עונג יום טוב קעו

התם דבחליצה מעושית בעי שיאמר רוצה אני מכ"ז מוכח דלא מהני כוונת אחרים העע"ג אלא בקטן וחרש וחרשית כשאין להם דעת עצמן אבל גדול שאינו מכוין ואדרבה מכוין להיפך לא מהני מחשבת הגדול העע"ג: מיהו אפשר לחלק ולומר דהא דכוונת אחר לא מהני במי שיש לו כוונת עצמו ומכוון להיפוך זהו דוקא בחליצה וכדומה שהוא בעצמו עושה המעשה ודחיי' לכרעי' והיא חולצת ואם הוא אינו מכוון לפוטרה אלא מכוון לכונסה בזה לא מהני מחשבת האחר העע"ג ומכוין לשם פטור אבל הכא מיירי שאנסה חברתה והטבילה היינו שלקחתה בידים בע"כ ואטביל לה במיא בזה אף שהיא כוונה שלא תטהר מהני כוונת חברתה שכוונה לטהרה כיון שחברתה עשתה המעשה והטבילה אותה בידים. ולהכי לא מוקי באנסה אותה חברתה ואטבלה והיא אינה רוצה להטהר דכוונה דחברתה מהני אף לתרומה היכא דהיא מטבילה בידים: וסברא זו מוכרחת לנו מדברי הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין (דף י"ב) דקאמר שם מאן תנא דלא בעי כוונה בשחיטה ר' נתן היא כו' והקשו התוס' והרשב"א דליהני כוונה דהגדול העע"ג ובשם רבי' ז"ל תי' הא דמהני כוונה דהעע"ג היינו דוקא בגט דמהני שליחות ולא בעי שיכתוב הבעל בעצמו להכי מצטרפין עשיית הקטן והחרש עם כוונת הגדול והוי כוונת העומד ע"ג העושה מדין שליחות אבל דבר שא"א לעשותו ע"י שליח אף עמידת בן דעת ע"ג לא מהני דלא מעלה ולא מוריד במקום שצריך כוונה והלכך חליצה שא"א לעשותה ע"י שליח לא מהני עמידת בן דעת ע"ג וה"ט דשוטה שנחלץ חליצתו פסולה אבל גט שאפשר למנות שליח לכתיבת הגט ולכוונת כתיבת לשמו ולשמה ואף זה שעע"ג כשליח הממונה לכתוב ולכוין בכתיבתו וטעמא דשחיטה דלא מהני עמידת גדול ע"ג לרבנן דבעי כוונה בשחיטה לפי שהכל תלוי בדעת השוחט דאלו שחט בהמת חברו שלא מדעתו כשירה ואע"פ שלא נתכוון לה כלל בעל הבהמה אלמא כל ההיתר תלוי בדעת השוחט וכוונתו משא"כ בגט דאלו אחר שגרש את אשת חבירו לא עשה ולא כלום והלכך דעת שוחט דוקא בעינן עכ"ל הרשב"א ז"ל ותוכן דבריו דלא מהני מחשבת הגדול עע"ג אלא היכא דשייך גדר שליחות כמו בגט אבל בחליצה דלא שייך שליחות ובעינן שיעשה בעצמו לא מהני גדול עע"ג לענין מחשבה וכוונה וכן בשחיטה אע"ג דיכול לשחוט בהמת חברו ולא בעינן בעלים דווקא מ"מ כיון שאינו צריך בעלים לא שייך בזה גדר שליחות והכל תלוי בדעת העושה לא מהני מחשבת האחר העע"ג וקשה לפ"ז דהא חזינן דגבי טבילה אמרינן באטבלה חברתה דכוונה דחברתה הוי כוונה מעליא ובטבילה נמי ליכא גדר שליחות שהוא בעצמו צריך לטבול וא"כ חזינן דאף במילתא דלא שייך שליחות נמי מהני כוונת העע"ג וצ"ל כמש"כ לעיל דאף דבדבר דלא שייך שליחות לא מהני מחשבת הגדול עע"ג מ"מ היינו עשה מעשה אלא שחישב על מעשה חבירו אבל אם הטבילו אותה בידים ועשו ג"כ מעשה מהני מחשבת המטביל אע"ג דלא שייך שליחות בטבילה מ"מ כיון שהמחשב עושה מעשה ג"כ שפיר דמי. וה"נ לענין מה שאין העושה מעשה הטבילה רוצה להטהר מהני מחשבת המטביל דאע"ג דלא שייך שליחות בטבילה מ"מ כיון שהמחשב עושה מעשה ג"כ שפיר דמי ה"נ לענין מה שאין העושה מעשה הטבילה רוצה להטהר מהני מחשבת המטביל בידים שיועיל טבילתו והא דאמרינן ביבמות (דף מ"ח) עבד איש אתה מל בעל כרחו ואי אתה מל בן איש בע"כ ופרש"י ז"ל גר הבא להתגייר אין לו כח למול בנו גדול בע"כ עיי"ש ברש"י ז"ל ותוס' שם והיינו משום דהבן אינו רוצה הרי דלא מהני מחשבת אביו להטבילו ולהטיל עליו עול מצות מחמת שהבן בעצמו אומר דלא ניחא ליה בגירות ומשמע דאפילו אם מטבילו בידים במים נמי לא מהני מחשבת אביו לשויה גר מחמת שהבן אומר היפוך מחשבת האב התם שאני דבעינן נמי קבלת מצות ולא סגי בכוונת טבילה לחוד ולענין קבלת מצות ודאי דלא מהני מחשבת האב היכא דלא ניחא ליה להבן אבל בטבילה דלא בעינן אלא כוונת טהרה לחוד מהני מחשבת המטבילו בידים אע"ג דלא ניחא ליה להטובל בעצמו וא"כ אפשר לומר דלהכי לא מוקי לה באטבלה חברתה והיא אינה רוצה דבזה הוי כוונה אפילו לתרומה והא דלא מוקי לה באנסה חברתה שתטבול בעצמה והיא אמרה שאין רצונה להטהר דאז לא מהני מחשבת חברתה כיון שלא עשתה בה שום מעשה הוא משום דלשון נדה שנאנסה וטבלה משמע שהיא לא עשתה מעשה הטבילה בעצמה דאי עשתה מעשה הטבילה בעצמה הול"ל נדה שאנסוה וטבלה. ומדקאמר שנאנסה משמע שלא עשתה בעצמה הטבילה להכי בעי לאוקמי שאנסה חברתה ותקפתה וטבלתה או שנפלה מן הגשר או שירדה להקיר ונפלה כולה לתוך המים דכל הני לא עשתה בעצמה מעשה הטבילה דהכי משמע לשון שנאנסה] היכא דאטבלה בידים אבל היכא דליכא כוונת חברתה או היכא דלא אטבלה בידים דלא מהני כוונת חברתה והיא כוונה שלא ליטהר לא מהני אפילו בחולין גרידא כדעת מהרש"ל ז"ל דדוקא בלא כוונה מהני לחולין אבל במכוון להיפוך לא מהני אף בחולין. ובלא"ה אין ראיה מהא דלא מוקי הש"ס במכוונת שלא ליטהר דאפ"ל דלא ניחא ליה להש"ס לאוקמי הכי משום דהו"ל לרב ור"י לפרושי שנאנסה וכוונה שלא להטהר ומדאמרי סתם נדה שנאנסה משמע דלא חשבה כלל ומוקי לה שנפלה מן הגשר או שירדה להקר: