עונג יום טוב טו

דגדול עומד על גביו לא מהני אלא לענין כונה כמו שמצינו גבי כוונת כתיבת גט בגיטין (דף כ"ג) ובחולין (דף ל"א) גבי טבילה למ"ד דבעי כוונה אבל במילי דקני' לא מהני גדול עומד ע"ג ואם קטן קידש אשה וגדול עוע"ג לא הוי קידושין וכן במקח וממכר כדאמרינן בירושלמי דתרומות דרבנן סברי דאפילו קידש שלא בינו לבין עצמו נמי לא הוי קידושין והיינו משום דלמידי דקנין בעינן שיכוון הקונה והמקנה בעצמו ולא מהני מה שאחר עוע"ג ומכוון ולא מהני גדול עוע"ג אלא לענין כוונת מצות ולא לענין הקנאה והשתעבדות ולהכי אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא דהיינו אף שהועילה קבלתם ע"י מה שהטילו עליהם הקבלה ע"ד ב"ד היינו דווקא לענין שחל עליהם הקבלה ונתקדשו בקדושת התורה שחלה עליהם שזה דומה כמו כוונת מצוה שמהני געוע"ג וע"ד ב"ד אבל לענין עונשין בעינן שיכוון הוא בעצמו ויקבל ע"ע ואז יתחייב בעונשין בביטולה דלענין עונשין דמי לקנינים והשתעבדות דלא מהני גדול עוע"ג וע"ד ב"ד ולהכי הוי מודעא רבא לאורייתא לענין עונשין אע"ג דהועיל לענין שחלה על גופם קדושת התורה כמו שמועיל גבי מצות מחשבת הגדול עומד ע"ג: (כ) והרשב"א ז"ל כתב וז"ל שם קשיא לי וכי מה קבלה זו עושה מסופו של עולם לתחילתו אם קודם אחשורוש לא היו מצווין למה זה נענשו ואם נאמר מפני שעברו על גזירת מלכם א"כ בטלה מודעא זו ועוד למה הצריכוהו לקבלה וברית ונ"ל דמתחילה אעפ"י שהי' להם מודעא מ"מ לא נתן להם את הארץ אלא כדי שיקיימו את התורה כמש"כ בתורה בכמה פרשיות וכתיב ויתן להם ארצות גוים וגו' והם עצמן בתחילה לא עכבו כלל בדבר ולא אמרו במודעא כלום כאלו ברצון נפשם בעצמן אמרו כל אשר דיבר ד' נעשה ונשמע ולפיכך כשעברו על התורה עמד והגלם מן הארץ ומשגלו יש מודעא על הדבר דכתיב והעולה על רוחכם היו לא תהי' אשר אתם אומרים נהי' כגוים וכדאמרינן באגדת יחזקאל עבד שמכרו רבו כלום יש לו עליו לפיכך כשבאו לארץ בביאה שני' בימי עזרא עמדו מעצמן וקבלוהו ברצון שלא יטענו עוד שום תרעומות והיינו בימי אחשורוש שהוציאם ממות והי' זה חביב להם יותר מגאולת מצרים עכ"ל הרשב"א ז"ל למדנו מדבריו ז"ל שקבלתם הי' ברצון כל ימי היותם בא"י גם למדנו מדבריו ז"ל שמלבד הקבלה הי' באפשר להענישם מפני שעברו על גזירת מלכם רק שרצונו יתברך הי' שיהא להם התורה בקבלה ולא בגדר מורד במלכות ומשגלו מא"י בטלה הקבלה עד שקבלוהו בימי אחשורוש ברצון בלי שום תנאי ירושת הארץ: ובזה ביארנו דברי המדרש (פ' אמור) על פסוק וישמע ד' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר לוי יש קול לטובה ויש קול לרעה לטובה וישמע ד' את קול דבריכם בדברכם אלי מהו הטיבו אשר דברו ר' חייא בר אדא ובר קפרא ח"א הטבה כהטבת נרות וחד אמר כהטבת הקטורת יש קול לרעה וישמע ד' את קול דבריכם ויקצוף וישבע לאמר א"ר תחליפא אמר הקב"ה להם הוא הקצפון ולי מה אני קצפון אשר נשבעתי באפי. נשבעתי באפי וחוזר אני בו אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באים