עונג יום טוב קנח

וא"כ הוי שפיר ס"ס לחומרא שמא לא יהי' בה פרכוס ושמא תמצא טריפה (וכ"כ בש"ג בשם ריא"ז דבדאיכא שהות לבדוק לא התירו לאכול בלי בדיקה] ואף דהך ספק שמא טריפה היא הוא נגד רוב בהמות כשירות הן מ"מ דעת כמה רבוותא דמיקרי ס"ס אף שספק אחד נגד רובא. ואף שמהתוס' בכתובות (דף ט') משמע דמידי דלא שכיח לא מצרפינן לס"ס כמו מוכת עץ דלא מצרפינן לי' לספק אחר מ"מ מבואר בדבריהם בנדה (דף מ"ה) להיפוך דגם מידי דלא שכיח מצטרפין לספק השקול בהא דאמרינן התם איבעיא להו הני בתולין מיזל אזלי ואתו א"ד אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג' שנים למאי נפ"מ כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ולא מצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו שהות הוא דלא הויא להו אלא א"א אתצודי הוא דלא מתצדי עד לאחר ג' הא אחר בא עלי' מאי ופריך ומאן לימא לן דמכה שבתוך ג' אינה חוזרת לאלתר שמא חוזרת לאלתר והא אחר בא עלי' אלא נפ"מ כגון שבעל בתוך ג' ומצא דם ובעל לאחר ג' ומצא דם אי אמרת מיזל אזלי ואתו האי דם בתולין היא אלא א"א איתצודי הוא דלא מיתצדי אלא עד לאחר ג' האי דם נדה מאי וכתבו התוס' שם ד"ה האי בשם רש"י ז"ל שפירש הא דקאמר איתצודי הוא דלא מיתצד היינו דלא שכיח הוא דמיתצד אבל אם מיתצד תו לא הדרי והקשו התוס' ע"ז דלפי"ז אמאי הדר בי' הש"ס מהא דקאמר מעיקרא נ"מ לענין זנות לאוסרה על בעלה והדר בי' למימר דנפ"מ לענין נידה הא גם עכשיו איכא נ"מ לזנות כגון שמצא דם תוך ג' ושוב לא בעל עד י"ב שנים דגדלות ולא מצא דם דאם מיזל אזלי ואתי האי ודאי אחר בא עלי' והוי רק ספק א' אם בא עלי' בקטנות או בגדלות ובספק א' אסורה אף לבעלה ישראל ואי איתצודי לא מיתצד שריא לבעלה ישראל משום ס"ס דאימר דם דתוך ג' דם בתולים הוי ואפילו אם הוי דם נידות אימר אחר בא עלי' בקטנות ושרי לבעלה ישראל משום דאונס הוא ע"כ הרי חזינן דפשיטא להו דאף דאמרינן דלא שכיח דמיתצד מ"מ כיון דלפעמים מתרמי דמיתצד מצרפינן לספיקא דקטנות ומשוינן לה ס"ס למשרי לבעלה ישראל: וראיתי להגאון רע"א ז"ל שהביא ראי' דספק שהוא נגד רוב אינו מצורף לס"ס מהא דפריך בב"מ (דף כ"א) למ"ד יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש ממתניתין דככרות של נחתום ועגולי דבילה דהרי אלו שלו ואמאי הא לא ידע דנפל מיני' והאי לא ידע דנפל דקאמר לאו דודאי הוא דמהיכי תיתי לומר דודאי הוא דלא ידע וע"כ שספק דילמא לא ידע: והא ודאי דמתניתין לא מיירי אלא במקום שאין מצויין רק נכרים אלא דמיירי נמי במקום שרובן ישראל ומיעוט נכרים. א"כ הא הוי ס"ס דשמא נתייאש ושמא מנכרי נפלה ולהכי קתני הרי אלו שלו ומאי פריך לאביי א"ו דהך ספיקא דנכרים לא מצטרף לס"ס משום דהוי נגד רובא דישראל: ולפענ"ד לאו ראי' היא דהתם מלבד דהך ספיקא דשל א"י הוא נגד רובא איכא נמי חזקה נגד הך ספיקא דשמא נתייאש דמוקמינן הממון בחזקת מרא קמא ובודאי לא נתייאש ולהכי לא הוה' ס"ס כיון דספק א' נגד הרוב וספק א' נגד החזקה אבל היכא דאיכא ספק א' ואין כנגדו שום סתירה שפיר מצרפינן בהדי' ספק אחר שהוא כנגד הרוב ודנין בהם דין ס"ס: ובמק"א בארנו שלכאורה יש להביא ראי' דמיקרי ס"ס בכה"ג מהא דתנן בנדה (דף ס') האשה שהיתה עושה צרכיה וראתה דם אם עומדת טמאה יושבת טהורה דר"מ ר' יוסי אומר בין כך ובין כך טהורה ובעי שם איש ואשה עומדין מה לי אמר ר"מ כי מטמא ר"מ באשה עומדת דחד ספק הוא אבל איש ואשה דתרי ספיקא (היינו ספק מן האיש ספק ממכה שבאשה) מטהר או"ד ל"ש ופליגי שם ר"ל ור"י דר"ל סובר היא היא ור"י סובר דר"מ מודה באיש ואשה עומדין משום דהוי ס"ס ומסיק שם הש"ס תניא כוותי' דר"י דר"מ מטהר באיש ואשה עיי"ש והתם הרי ספק מן האיש הוי כנגד רוב ואפ"ה מחשב ס"ס לר"י דהא אמרינן שם במשנה חזקת דמים מן האשה ואפ"ה מצרפינן ספיקא דמן האיש לספק מן המכה שבאשה: ותיתי לי שאחר שכתבתי ראי' זו מצאתי להגאון ר"ע בתשובה שהביא ראי' זו אולם אחרי שהתבוננתי ראיתי דלאו ראי' היא מדברי ר"י דזה מיקרי ס"ס דנהי דר"י סובר דלר"מ דמטמא בעומדת מודה באיש ואשה דטהור מטעם ס"ס. מ"מ הא התם בש"ס מיבעיא לי' לר"ש איש ואשה יושבין מה לי אמר ר"ש כי אמר ר"ש בעומדת דדחיק לה עלמא ויושבת דחד ספק הוא אבל בס"ס לא אמר או דילמא ל"ש ופשיט ת"ש כיון דאמר ר"ש חזקת דמים מן האשה ל"ש עומדין ל"ש יושבין: והנה ודאי דר"ש מודה בכה"ת דמהני ס"ס להתיר והכא מטמא בס"ס וע"כ מטעם דלא הוי ס"ס משום דחזקת דמים מן האשה וא"כ אף דר"י פשיט דלר"מ זה מיקרי ס"ס: מ"מ הא ר"ש פליג עליו ובעירובין (דף מ"ו) בעי שם ר"מ ור"ש הלכה כדברי מי וקיימא בתיקו ובאיסור דאורייתא בעינן לחוש לדברי ר"ש דכה"ג לא מיקרי ס"ס ובנ"ד דהס"ס הוא לאיסורא בעינן לחוש לדעת ר"מ שסובר דגם כה"ג מקרי ס"ס ואסור ומה שדימה הגרע"א ז"ל להביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות יצתה מלאה אינה חוששת משום דסמכינן מיעוטא דנפלים למחצה דנקיבות והוי לי' רובא שאינו זקוק ליבום הרי דמצטרפין דבר שהוא רק מיעוטא ויש רוב כנגדו לספק אחר וראי' זו יש להביא ג"כ מפ' אלמנה לכ"ג בכהן שהניח מעוברת ובנים זכרים דיאכלו העבדים בתרומה ואין העובר פוסל משום חלקו דהוי מיעוטא דנפלים ומחצה דנקיבות אלמא דבסמוך מיעוטא לפלגא מיקרי רובא ולא אמרינן דהמיעוט כבר נתבטל ולא חזי לאצטרופי כלל לספק אחר. נ"ל דלאו ראי' כלל דכל דבר שהוא במנין מחצה על מחצה ממש הדבר ידוע שאם ניתוסף על מחצה האחת עוד אחד ממקום אחר נעשה מהמחצה רוב בלי ספק וא"כ כשאנו דנין על וולדות הנולדים ואנו אומרים שמחצה מהם זכרים הפוסלים העבדים שבמעי אמן מתרומה ומחצה נקיבות שאינן פוסלין אם מוסיפים על מחצה שאינם פוסלים מיעוט וולדות נפלים שאינם פוסלים ג"כ הרי ניתוסף מיעוט נפלים על מחצה נקיבות והוי לי' וולדות שאינן פוסלין רובא דהכי הוי בודאי אם ניתוסף מעט על מחצה נעשה מהמחצה רובא והמחצה שכנגדה הוי רק מיעוטא ולא שייך לאמר דהמיעוט כמאן דליתא דמי ולא ליצטרף להמחצה דהא כל דבר שבמנין אם ניתוסף על מנינו אם הי' מעיקרא רק מחצה לעשה ע"י הוספה רובא וכן גבי זיקה ליבום ניתוסף על מנין הנקיבות שאינן זוקקות ליבום מיעוט המפילות ונתרבה מנין הוולדות שאינן זוקקות והזוקקים ליבום הוי לי' מיעוטא וכן נמי בהא דאמרינן בפסחים (דף ז') גבי מעות שנמצאו לפני סוחרי בהמות לעולם מעשר ופרש"י ז"ל מפני שרוב אוכלי בשר בירושלים ממעות מעשר הם שלא היו מספיקים לאכול כל המעות מע"ש שלהם ברגל ונותנים אותם לבני העיר והן אוכלין אותם בקדושת שלמים ואע"ג דאיכא למימר מיד המוכר נפל וכבר נתחלל המעות על הבהמות מ"מ ספק איסורא לחומרא והקשו בתוס' שם דנימא מיעוט דחולין לפלגא דמוכר והויא לי' רובא להתירא עכ"ל התם נמי שפיר הקשו דנימא סמוך מיעוטא לפלגא דהתם נמי ליכא למימר דהמיעוט נתבטל לגמרי עד שאין ראוין לצרפן כלל לפלגא כיון דניתוסף מיעוט מעות מלקיחת בהמות חולין על הפלגא חולין שביד המוכר הרי נעשה מעות חולין רובא ומעות שלמים מיעוטא ככל דבר שבמנין שניתוסף במנינו ולהכי הקשו התוס' דנימא סמוך מיעוטא לפלגא אבל גבי ס"ס דמוכ"ע דאמרינן דמוכ"ע לא