עונג יום טוב קמו

דמכשירין שאני שהי' יכול לעשותן מע"ש אבל קצירה שקבוע לה זמן לא דחי שבת וגדולה מזו מצאנו במנחות (דף ס"ד) בשחט כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחילה אע"ג שכבר הביא כחושה מחללין את השבת להביא שמינה משום הידור מצוה וכ"ש שיכול לחלל שבת בקצירה כיון שלכתחילה מצוה לקצור בלילה דהא הוי מלאכה שא"א לעשותה מע"ש וכן התוס' במנחות שם (דף ע"ב) ד"ה אמאי דחקו עצמן בזה דלא דחי שבת הא לכתחילה בעי קצירה בלילה עיי"ש: ונ"ל טעמא דר"י דאזיל לטעמי' דהנה במכות (דף ח') אמרינן בהא דא"ר ישמעאל מה חריש רשות אף קציר רשות א"ל ההוא מרבנן לרבא ממאי דחרישה דרשות דילמא חרישת העומר דמצוה ואפ"ה אמר רחמנא תשבות וכו' דומיא דחרישה מה חרישה אם מצא חרוש אינו חורש אף קצירה אם מצא קצור אינו קוצר ואי ס"ד מצוה מצא קצור אינו קוצר מצוה לקצור ולהביא עיי"ש: והנה במנחות (דף פ"ד) אמרינן אמתני' דשומרי ספיחי שביעית נוטלין שכרן מתרומת הלשכה ופריך לאכלה אמר רחמנא ולא לשריפה ומשני אמר רחמנא לדורותיכם ואת אמרת תיבטל ופריך וליתי מדאשתקד ומשני כרמל בעינן ופריך וליתי מכרמל דאשתקד ומשני אמר קרא כרמל תקריב בעינא כרמל בשעת הקרבה. וליכא איתמר ר"י אמר כרמל תקריב בעינן היינו שיהא כרמל בשעת הקרבה ורא"א ראשית קצירך ולא סוף קצירך ואי מייתי מדאשתקד הו"ל סוף קצירה משנה העברה ולכאורה קשה דהא הש"ס דפריך וליתי מדאשתקד ע"כ דסובר דלא כראב"ש אלא דנקצר שלא כמצותו כשר דהא מדאשתקד שלא כמצותו הוא א"כ מאי קמשני בעינן כרמל וליכא והא תנן (בדף ע"א) מצותו מן הלח לא מצא מן הלח יביא מן היבש ומאן דמכשיר מדאשתקד מכשיר נמי אם הביא מן היבש וע"כ צ"ל דהש"ס סובר כיון דכתיב לדורותיכם בעינן להביאו בשביעית בכל פרטיו כמו שמביאין בשאר שנים אף בדבר שאינו מעכב בדיעבד א"כ מאי פריך וליתי מדאשתקד הא מצותו לקצור בלילה ובעינן להביא מקציר לילה בשביעית כמו בשאר שנים וצ"ל דר"י סובר דאם הביא מדאשתקד שנקצר בליל ט"ז נמי מקרי נקצר בלילה שהרי קצר בליל ט"ז שהוא זמן התחלת הקצירה וספירה וקרינן בי' החל חרמש בקמה אף שאינה מקצירה של שנה זו מ"מ מיקרי ראשית קצירך שנקצר בלילה של ט"ז דאשתקד בזמן התחלת הקצירה והספירה ורשאי להביא אף לכתחילה ולהכי הוצרך לשנות דלהכי אינו מביא בשביעית דאשתקד משום דלא הוי כרמל תקריב דהיינו דהתבואה מתייבשת מאשתקד ור"א פליג עליו בהא מילתא וסובר דתבואה דאשתקד פסול בלא טעמא דכרמל אלא משום דכתיב ראשית קצירך ולא סוף קצירך ותבואה דשנה שעברה אף אם יארע בדרך מקרה שתהא עדיין לח מ"מ לא מיקרי ראשית קצירך שאף שאז בזמן הקצירה היתה ראשית קציר מ"מ עכשיו מקרי סוף קציר שנה שעברה: ונראה דפלוגתא דר"י ור"א בהא דאשתקד הוא רק לרבי אבל לראב"ש דסובר נקצר שלא כמצותו פסול ודאי דקציר לילה דאשתקד נמי פסול דאף שבארנו דלר"י הי' רשאי להביא לכתחילה משל אשתקד ואין הפסול אלא משום כרמל תקריב אף דבעינן קציר לילה וילפינן לה מהחל חרמש בקמה תחל לספור שתהא קצירה וספירה בלילה מ"מ בקציר לילה דאשתקד נמי מקיים האי קרא דהא הי' הקצירה בלילה קודם הספירה אז וזהו דוקא לרבי אבל לראב"ש בעינן דוקא קציר לילה שלפני ההבאה אבל משל אשתקד פסול אף אם לא נתייבש התבואה דהא טעמא דראב"ש דסובר נקצר שלכ"מ פסול מפרש בירושלמי דמגילה משום דכתיב מהחל חרמש בקמה והיינו משום דמפרש ראב"ש קרא דמהחל חרמש בקמה היינו התחלת הקצירה שהיא בליל ט"ז שמקריבין ממנה העומר וכן מפרש קרא דראשית קצירך היינו הקצירה שבליל ט"ז משנה זו וכיון שבקדשים בעי