עונג יום טוב קסו

בלילה לא מיקרי מתקן מנא דהא השתא לא מהני' לי' מידי עד למחר דז"א דודאי גם בלילה אסור למעט שמתקנו על יום מחר דהא סתמא קתני במתניתין אין ממעטין ביו"ט דמשמע אף בלילה: מיהו לכאורה אכתי צריך עיון היכי מוכח מהא דאין ממעטין ביו"ט דאם מיעטן כשר דאין דיחוי דילמא לעולם יש דיחוי אצל מצות והא דקתני אסור למעט היינו משום דאסור למעט ביו"ט ראשון אע"ג דלא מתקן מידי ביו"ט דלא חזי ליומא משום דיחוי מ"מ מתקנו לשאר הימים דבשאר הימים אפשר דראוי לצאת בו משום דבתחלה לא נדחה רק מיוט"ר שאין בידו למעט וגבי אתרוג כל יומא מצוה באפיה נפשיה הוא כדאמרינן בסוכה (דף מ"ה) ובביצה (דף ל"ו) ועוד דאפשר דמה שמתקנו שיהא ראוי לשנה הבאה למצות לולב נמי מיקרי מתקן מנא דהדס לא מיפסל ביב"ח כמ"ש הר"ן ז"ל דלא מיקרי יבש ביב"ח וצ"ע בזה לדינא באשחור ביו"ט לדעת הפוסקים דיש דיחוי בנראה ונדחה אי רשאי למעט ביו"ט: ודע שהפ"י כתב דלהכי השמיט הר"מ ז"ל להך דינא דאשחור ביו"ט פסול משום דאי אשחור ביו"ט מותר ללקט הענבים לכתחילה דקיי"ל כר' יהודה דמכשירי אוכל נפש שרי בא"א לעשותן מעיו"ט ושרי לתקן כלי כגון שנשבר ביו"ט וכש"כ הכא דלא הוי תיקון כלי ממש ודיחוי נמי לא מיקרי כיון דמותר ללקט לכתחילה דהא לא הי' אפשר לעשות בעריו"ט דביו"ט הוא דאשחור ע"כ וז"א דהא גבי שופר תנן בר"ה (דף ל"ב) דאין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות ומשמע ודאי אפילו בדא"א לעשות מעיו"ט דומיא דפיקוח הגל ומוקי לה התם מתניתין כר' יהודא בהא דקתני אין מעכבין את התינוקות מלתקוע ומסתמא רישא נמי ר"י היא אלמא דאפילו לר"י דמכשירי אוכל נפש שרי בא"א לעשותן מעריו"ט אפ"ה אסור לעבור על מלאכת שבות משום מצוה ועיין בר"ן ביצה (פ' אין צדין) דמודה ר"י דאסור לעשות כלי משום מכשירי אוכל נפש והטעם משום שהכלי תשאר בקיומה גם אחר שיגמר מלאכת אוכל נפש להכי אסור א"כ פשיטא דאפילו לר"י אסור למעט הדס שענביו מרובין מעליו אפילו אשחור ביו"ט משום תיקון כלי דאסור אפילו בדלית לי' הושענא אחריתי כמו גבי שופר ודו"ק ועיין מרדכי (פ' לולב הגזול) דהאי מתקן למצוותו הוי מלאכה דאורייתא [ועתוס' בשבת ק"ג סד"ה ל"צ]: ודע דבעיקר הדין דמשנתינו דאין ממעטין ביו"ט משום תיקון. צ"ל דאינו אסור למעט אא"כ רוצה לצאת בהאי הדס אבל אם אינו רוצה לצאת בו ומלקטם לאכילה מותר אע"פ שממילא הוכשר ההדס ואם ירצה אדם לצאת בו יכול לצאת מ"מ לא מיקרי מתקן מנא כיון שאינו יוצא בו י"ח מצותו דכיון דבעצם הליקוט ליכא מלאכה רק מה שמתקנו למצוותו ואם אין אדם משמש בו למצוה לא הוי תיקון ודמי להא דאמרינן בב"ק (דף צ"ח) הצורם אוזן פרתו של חבירו פטור מ"ט סתם שוורים לאו למזבח קיימי ולא מיקרי היזק ותנן נמי שם (דף צ"ו) גזל בהמה ונפסלה מע"ג מזבח אומר לו הרי שלך לפניך ולא חשיב שינוי ופרש"י דכל בהמות לאו למזבח קיימי וה"נ נוכל לומר סתם הדס לאו למצוה קיימי אלא להריח ולא חשוב תיקון במה שעושה מעשה שיהא כשר למצוה והתם בב"ק (דף צ"ו) דבעי ר"פ נחלקה התיומת מהו היינו מי הוי שינוי או לא וקאמר ת"ש דאמר ר' מתון אמר ר"י ב"ל נטלה התיומת פסול מאי לאו ה"ה