אבל באים הן למנוחה אחרת ר"ל בשם בר קפרא אמר משל למלך שכעס על בנו וגזר עליו שלא יכנוס עמו לפלטרין מה עשה המלך עמד וסתרו ובנאו והכניס את בנו עמו לפלטרין נמצא שבועתו ומכניס את בנו כך אמר הקב"ה אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי למנוחה זו אינן באין אבל באין למנוחה אחרת ע"כ. והקשה הפר"ד דהא כתב הר"נ ז"ל בנדרים (דף מ"ז) וז"ל והוי יודע דכי היכא דבית זה חמור מביתך לענין מכרן לאחר ה"נ ביתך חמור מבית זה לענין נפילה דאי אמר ביתך שאני נכנס ונפל ובנאו אסור לכנוס בו דכל שהוא ביתך משמע עכ"ל הר"נ ז"ל וא"כ אף שסתרו וחזר ובנאו נמי אסור להכניס את בנו דהא הכא דמי לבית סתם דאסור אף אם נפל וחזר ובנאו ונראה לי לבאר דאיתא בסנהדרין (דף ק"י) דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו במדבר הזה יתמו בעוה"ז ושם ימותו בעוה"ב ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע. רא"א באין הן לעוה"ב שנאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי ע"כ וצריך ביאור במאי פליגי ר"ע ור"א: ונראה דאיתא בחגיגה (ד' י') היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה שיסמכו. ר"י בן חנני' אומר יש להם על מה שיסמכו שנאמר אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי והקשו התוס' שם איך אפשר לומר וחוזרני בי הא האי קרא בא"י הוא דכתיב ולא נכנסו לארץ ותירץ ר' אלחנן דהאי קרא לאו בביאת ארץ משתעי אלא בחלק לעוה"ב. ומצינו תנא דאמר בחלק (ד' ק"י) דור המדבר יש להם חלק לעוה"ב א"כ איכא למדרש והדרנא בי עכ"ל ומבואר מזה דהיתר נדרים לא היה על ביאת הארץ רק על עוה"ב. א"כ י"ל דר"ע ור"א אזלי לטעמייהו בנדרים (דף ס"ו) דר"ע סובר נדר שהותר מקצתו הותר כולו. וא"כ א"א לפרש לדידי' באפי נשבעתי וחוזרני בי על ביאתן לעוה"ב. דא"כ אמאי לא נכנסו לארץ הא כיון שהותר הנדר לענין עוה"ב ה"ה דהותר לענין כניסתן לארץ אבל ר"א סובר כחכמים דר"ע דנדר שהותר מקצתו לא הותר כולו א"כ איכא למימר דהאי אשר נשבעתי באפי וחוזרני בי הי' החזרה לענין עוה"ב ולענין כניסתן לארץ לא הותרו דהא לא הותר הנדר כולו במה שהותר מקצתו ולהכי סובר ר"א דבאין הן לעוה"ב ולכאורה הא גופא צריך טעמא דכיון שהותר השבועה לענין חלק לעוה"ב א"כ אמאי לא הותר לענין כניסתן לארץ אמנם הדבר יובן לפי מה שבארנו בדרוש לשה"ג דברי המדרש פ' אמור ר"י אומר לעולם אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם אבינו לירש את הארץ דכתיב ונתתי לך ולזרעך אחריך ע"מ ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות עומר דהא קיי"ל א"י ירושה להם מאבותיהם. היינו שנתנה לאברהם ע"מ שיקיימו בניו מצוה הראשונה התלוי' בארץ וכשקיימו נתקיים המתנה למפרע כדין כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי ולפ"ז איכא למימר הטעם דלא הי' היתר לשבועה גם על הכניסה לארץ דכיון שהיה רצון הקב"ה שיזכו בא"י בתורת ירושה מאבותיהם ולא שינתן במתנה לבאי הארץ ואם