עונג יום טוב קנד

יכול לשחוט אח"כ הוולד לאדם ושפיר הוי מוכן לאדם א"ו דאין כוונת הש"ס שהאם מוכנת לכלבים ע"י שחיטה רק שיכול ליתנה חי לכלבים ולהכי שפיר פריך מוכן לכלבים מי הוי מוכן לאדם דכיון דהאם קיימא לאכילת כלבים חי ממילא גם העובר קאי לאכילת כלבים דמי יציל העובר מפיהם אחר שיאכלו את האם וגם העובר מוכן אגב אמו לכלבים דלשחוט האם לכלבים אסור משום דכתיב לכם וליתנה חי שוב א"א להציל העובר מפיהם וכן מצאתי להרשב"א ז"ל בחי' למס' ביצה שכתב כדברינו שכוונת הש"ס שיתנה חי לפני כלבים וראייתו חזקה לזה מקושיית הש"ס הנ"ל: ומעתה נחזי אנן בהך פירכא דפריך מעגל שנולד מן הטריפה דלא ממשנה או מברייתא פריך אלא מהא דלא אישתמיט שום תנא למיסר לשחוט עגל שנולד מן הטריפה כמ"ש רש"י ז"ל בד"ה הטריפה דלא אשכחן מאן דאסר עכ"ל וא"כ תיקשה לי' לרבה ור"י דאמרי מ"ט שתיק רב לימא הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים דמידי דחזי לכלבים לא מקצי איניש מדעתיה והוי מוכן לאדם אכתי תיקשה לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד מספק טריפה דאסור לשחוט אמו לאוכלה שהרי היא ספק טריפה ושמא תמצא טריפה ומחלל יו"ט: ובזה ליכא למימר דבמה שהוא מוכן אגב אמו לכלבים הוא מוכן לאדם דהא לא מקצי לי' לכלבים דשמא היא כשירה ומידי דחזי לאדם הא לא מקצי לכלבים וא"כ איך מותר לשחוט עגל שנולד מספק טריפה דהא אינו מוכן אגב אמו שאסור לשחוט אמו שלא תמצא טריפה ומחלל יו"ט שלא לצורך ולהשליכה לכלבים לא קיימא דחייס עלה שמא היא כשירה ולא מקצי לה לכלבים ולשחוט הוולד במעי אמו כבר כתבו התוס' שם בד"ה וכי דאסור משום דהוי כשוחט בלילה] ואנן לא אשכחן תנא דאסר לשחוט עגל שנולד מספק טריפה דהא אינו מוכן אגב אמו שאסור לשחוט אמו שמא תמצא טריפה ואפ"ה מותר לשחוט הוולד וע"כ דאמרינן הואיל ומתיר עצמו בשחיטה אזיל מיני' דין מוקצה כר' יוחנן ומדלא פריך הכי לרב ע"כ דסבר רבה ור"י דספק טריפה אפילו בספיקא דאורייתא מותר לשחוט ולא מיקרי חילול יו"ט וא"כ לא מצי מקשי מספק טריפה דעגל שנולד מספק טריפה נמי הוי מוכן אגב אמו שהיה יכול לשחוט אמו שמא תמצא כשירה וממילא גם הוולד הוי מוכן דאחר שחיטת אמו אם תמצא כשירה נאכל הוולד בלי שחיטה כלל כדין בן פקועה ואם תמצא טריפה יתיר לוולד שחיטת עצמו וזה ראי' ברורה לפסק הר"מ ז"ל דמותר לשחוט ספק טריפה ואפילו בספק דאורייתא [ועיין בר"מ (פ"ב מהלכות יו"ט) ובמגיד משנה שם] מיהו לפי מה שכתב הר"ן ז"ל בריש פירקין דבמה שהאם מוקצה מחמת איסור שחיטה לא חשיב הוולד מוקצה ודווקא אם האם מוקצה מצד עצמה אז גם הוולד מיקרי מוקצה אבל משום איסור דרביע עליו לא מיקרי מוקצה א"כ לפי"ז א"צ לפרש כפי' הרשב"א ז"ל בהא דקאמר הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים היינו ליתנו חי לפניהם דאף דדרשינן לכם ולא לכלבים מ"מ מיקרי האם מוכן דמצד עצמו הוא מוכן אי לאו משום איסור יו"ט דרביע עליו א"כ לפ"ז אף אם הוא ספק טריפה נמי מיקרי הוולד מוכן אגב אמו דממ"נ האם מוכנת דאם היא טריפה היא מוכנת לכלבים ומוכן לכלבים הוי מוכן לאדם ואם היא מוכנת לאדם בוודאי עדיף ובמה דאסור לשוחטה ביו"ט לא נתבטל הכנה דידה לגבי הוולד וכמש"כ הר"ן: ועוד ליישב דברי הרמז"ל שפסק לקולא בעיין דעוף הנדרס דהא באמת קשה מאי קא מיבעיא אי מותר לשחוט הא תנן (בדף כ"ו) בכור שנפל לבור ירד חכם ויראה אם יש בו מום יעלה וישחוט וכן אמרינן (בדף ל"ז) אותו ואת בנו שנפלו לבור דר"י ס"ל מעלה את הראשון ע"מ לשוחטו וכו' וחוזר ומערים ומעלה את השני רצה זה שוחט וכו' וקשה הא סתם בור יש בו יו"ד טפחים