לנחלקה דמשמע דבמה שנפסל למצותו מיקרי שינוי ולא אמרינן סתם הדס לאו למצוה קיימי אין ראי' מכאן דהא רש"י ז"ל כתב התם וז"ל וכיון דלענין פסול מפסלא לענין מקנה נמי שינוי הוא וקנה עכ"ל מלשון זה משמע דלאו דזה גופא שפסלו ממצותו מיקרי שינוי רק דיליף מדברי ר' יהושע ב"ל דכיון דמיפסל ממצותו במה שנחלק אלמא דזה מיקרי אשתני מברייתו א"כ ה"ה לענין שינוי מיקרי אישתני מברייתו וקנה אבל עצם פסולו מה שנפסל ממצותו לא הוי שינוי כמו דלא הוי שינוי מה שנפסלה הבהמה מקרבן אלא שמדברי הש"ס לכאורה לא משמע כן דהא מוקי שם בסוכה (דף ל"ג) הא דאמר ראב"ש ממעטין ביו"ט בלקטן לאכילה ופריך הא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש בפסיק רישי' ולא ימות ומשני הב"ע דאית לי' הושענא אחריתא ופרש"י ז"ל דלא צריך להאי משמע דאע"ג דלא צריך לי' נמי מיקרי תיקון ולמ"ד דבר שאין מתכוין אסור אסור ללקט מיהו אפשר לפרש דאית לי' הושענא אחריתי והוא יוצא בהדס הזה שממעטו ולא מיקרי מתקן כיון שיכול לצאת באחר דומיא דהא דאמרינן בשבת (דף קמ"ב) דמעלין את המדומע בא' ומאה ולא מיקרי מתקן כמו מגביה תרומות ומעשרות כיון שבידו ליתן עיניו בצד זה ולאכול בצד זה כראב"ש להכי מותר אף להעלות המדומע וה"נ כיון שיכול ליטול הדס אחר יכול למעט גם את זה שענביו מרובין מעליו ולא מיקרי מתקן] אבל אם אינו רוצה לצאת כלל בהאי הדס וממעטו רק לאכילה מותר אף למ"ד דבר שאינו מתכוין אסור דסתם הדס לאו למצוה קיימי [ואף דמצינו בפסחים (דף ע"ג) גבי שוחט בשבת דחשיב תיקון מה שמוציאו מידי נבילה הרי דחשיב תיקון גבי שבת מה שהי' אפשר שתבוא לידי נבילה שאני התם דהא סוף בעלי חיים למות ואילו לא שחטה היתה מתה מאיליה לבסוף ועוד דהתם יש מלאכה גמורה דאורייתא רק דבעינן שיהא בזה תיקון להכי מיחשב תיקון מה שמוציאה מידי נבילה אבל הכא דליקוט ענבים מתלוש ליכא מלאכה כלל רק מה שמתקן למצוותו וכיון דלא בעי לה לא הוי תיקון ולא הוי מלאכה]: ואילולי דמסתפינא הו"א דהא דאמר דאית לי' הושענא אחריתא אין הפירוש שהוא יוצא בהני הדסים שמלקטן ואית לי' ג"כ אחרינא לצאת בהו אלא דמיירי דבהאי לולב גופא אגוד ג"כ הדסים אחרים שאין בהם ענבים וכמ"ש הר"מ ז"ל (בהלכות לולב) דבהדס ליכא ב"ת אף שמוסיף באגוד יותר משלשה דלת"ק אסור ללקט הענבים דהא לא מינכר באיזה שיצא בו י"ח אם באלו ואם באלו ואולי יוצא באותן שמלקט מהם הענבים והוי מתקן מנא ולראב"ש דסובר דבר שא"מ מותר אם מלקטן לאכילה לא הוי מתקן מנא דהא איכא בהאי אגודה הדסים אחרים לצאת בהן ואין כאן תיקון והכי ניחא טפי לפרש דאם נפרש דאית לי' הושענא אחריתא בביתו קשה טובא דממ"נ אם אינו יוצא בהאי הדס שמלקט לאכילה א"כ פשיטא דשרי אף למ"ד דבר שא"מ אסור כמו שביארנו ואם יוצא בהאי הדס שמלקט הענבים אכתי קשה מאי מהני שיש לו הושענא אחריתי לצאת בו כיון שיוצא בהאי ומתקנו ע"י המיעוט הוי מתקן מנא אבל לפ"מ שכתבתי א"ש שיש בהאי לולב גופא הדסים ויוכל לצאת בהן דלראב"ש לא הוי מתקן ולת"ק כיון שמ"מ הן אגודין בלולב ולא מינכר באיזה מהן יצא י"ח הוי מתקן מנא ואסור אף בליקטן לאכילה דסובר דבר שא"מ אסור גבי שבת כן נלע"ד: