עונג יום טוב קנא

מעל"ע הלכה א"צ בדיקה ור"י ור' ירמי' נינהו דפליגו עלי' התם והלכתא כוותייהו דרבים נינהו עכ"ל הרי דקרי לה בהדיא לפלוגתא דר"י ור"ח בר אשי דפליגי בבדיקה של תורה [ודוחק גדול לאמר דבהא גופא פליגי דלר"י דסובר דהלכה א"צ בדיקה סובר דהבדיקה הוי מדרבנן ולהכי מיקל בהלכה ולר"ח בר אשי הוי הבדיקה מדאורייתא ושפיר קרי' הראשונים ז"ל פלוגתא של תורה ולדידן דקיי"ל כר"י הוי הבדיקה דרבנן דזה דוחק גדול כמובן] ועוד קשה לדבריו ז"ל דהבדיקה הוי רק מדרבנן והוכיח זה מהא דבעי למשרי עוף הנדרס לשחוט ביו"ט ולא חיישינן שמא ימצא טריפה ומחלל יו"ט שלא לצורך יו"ט א"ו שהוא רק מדרבנן ואכתי תקשה בהא דשרינן ללבן רעפים ואמר התם אנן מפני שצריך לחסמן מתנינן לה אבל מפני שצריך לבודקן לא איכפת לן ניחוש שמא פקעי וליבן אותם שלא לצורך אוכל נפש ואין לומר דלהאי לישנא דצריך לחסמן אמרינן דאין דרכן של רעפים לפקוע דז"א דאטו דעת ר"ז בפשיטותו ודעת ר"י בדחייתו להא פשיטותא במציאות תליא דלר"ז דרכן של רעפים לפקוע ולר"י דאמר מפני שצריך לחסמן אין דרכן לפקוע א"ו דהכי דחי לי' ר"י אנן מפני שצריך לחסמן תנינא לה אבל משום בדיקה אפ"ל דלא חיישינן כלל וא"כ תיקשה אמאי לא ניחוש לקושטא דמילתא דלמא פקעי ועביד מלאכה שלא לצורך כמו שהקשה השא"ר לענין שחיטת עוף הנדרס א"ו דהא דשרינן לשחוט עוף הנדרס הוא לאו משום דמדרבנן בעלמא בעי בדיקה אלא אפילו אם נימא דבעי בדיקה מן התורה נמי בעי להתיר ביו"ט משום כיון דאוכל נפש ביו"ט היתר גמור הוא רשאי לשחוט שמא ימצא כשירה ויאכלנה כדרך שעושה בחול ודוקא היכא דידעינן שהיא טריפה הוי שחיטה שלא לצורך אבל בספק דצריכי בדיקה רשאי לשחוט דעיקר שחיטתו משום אוכל נפש שמא הי' ראוי' לאכילה דכל ענין אוכל נפש ביו"ט היתר גמור הוא וכמו שכתב הרא"ש ז"ל (ביומא פ' יום הכפורים) בשם רבינו מאיר ז"ל וכיון דאוכל נפש ביום טוב היתר גמור הוא אפשר דמותר לשחוט גם ספק טריפה שמא ימצא כשר כדרך שהוא עושה בחול אף דבעי בדיקה מה"ת וזה תורף בעיא דר' ירמי' וכמו דאמרינן גבי מלאכת יו"ט מתוך שהותרה לצורך הותרה גם שלא לצורך אי איכא צורך יו"ט קצת וכן קיי"ל דאמרינן הואיל באופה מיו"ט לחול משום דמשכ"ל (ביש שהות ביום) שיאכלנו אלו הוי לי' אורחים שרי מה"ת משום דעסיק באוכל נפש ה"נ בעי למימר דמותר לשחוט ספק טריפה אע"ג דאפשר שהיא טריפה ושחט בחינם מ"מ הואיל והוא אינו יודע וסבור שימצא כשירה מותר לשחוט דעיקר מלאכתו לכוונת אוכל נפש הוא וע"ז פשיט מברייתא דליבון רעפים שאסור ללבן דלמא פקעי ולא אמרינן דשרי רחמנא אוכל נפש כמו בחול ואי פקעי פקעי: ובזה יש לישב שיטת הרמב"ם ז"ל שפסק שמותר לשחוט בהמה הנדרסת ביו"ט אף דבעיין לא איפשטא כמ"ש הר"ן ז"ל (דהא למ"ד מפני שצריך לחסמן אפשר דמודה דמשום ספק דלבודקן נמי הוי אסור רק דנקט לחסמן דהוי איסור ודאי] דדעת הר"מ ז"ל דמדאורייתא ודאי שרי כיון דקטרח בהתירא רשאי לשחוט מספק רק מדרבנן קא מיבעיא לי' אם אסרו כמו שאסרו באופה מיו"ט לחול למאן דאית לי' הואיל וה"נ קא מיבעיא לי' אם אסרו מדרבנן משום ס' טריפה וכיון דלא איפשט בעיין אזלינן לקולא בדרבנן והכי דייק לשון הר"מ ז"ל שכתב מותר לשוחטה אפשר שתמצא כשירה עיי"ש: ועוד יש להביא ראי' לפסק הר"מ ז"ל דמותר לשחוט בהמה שנולד בה ספק טריפות ביו"ט. מהא דאמרינן בביצה (דף כ"ה) הפשט וניתוח לעולה וה"ה לקצבים מכאן למדה תורה ד"א שלא יאכל אדם בשר קודם הפשט וניתוח מאי קמ"ל אילימא לאפוקי מדר"ה דאמר בהמה בחייה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה והתנן כדר"ה ר"ע אומר כזית חי מבית טביחתה מאי לאו בית טביחתה ממש לא ממקום שטובחת אכילתה והתני ר' חייא מקום טביחתה ממש עכ"ל והא התם דבעי למימר לאפוקי מדר"ה פרש"י ז"ל דאסור לאכול מבהמה עד שינתחנה שמא ימצא לה סימן טריפה בסתר והחזיק לנו הבהמות בספק טריפות אף קודם שראה בהם טריפות עי"ש ברש"י ז"ל וא"כ קשה למה לי' לאתויי מר' חייא דתני מבית טביחתה ממש להוכיח דמותר לאכול קודם בדיקה תיפוק לי' דבלאו הכי מוכח דאין מחזיקין הבהמות לספק טריפות דאי מחזיקינן לספק טריפות ואסור לאכול מהן קודם בדיקה א"כ בהמה ביו"ט היכא שחטינן דלמא תמצא טריפה ושחטינן שלא לצורך ומזה מוכח דלא מחזקינן לה לספק טריפה ומותר לאכול קודם בדיקה ול"ל לאתויי מדר' חייא א"ו דמזה לא מוכח כלל דאפילו אם נימא דכל בהמות בספק טריפה עומדות מ"מ שפיר מותר לשוחטן ביו"ט כמו דמותר לשחוט גם בהמה שנולד בה ספק גמור וכמ"ש כיון דכוונתו לשוחטה לצורך אוכל נפש: ודע דבעיקר בעיית הגמרא בעוף הנדרס בכותל יש לנו מקום לומר דאזלינן לקולא מטעם אחר דהא בפסחים (דף ע"ג) פריך בהא דאמרינן שחטה ונמצא טריפה בסתר פטור בגלוי חייב לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור מה תיקן ומשני תיקן לטהרה מידי נבילה השוחט חטאת בשבת בחוץ לא"י חייב ג' חטאות מה תיקן ומשני תיקן להוציא מידי אבמה"ח לבן נח: ונראה דמה שחשוב תיקון לטהרה מידי נבילה הוא רק בבהמה שמטמאה במיתתה בנגיעה והוי תיקון שלא יטמא אבל בעוף שאינו מטמאה בנגיעה רק בביה"ב כדאיתא בדוכתא טובא לא שייך לחשוב תיקון מה שלא יטמא העוף באכילה בבית הבליעה דמאן אכיל לי' כשהוא טריפה ולגבי נכרי לא שייך טומאה וכן הא דמשני ברייתא דשוחט בחוץ לא"י דמתקן לב"נ מידי אבמה"ח נמי משני למ"ד אין אדם אוסר דבר שאינו שלו בחולין (דף מ"א) דלדידי' מוקי לה אף בבהמה אבל למ"ד אדם אוסר דבר שאינו שלו מוקי לה בחטאת העוף וכגון שהי' חצי קנה פגום דבלא"ה אמרינן