קרא לעיכוב יליף עיכובא מהני תרי קראי דראשית קצירך ומקרא דהחל חרמש בקמה דתרווייהו קאי אקצירת ליל ט"ז דשנה זו וממילא ידעינן שהיא בלילה וחדש וכרמל דהא תחילת קציר שנה זו היא בלילה וחדש וכרמל ור"י ור"א לא פליגי אלא אליבא דרבי דר"א סובר דראשית קצירך הוא משנה זו וא"כ בעינן שיביא העומר ממה שקוצר בשנה זו בלילה אבל עיכובא לית ליה לרבי דקרא דהחל חרמש בקמה סבר דלא קאי דוקא אקצירה שמביאין ממנה קרבן רק שהכתוב אומר שבלילה זו מתחילין לקצור אבל מקרבן לא מיירי וכיון דליכא עיכובא ממילא נקצר שלכ"מ כשר דבקדשים בעי קרא לעכב ור"י סובר דלענין שתהא הקצירה משנה זו דוקא ליכא למילף מקרא דראשית קצירך אפילו לענין לכתחילה דמשל אשתקד נמי מיקרי ראשית קציר דאשתקד שנקצר בלילה דאשתקד ונמצאנו למדין דלר"י לרבי אם מביא מדאשתקד מיקרי קציר לילה ולכתחילה לא יביא רק משום דלא הוי כרמל ולראב"ש מדאשתקד לא מיקרי קציר לילה דמהחל חרמש וגו' מפרש דוקא אקצירה שבלילה שלפני ההבאה ור' אלעזר פליג עלי' וסובר דלרבי נמי פסול קציר דאשתקד לכתחילה כמו מן היבש משום דכתיב ראשית קצירך ומדאשתקד מיקרי סוף קצירך ופסול אפילו היכא דהוי כרמל ובדיעבד כשר גם מדאשתקד ולראב"ש בעינן לעיכובא דוקא כרמל וחדש ולילה שלפני ההבאה ואי לא פסול אף בדיעבד: והשתא א"ש דהא דאמר ר"י דלרבי דנקצר שלכ"מ כשר אינו דוחה שבת לטעמי' דכיון דסובר דמאי דבעינן לרבי לכתחילה קציר לילה הוא לאו דוקא מלילה שלפני ההבאה אלא דמדאשתקד נמי הוי כשר רק משום דבעינן כרמל והתבואה דאשתקד מתייבשת האידנא א"כ הרי אין זמנה קבוע לקצירה דווקא בלילה זו דהא אם הביא מדאשתקד נמי הוי כשר לכתחילה אם הי' התבואה עדיין לח ופסול היובש מילתא אחריתא היא דאי הוי משכחנא תבואה לחה מדאשתקד הוי רשאי להביא ואף שאין במציאות שתהא התבואה עדיין לחה מ"מ אין הפסול מחמת שנקצר שלא בזמנה רק משום שאינה לחה וכיון שאין הפסול מחמת שנקצר שלא בזמנה אינה דוחה שבת דהא עיקר ילפותא דר' ישמעאל הוא משום דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות ומפרש בש"ס דמכות (דף ח') מה חריש אם מצא חרוש אינו חורש אף קציר אם מצא קצור אינו קוצר אבל קציר העומר דאם מצא קצור קוצר דוחה שבת וזהו רק אם נימא דיש זמן לקצירה בלילה ואם מצא קצור קוצר מחמת שיש זמן קבוע לקצירה אבל אם משום הקצירה הוי מתכשר דאשתקד רק שצריך לקצור משום שהתבואה דאשתקד נתייבשה ואלו הוה מצא לחה דאשתקד אינו קוצר הרי אינו דוחה שבת דדמי לחרישה דאם מצא חרוש אינו חורש ונקצרה מע"ש דהא אינו דוחה שבת ומזה מוכח דסובר ראב"ש כר' ישמעאל דנקצר שלא כמצותו פסול משום דמהחל חרמש בקמה קאי דווקא אלילה שלפני הבאה דמזה יליף עיכובא לכל פרטי מצות העומר] וקבוע זמן לקצירה ושפיר דחי שבת דלא דמי לחרישה כיון דאם מצא קצור קוצר מפני קביעת זמנה וכ"ז לר"י דסובר דמאשתקד נמי הוה מתכשר אי לאו דבעינן כרמל תקריב אבל ר"א הא סובר שם דמאשתקד פסול משום דכתיב ראשית קצירך ודאשתקד מקרי סוף קצירך וכיון דכתיב מהחל חרמש בקמה תחל לספור ובעינן שתהא הקצירה לפני ההבאה כוונת הכתוב דווקא על קציר העומר של שנה זו שהוא ראשית הקציר ולא מדאשתקד א"כ הרי קבוע זמן לקצירה דווקא בלילה שלפני ההבאה ושפיר דוחה שבת אף אם נקצר שלכ"מ כשר כיון דאם מצא קצור קוצר ואף שבדיעבד כשר לרבי שלא כמצותו מ"מ בדבר הקבוע לו זמן ואם מצא קצור קוצר דוחה שבת אף דבר שאינו מעכב דהרי דריש רי"ש מקרא דחריש וקציר תשבות וכיון דבגמרא אמרינן תניא כוותי' דר"א דמשום ראשית קצירך מפסל תבואה דאשתקד