כדאמרינן בב"ק (דף נ') ואיך שוחטין אותו דהא איכא חשש נפולה ובאותו וא"ב שנפלו לבור איכא למימר דאתי כר"ע דשרי לשחוט לכלבים דאך אשר יאכל לכל נפש אפילו נפש בהמה משמע אבל בכור שנפל לבור איך שוחטין אותו ביו"ט דהא בכור אסור להאכיל לכלבים כשהוא טריפה ולמ"ד בחולין (דף נ"א) דהלכה א"צ בדיקה א"ש דנבדקה ע"י הילוך ואם תלך נשחוט אותה אבל לר' חייא בר אשי שם דסובר אפילו הלכה צריכה בדיקה א"כ איך מותר לשחוט הבכור ביו"ט וצ"ל דבאמת הך בעיא ר' ירמי' הוא דבעי לה מר"ז ור"י לשיטתו דסובר בזבחים (דף ע"ד) דהלכה א"צ בדיקה טיי"ש דמה"ט לא מוקי מתניתין דזבחים דאיערב בנפולה משום דסובר הלכה א"צ בדיקה ולדידי' שפיר א"ל דאסור לשחוט בהמה שצריכה בדיקה ומתניתין דבכור מיירי שנשחט אחר שתלך אבל לר"ח בן אנטיגנוס דסובר הלכה צריכה בדיקה אם כן מוכח ממתניתין דבכור שנפל לבור דשרי לשחוט ביו"ט מה שצריך בדיקה מדמותר לשחוט הבכור שנפל לבור אעפ"י שצריך בדיקה ואף דאנן לא קיי"ל כרחב"א בהא דסובר הלכה צריכה בדיקה מ"מ במה שסובר דבהמה שצריך בדיקה שוחטין אותה ביו"ט קיי"ל כוותי' נגד בעיא דר"י דלא שבקינן פשיטותא דרחב"א ונעביד כר"י דלרחב"א פשיטא לי' דמותר לשחוט בהמה ועוף הנדרס ביו"ט כדמוכח לי' ממתניתין ולר' ירמי' מיבעיא לי' ופסק הרמז"ל כפשיטותא דר"ח ב"א [ור"ל נמי דאמר שם הכא בקדירה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה דמוכח מיני' דמשום בדיקת רעפים לא חייש כמ"ש הרא"ש ז"ל אזיל נמי לשיטתו דסובר שם בזבחים (דף ע"ד) הלכה צריכה בדיקה כרחב"א ומוכח לדידי' נמי דמותר לשחוט בהמה הנדרסת להכי לא חשש לבדיקת רעפים] ומיושב דברי הרמז"ל היטב: ואין להקשות נהי דסובר ר' ירמי' דהלכה א"צ בדיקה אכתי הוה מצי למיפשט מהא דמותר להעלות הבהמה מבור ולא חיישינן שמא תמצא טריפה דהא בהעלאה נמי איכא איסור דהא ר"י לא שרי אלא בהערמה דמעלה ע"מ לשוחטו ואינו שוחטו הא לא"ה איכא נמי איסור בהעלאה ואמאי לא חיישינן שמא תמצא טריפה דז"א דזה הוי פשיטא לי' לר"י דלאיסור דרבנן דטורח העלאה לא חיישינן לשמא תמצא טריפה ומבעי לי' לענין שחיטה דהוי מלאכה דאורייתא ועוד דאיכא למידחי דמשום צער ב"ח לא חשו לספיקא לשמא תמצא טריפה באיסור דרבנן ועיין בט"ז שהקשה (בסי' תצ"ח סק"ח) על הרמז"ל והב"י שפסקו שמותר לשחוט בהמה הנדרסת ובסימן תצ"ז פסקינן דיוני שובך בעינן זימון שמא ימצא כחושים וקא מטלטל בחנם ונראה דלק"מ דהתם כיון שראוין לו לשחוט רק שהוא רוצה בשמינה יותר והוי הטלטול בחנם ואסור דלמה יטלטל בחנם כ"ז שאינו יודע שבאלה בחר אבל הכא כיון שאחר שמצא טריפה אי אפשר לו לשוחטו ולע"ע בהתירא קא טרח]: בענין בהמה המסוכנת דתנן לא ישחוט אלא א"כ יכול לאכול כזית צלי ר"ע אומר אפילו כזית חי מבית טביחתה ופסק הטור בהלכות יו"ט (סימן תצ"ח) דאפילו אין שהות ביום לנתחה ולבודקה יכול לאכול בלא בדיקה והוא מדברי אביו הרא"ש ז"ל ולכאורה קשה טובא דהא בגמ' ביצה (דף כ"ה) קאמר הפשט וניתוח בעולה וה"ה לקצבים. ופריך מאי קמ"ל אילימא לאפוקי מדר"ה דאמר נשחטה הותרה והתנן מתניתין כדר"ה דתנן ר"ע אומר אפילו כזית מבית טביחתה מאי לאו מבית טביחתה ממש ומשני לא ממקום שטובחת אכילתה ופריך והתני ר' חייא מבית טביחתה ממש עיי"ש. וא"כ כיון דרק בדברי ר"ע מוזכר בית טביחתה א"כ איכא למימר דלרבנן באמת אסור לאכול בלי בדיקה ולא שרינן לאכול בלי בדיקה משום הפסד ממונו וצ"ל כיון דחזינן דהש"ס מקשה מר"ע ע"כ סובר הש"ס דבהא דקאמר מבית טביחתה לא פליגי רבנן עלי' דר"ע ולא פליגי עליו אלא במאי דסובר דביכול לאכול בשר חי סגי ואינהו סברי דבעי שהות לאכול בשר צלי: