עונג יום טוב יד

מתמוגג והולך ונוטה לנפול מפני שכבר כלה מועד כח הבריאה. ולמה עשה כן הקב"ה כדי שהליכות עולם יהי' לו היינו לשעבד כל תהלוכות וחפצי העולם לו ולתורתו ורצונו יתעלה ע"כ רצה שיבוא העולם לידי ביטול בריאה ויתקיים רק ע"י קבלת התורה שבזה ממילא ישתעבדו כל חפצי העולם לתורתו יתברך ויהא הליכות עולם לו: (יז) ובארנו בזה דקדוק לשון המשנה (פ"ק דאבות) משה קבל תורה מסיני דהוה לי' למימר משה קבל תורה בסיני מאי מסיני ונראה שרמז למ"ש הר"מ ז"ל בפירוש המשניות (פ' גיד הנשה) במשנה דנוהג בטהורה ואינו נוהג בטמאה וז"ל ושים לבך על הענין הגדול הזה הנכלל במשנה הזאת והוא מה שאמר בסיני נאסר לפי שאתה הראית לדעת שכל מה שאנו מרחיקין או עושין היום הזה אין אנו עושין אלא במצוות הקב"ה ע"י מרע"ה לא שהקב"ה אמר זה לנביאים שלפניו כגון זה שאין אוכלין אבר מה"ח אינו מפני שהקב"ה אסר לנח אלא מפני שמשה אסר עלינו אמה"ח במה שצוה בסיני שיתקיים איסור אבר מה"ח וכמו כן אין אנו מלין מפני שאברהם אע"ה מל עצמו ואנשי ביתו אלא מפני שהקב"ה צוה ע"י מרע"ה שנמול כמו שמל אאע"ה וכן גה"נ אין אנו הולכין אחר איסור יעקב אבינו אלא מצות מרע"ה. הלא תראה מ"ש חז"ל תרי"ג מצות נאמרו למשה מסיני וכל אלו מכלל המצות עכ"ל. וראייתו פשוטה דאף אותן שנצטוו האבות הן במספר תרי"ג מצות ועכ"ז אמר שנצטווה בסיני אלמא דאף איסורין שנאסר מקודם נמשך מסיני וזהו שאמר משה קבל תורה מסיני היינו שהתורה קבל עליו שיהא נמשך הקבלה ממעמד הר סיני ואילך וכן לדורות החיוב והעשי' הכל יהא מסיני לחוד ולא משום החיוב שקודם הר סיני והדברים מובנים לפי מה שבארנו דאז להאבות לא הי' שום דבר בגדר איסור חפצא רק באיסור גברא משא"כ אחרי קבלת התורה בסיני ומסיני ואילך שהוא באיסור חפצא להיות כל פרטי התורה קבועים ועומדים בהליכות עולם: (יח) וכמו שהי' מהצורך להיות נמוגים ארץ וכל יושבי' ולבסמה בקבלת התורה כדי לקבוע פרטי התורה בכל מוסדות תבל ומלואה כן הי' פעולת קבלתם את התורה להיות נקבע עליהם ממש כל מצוותי' בקיום עולם כמו הנזיר הזה שבקבלת הנזירות באמרו הריני נזיר מתקדש גופו להיות אסור עליו התגלחת והיין והטומאה מה שכל אדם מותרים בו כמו כן בקבלתם על עצמם מצות התורה חלה עליהם כל חוקי התורה לא יפרד מעל גופם כל ימי עולם אף שלא הוזהרו בזה המון לאומים שלא באו בברית הקבלה הזאת ועיין בתוס' ע"ז (דף ג') ד"ה נוגעים. בהא דקאמר הש"ס שמים וארץ נוגעים בעדותן הן והקשו שהרי ראי' גדולה שקיימו ישראל את התורה ממה שהן קיימים ותירצו שיש לאמר שהן קיימים ממה שקיבלו. כדאמר אם מקבלין ישראל וכו' עיי"ש. הרי דבקבלה לחוד נתקיים תנאי דאם מקבלין ישראל את התורה והטעם משום שהקבלה פעלה שיחול עליהם קדושת התורה ותועלתה בקיומה והנזק בביטולה ח"ו: (יט) ובארנו בזה הא דאמרינן בשבת (דף פ"ח) מאי דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית ואמר אם מקבלים אתם את התורה מוטב וא"ל שם תהא קבורתכם אמר רבא מכאן מודעא רבה לאורייתא והקשו המפרשים דממ"נ אם יש כאן מודעא ואונס א"כ לא הי' ממש בקבלה ומאי מהני קבלתם ולמה הוצרך ליתן להם ולאונסם ע"ז. ועוד שהרי התוס' כתבו שהתנאי דיום הששי אם