עונג יום טוב קנב

מכי שחיט בה פורתא אסרה אידך מחתך עפר בעלמא הוא ולא מחייב אשחוטי חוץ וכיון דבעוף מיירי ליכא לשנויי דתיקנו להוציא מידי אבמה"ח לדעת הר"מ ז"ל (בהלכות מלכים) דבעוף אין ב"נ מוזהר על אבמה"ח ועיין כרו"פ דאפילו איסורא ליכא והש"ס דקחשיב לי' תיקון קאי למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דלדידי' מיירי בבהמה וא"כ לפ"ז עוף שנדרס בכותל מה"ת מותר לשחוט ביו"ט דלמאי ניחוש שמא ימצא טריפה א"כ הא הוי מקלקל בעלמא ואנן קיי"ל כר"י דמקלקל בחבורה פטור כמש"כ הרמב"ם ז"ל (בפ"א מהלכות שבת) ולטהרה מידי נבילה ליכא בעוף דהא אינה מטמאה בנגיעה וגם תיקון דלהוציאו מידי אמ"ה ליכא בעוף לשיטת הר"מ ז"ל דב"נ אינו מצווה על אבמ"ה דעוף והוי מקלקל והש"ס דבעי אי מותר לשחוט הוא רק מדרבנן בעלמא דמדרבנן אסור אף מקלקל כיון דהוי שלא לצורך ול"ד לשובר החביות להוציא ממנה גרוגרות (בשבת קמ"ו) דשרי לכתחילה אף מדרבנן דהתם לא הוי מלאכה כלל אבל הכא שחיטה הוי מלאכה מעליא רק ששוחט זה הוא מקלקל ואסור מדרבנן וע"ז בעי אי שרי לצורך או"נ משום דאוכל נפש היתר גמור ולא איכפת לן אם ימצא טריפה או דילמא דחיישינן שמא ימצא טריפה ומחלל יו"ט שלא לצורך והוה מקלקל ואסור מדרבנן וכיון דהוה ספק דרבנן אזלינן לקולא ושרי' למישחטא לעוף הנדרס בכותל ולא חיישינן שמא ימצא טריפה דמה"ת ודאי דשרי דהוי מקלקל ומספקא לן בדרבנן ואזלינן לקולא אבל בבהמה הנדרסת שכ' הר"מ ז"ל בזה ליכא לשנויי הכי דהא בבהמה הוי תיקון מעליא אף אם תמצא טריפה שמתקן לטהרו מידי נבילה ומידי אבמה"ח: ועוד אפשר לומר דגם בבהמה אפשר דהוי מקלקל לפי מש"כ הר"ת ז"ל שבת (דף ק"ו) דלהכי סובר ר' יהודא דמקלקל פטור אפי' בצריך לכלבו ולאפרו משום דלא חשוב תיקון כיון שאין התיקון בא משעת הקלקול אלא לאח"ז ושוחט חשיב תיקון שמוציאה מידי אבמה"ח מיד בשעת שחיטה ועיין בתשובת ר' עקיבא אייגר ז"ל (סי' קס"ה) דדוקא בבהמה כשירה בא התיקון בשעת הקלקול דמותרת מיד לב"נ דכיון דמותר לישראל בשחיטה ליכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור. אבל בטרפה דאסור לישראל באכילה אסור לב"נ עד שתמות. והש"ס בפסחים דחשיב מתקן משום אבמה"ח לב"נ אתיא כר' שמעון דמקלקל נמי חייב היכא דאיכא קצת תיקון לאח"ז א"כ לפ"ז בשוחט בהמה הנדרסת לדידן דבעינן למיפסק כר' יהודא דבעינן תיקון גמור בשעת מעשה הוי מקלקל אם נמצא אח"כ טריפה דאי משום תיקון שמטהרה מידי נבילה לא חשיב תיקון מיד אחר שחיטה דהאי תיקון הוי רק שמצילה שלא תבא לידי טומאה שאלולי היה שוחטה היתה באה לידי טומאת נבילה בסופה וע"י שחיטה לא תבא לידי טומאה ובשעה ששחטה בודאי לא היתה עלולה ברגע זו לטמאות דהא חיה היא רק שהיתה באה לאחר זמן לידי טומאה וע"י שחיטה נתקנה שלא תבא לאח"ז לידי טומאה דכיון דמה שצריך לכלבו ולאפרו לא חשיב תיקון בשעת מעשה אע"ג דגם עכשיו יש אפר ודם לאפרו ולכלבו אפ"ה לא חשיב תיקון מיד אלא אח"כ כשיתן לכלבו וכשישתמש באפרו א"כ כ"ש דמה שמונע ממנה טומאה אם היתה מתה דלא חשיב תיקון אלא