הבהמה נאסרת אפי' שלו דאנן זביחה בעינן כדאמרינן בע"ז (דף נא) דבעינן זביחה כעין פנים ובענין אחר לא מיקרי תקרובת עכומ"ז