עונג יום טוב קסה

וארנב"י מנהג הפקר נהגו בה עכ"ל הגמרא ולדברי הרשב"א ז"ל מאי מקשה אדאביי הא אביי מיירי בשפחה סתמא להכי סובר דאסור לשחררה אפילו משום מילתא דאיסורא ובעובדא דפומבדיתא הוי חציה שפחה וחב"ח דלית בה משום לעולם בהם תעבודו להכי כפו אותו משום מילתא דאיסורא לשחררה. ונראה לי דע"כ לא כתב הרשב"א ז"ל דבח"ע וחב"ח ליכא עשה דלעולם בהם תעבודו אלא גבי עבד דצד חירות שבו חייב בכל המצות וצד עבדות שבו פטור ואיכא כמה מצות שאינו יכול לקיים מפני צד עבדות שבו דהא רשות רבו עליו כמו לישא אשה שאינו יכול וכן לענין כל המצות שצד עבדות פטור מהן להכי אמרינן בכי הא לא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו: ואדרבה טפי עדיף שישחררו ויתחייב גם הצד עבדות במצות שצד חירות חייב בהם אבל באשה שחיובה במצות שוה לחיוב העבדים ואין הצד חירות שבה חייב יותר ממה שחייב הצד עבדות וכשישחררה לגמרי לא יתוסף חיוב מצות בצד עבדות שבה יותר ממה שהי' חייב קודם החירות מודה הרשב"א ז"ל דאיכא עשה דלעולם בהם תעבודו גם בחצי' שפחה וחב"ח ושפיר פריך לאביי דסובר משום מילתא דאיסורא לא כייפינן מעובדא דר"ח שכפו חצי' שפחה וחב"ח לשחררה משום שנהגו בה מנהג הפקר אע"ג דאית בה עשה דלעולם בה"ת וזה פשוט: סימן נב שאלה בדין הדס שהיו ענביו מרובין מעליו והיו הענבים ירוקין והושחרו ביו"ט ומיעטן וליקטן ביו"ט אי שרי לצאת בו: תשובה בש"ע (סימן תרמ"ו) פסק סתם דאם מיעטן ביו"ט כשר ולא מפליג בין אשחור בעיו"ט דהוי לי' דיחוי מעיקרא לאשחור ביו"ט ובתחילת יו"ט היו ירוקין דהוי לי' נראה ונדחה וראיתי להא"ז ז"ל (בהלכות לולב) שכ' דאם מיעטן ביו"ט כשר והוא דאשחור מעריו"ט עיי"ש והטעם משום דסבירא לי' דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי אבל נראה ונדחה הוי דיחוי ואשחור ביו"ט נמי הוי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה וכן ראיתי להרמב"ן ז"ל בספר מעשה צדיקים לענין ע"ז של עכומ"ז גבי לולב דבעינן שעבדה מעריו"ט דהוי דיחוי מעיקרא אבל עבדה ביו"ט הוי נראה ונדחה ופסול וכן תמה הט"ז (בסימן תרמ"ו) על הר"מ ז"ל שלא הזכיר הך דינא דאשחור ביו"ט פסול משום דיחוי: ויש להסתפק אם אשחור בלילה של יו"ט ראשון אם מקרי נראה ונדחה כיון שנכנס יו"ט מקרי זמן מצוותו או דילמא כיון דלולב מצותו ביום ובלילה לאו זמן לולב הוא לא מיקרי דיחוי עד שמגיע היום ודמי לאשחור מעיו"ט ולכאורה נראה כיון דאמרינן בתענית (דף. ב') דלר' אליעזר דתלי הזכרת גבורת גשמים במצות לולב אינו מזכיר בלילה דלילה לאו זמן לולב הוא ה"נ לא מקרי דיחוי במה דלא חזי באורתא מיהו אפשר לומר כיון דקיי"ל דלילה לא מיקרי מחוסר זמן ומה"ט אמרינן במנחות (דף ק') דקומץ שנקמץ בלילה מתקדש בכלי שרת אע"ג דכלי שרת אינן מקדשין אלא בזמנה ולילה לאו זמנה הוא מ"מ לילה לא מיקרי מחוסר זמן וה"נ אפשר לומר דבכניסת יו"ט מיד מיקרי זמן מצותו של לולב אלא דאכתי לילה ולא מיקרי מחוסר זמן וכיון שבתחילת לילה הי' ראוי מיקרי נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה ויש לו דין אשחור ביו"ט: ובזה היה אפשר לישב קושית התוס' והריטב"א ז"ל בסוכה (דף ל"ג) דבעי ר' ירמי' נקטם ראשו מעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט מהו יש דיחוי אצל מצות או אין דיחוי אצל מצות והקשו התוס' והריטב"א אמאי לא פשיט ממתניתין דקתני בענביו מרובין מעליו ואין ממעטין ביו"ט וקאמר בגמרא הא אם מיעטן כשר דאשחור אימת אילימא דאשחור מעיו"ט דיחוי מעיקרא הוא ומסיק לעולם דאשחור מעיו"ט ותפשוט מינה דדיחוי מעיקרא לא הוי דיחוי ונראה ולבסוף נדחה לא תפשוט מינה והא דנקטם ראשו בעיו"ט ועלתה בו תמרה ביו"ט נמי דיחוי מעיקרא ואמאי לא פשיט ממתניתין דלא הוי דיחוי דדייקינן מדקתני אין ממעטין דמוכחינן מינה בש"ס דאם מיעטן כשר ודחקו התוס' והריטב"א בזה וכתבו דהא דאשחור מיקרי בידו שבידו למעט דאע"ג דאסור למעט נמי מיקרי בידו אבל נקטם ראשו אין בידו שתעלה תמרה וזה דחוק לומר דמה דאסור לעשות מיקרי בידו: ולפמ"ש אפשר לומר דבאמת צריך להבין בהא דדייק הא אם מיעטן כשר מנ"ל הא דילמא אין ממעטין ולהכי אם מיעטו פסול משום דיחוי דכיון דאסור למעט לא הוי בידו והוי דיחוי מיהו ז"א דאם איתא דאם מיעטן פסול הא לא שייך למיתני אין ממעטין ביו"ט דמשמע מינה שיש איסור למעט ומאי איסורא איכא בזה הא לא הוי מתקן מנא כיון שלא תיקן בזה כלל דגם אחר המיעוט הוא פסול והכי הוי' לי' למתני ואם מיעטן ביו"ט פסול אבל לשון אין ממעטין דקתני אין לו ביאור אם נימא דאם מיעטן פסול דהא לא עביד שום איסורא דלא מתקן מנא דבפסולייהו קיימי ומזה מוכיח דבדיעבד אם מיעטן כשר משום דאין דיחוי אצל מצות ולהכי קתני דביו"ט אסור למעט משום דמתקן מנא והנה אם נימא דבלילה של יוט"ר לא מיקרי דיחוי עדיין משום דלאו זמן מצוותו הוא עדיין א"כ אכתי לא מוכח מידי דאכתי איכא למימר שיש דיחוי אצל מצות ואם מיעטן ביו"ט פסול משום דיחוי והא דקתני אין ממעטין ביו"ט הוא משום ליל יו"ט דאין ממעטין משום מתקן מנא ואם מיעטן כשר דבלילה עדיין לאו זמן מצותו הוא וכשהאיר היום כבר עליו מרובין מענביו וכשר ואסור משום מתקן מנא כיון דאם מיעטן כשר דלא מיקרי דיחוי בלילה אבל אם מיעטן ביום לא מהני מיעוטו כלל משום דיחוי וצ"ל דהש"ס דמוכיח כן סובר דכיון דקיי"ל לילה אין בו משום מחוסר זמן אי אמרת דדיחוי פוסל במצות גם בלילה מיקרי דיחוי דלילה ויום שוין בזה להכי מוכיח שפיר מדקתני אין ממעטין ביו"ט ע"כ דאם מיעטן כשר והוי מתקן מנא דאי לא"ה לא שייך למיתני אין ממעטין. מיהו ר' ירמי' סובר בחגיגה (דף ט') דלילה יש בו משום מחוסר זמן. דקאמר על דברי ר"י דסובר נטמא אף בלילה מביא משום דטומאה יש לה תשלומין בפסח שני ולא קאמר כרב פפא דשאני לילה דלא הוי מחוסר זמן עיי"ש] וכיון דלילה יש בו מחוסר זמן מסתברא דלא מיקרי דיחוי במה שהיו ענביו מרובין בלילה וא"כ ליכא לאוכוחי ממתניתין דקתני אין ממעטין ביו"ט דאי מיעטן כשר משום דאין דיחוי דאפשר לומר דיש דיחוי והא דקתני אין ממעטין הוא משום ליל יוט"ר דאין ממעטין משום מתקן מנא ואם מיעטן כשר דאכתי לאו זמן מצותו הוא ולא מיקרי דיחוי ולהכי לר"י לשיטתו לא מצי לפשוט ממתניתין מידי משום דסובר לילה יש בו משום מחוסר זמן והש"ס דפשיט מינה דאין דיחוי הוא לדידן דקיי"ל לילה אין בו משום מחו"ז וא"ש. ואין לומר דאם מיעט