תיקון שמצילה מטומאה לאחר זמן כשהי' בא זמן מיתתה א"כ אין זה תיקון הבא בשעת שחיטה ממש אלא תיקון הבא לאח"ז וכן האי תיקון שמוציא מיד אבמה"ח לב"נ נמי לא בא רק לאחר שתמות בבהמה טריפה כמ"ש הגאון רע"א ז"ל א"כ הוי מקלקל ופטור לר' יהודא לשיטת ר"ת ז"ל: אולם דברי הר"מ ז"ל א"א לתרץ כן דהא הר"מ ז"ל פסק בשוחט בשבת בחוץ חייב ג' חטאות משום האי תיקון דמטהרה מידי נבילה או שמוציאה מידי אבמה"ח שהרי העתיק (בפ"ד מהלכות שגגות) ברייתא דשוחט בהמה בשבת בחוץ לע"ג עיי"ש ועל כרחך דסובר דלא בעינן גם לר' יהודא שיבוא התיקון מיד ומהני לדידיה גם תיקון דלאחר זמן וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחי' לב"ק (דף ל"ה) דכיון דהוי תיקון בעצם הבהמה מהני גם לר' יהודא א"כ לא מיקרי בבהמה הנדרסת בכותל מקלקל דהא מתקן הוא לענין לטהרו מידי נבילה ולהוציא מידי אבמה"ח: ובמאי דפרישית מיושב נמי מה שהקשה בפני יהושע והשא"ר בהא דתנן בביצה (דף כ"ה) בהמה המסוכנת לא ישחוט אלא א"כ יכול לאכול ממנה כזית חי מבע"י והקשו הא אמרינן בחולין (דף ל"ז) דבעי פירכוס ואם לא פירכסה אסורה א"כ אמאי מותר לשוחטה ואמאי לא פשיט ר' ירמי' בעיא דידי' מהך מתניתין מדלא חיישינן שמא לא תפרכס. ולדברינו א"ש דהא אמרינן התם דכל שלא פירכסה בידוע שנטלה נשמתה קודם שחיטה וא"כ לית לן למיחש שמא לא תפרכס דאז הוי מקלקל בעלמא דהא לא מיטהר מידי נבילה דהא נטולה נשמתה קודם שחיטה ומשום תיקון דאבמה"ח ליכא דהא היתה עומדת למות מיד וגם בלא שחיטה היה הולך ממנה איסור אבמה"ח אחר כותבי זאת מצאתי בס' באר אברהם שתירץ כך מיהו ראיתי שזה אינו דאכתי הוי תיקון אם לא תפרכס דאם היתה מתה מאלי' לא הוי אכיל לה נכרי שאין דרכן לאכול נבילה שמתה מאילי' וכששוחטה אכיל לה נכרי והוי מתקן ואף דתנן בעוקצין ומייתי לה בכריתות (דף כ"א) דנבילת בהמה טהורה אין צריכה מחשבה והכשר משום דנכרים אוכלין אותה מ"מ ודאי דמום הוי לגבייהו ועדיף להו לאכול שחוטות מלאכול נבילות שמתה מאליהן כדאמר בחולין (דף צ"ד) ולא ימכור לו נבילות וטריפות מפני שמתעהו כו' הרי דזה מיקרי אונאה לגבייהו כשמוכר לו נבילה במקום שחוטה א"כ ודאי דמיקרי מתקן במה ששוחטה קודם שתמות ועדיף טפי מהא דאמרינן בשבת (דף ע"ה) גבי שוחט דמחייב משום צובע דניחא ליה דלתווסי בית השחיטה דמא כי היכי דלקפצו עלה אינשי ועוד במה שכתבנו דאין בזה תיקון להוציאה מידי אבמה"ח משום דאם לא הי' שוחטה היה מתה מאילי' אין זה נכון דמה איכפת לן מה שבלא"ה הי' הולך ממנה איסור אבמה"ח ע"י מיתת עצמה מ"מ הא עכשיו ששוחטה הולך האיסור דאבמה"ח ממנה ע"י שחיטה והוי מתקן ואטו אם נטל קדירה עומדת אצל האש ומתבשלת והעבירה מכאן והעמידה אצל אש אחר וכי אינו מחויב משום מבשל מפני שהיתה מתבשלת בלא"ה וה"נ אף שבלא שחיטתה הי' הולך ממנה אבמה"ח ע"י מיתת עצמה מ"מ עכשיו ששחטה הוא תקנה והוציאה מידי אבמה"ח ואף שיש לחלק קצת מ"מ נראה כמש"כ. ועוד דאף אם נימא דאם לא תפרכס לא הוי תיקון מ"מ מקלקל נמי לא מיקרי דהא מסוכנת היא ואם לא היה שוחטה