מקבלים ישראל את התורה מוטב נתקיים בקבלתם וע"כ שמים וארץ קיימים ואם יש בזה טענת אונס הרי אין כאן קבלה כלל וממה הן קיימין ונ"ל לפמ"ש הרא"ש ביבמות (פ' החולץ) בהא דאמרינן בכתובות בפ"ק גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד משום דזכין לאדם שלא בפניו וסיים הרא"ש ז"ל שם שכן מצינו באבותינו שנכנסו לברית והי' בהם כמה יונקי שדים עכ"ל ובמק"א בארנו שגם קבלת הגדולים הי' ע"ד זה דבאמת כפה עליהם הר כגיגית והיו אנוסים רק שהתוס' כתבו שם בשבת ד"ה כפה וז"ל ואעפ"י שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא היו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאת נשמתן עכ"ל מבואר מדבריהם שבאמת לא חזרו בהן רק שהכפי' הי' שלא יחזרו. ונקראים מחמת זה אנוסים כיון שניטל מהם הרצון מלחזור בהם דזה מיקרי אונס אף שנתרצו מתחילה מ"מ כיון שלא הי' בידם הברירה לחזור בהם היו אנוסים והאונס שלהם הי' גם על המחשבה שהיו יראים לחזור גם במחשבתם כי ה' יודע מחשבות וכמ"ש המהרי"ק בתשובותיו דמטעם זה מיקרי אונס ולא אמרינן אגב אונסי' גמר ומקני כמו גבי תליוה וזבין דזה לא שייך אלא באונס הבא מכח אדם שאין יכול לכופו אלא על מעשיו אבל מחשבתו ברשותו ויכול לחשוב מה שירצה וחכמים אמדו דעתו דאגב אונסי' גמר ומתרצה במחשבתו ועל המחשבה אינו אנוס כלל אבל גבי השי"ת שיודע מחשבות וכשמתיירא מעונש אינו יכול לחשוב נגד רצונו והוי אנוס גם על המחשבה להכי לא אמרינן אגב אונסו גמר ומתרצה שהרי הוא אנוס גם על המחשבה עכ"ד המהרי"ק ז"ל ולהכי אף שנתרצו מתחילה מ"מ כיון שאפשר שהיו חוזרים והיו אנוסים שלא לחזור בהם יש גם לגדולים דין קטנים דמידי הוא טעמא דמהני בקטן דעת ב"ד ולא בגדול הוא משום דהקטן שאינו מחשב היפך דעת ב"ד מהני דעת ב"ד והוי קבלה גמורה אבל גדול אם אינו רוצה לא מהני שיטבילוהו ע"ד ב"ד כיון שהוא מחשב היפך דעת ב"ד וכוונתם אבל הגדולים שבשעת מ"ת שהם לא חשבו כלל היפך דעת ב"ד רק שלא הועילה מחשבתם מחמת שלא הי' בידם לחזור מחמת הכפי' ומחשבתם כמאן דליתא דמי משום דלא מהני מחשבה ורצון אלא כשיש בידו הברירה לעשות להיפך ומהם ניטל הברירה ע"י הכפי' א"כ יש להם דין קטן שאינו מחשב היפך דעת ב"ד ומהני דעת ב"ד לגדולים כמו לקטנים והי' קבלה גמורה ע"ד ב"ד ומהני גם לגדולים ואף דבכתובות (דף י"א) מבואר דבגדול דטעים טעמא דאיסורא לא הוי הגירות זכות מ"מ הא כתבו שם התוס' דדוקא גבי עבודת כוכבים אמרינן הכי אבל עבד שיצא עי"ז לחירות הוי זכות אף בגדול שטעם טעמא דאיסורא וישראל הרי יצאו ממצרים ע"מ שיקבלו את התורה וכמו שאמר הכתוב אתם ראיתם אשר עשיתי לכם במצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים וכן התחיל במ"ת אנכי ד"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים כי מפני שהוציאם מארץ מצרים בשביל שיקבלו את התורה הוי להם זכות הקבלה הזאת ולא אמרינן בהפקירא ניחא להו וא"ש שהועיל להם הקבלה אף שכפה עליהם הר כגיגית משום דהקבלה הי' ע"ד ב"ד משה ואהרן וזקנים כמו שכתב הרא"ש גבי קטנים שהועיל להם הקבלה ע"ד ב"ד *) ולהכי אמר רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא לפי מה שבארנו בתשובה