עונג יום טוב קמה

דט"ז לא עדיף ממה שנקצר קודם הפסח מאחר שעברה לילה וא"כ מאי פריך מתניתין אהדדי: ונ"ל ליישב דהא דפריך רומיא דמתניתין הוא משום דהש"ס מפרש הא דנקצר ביום כשר היינו שקיים מצות קצירה כמו בלילה משום דיום דומיא דלילה וזמנה ביום כמו בלילה לענין קצירה דהא דבעי קצירה וספירה בלילה היינו משום כיון דכתיב תמימות בעי לכתחילה להתחיל בלילה אבל זמנה נמשך כל היום וקיים מצות קצירה בזמנה גם כשקצר ביום ולמד כן ממשנה גופא דקאמר נקצר ביום כשר דע"כ דקיים גם מצות קצירה כמו אם הי' נקצר בלילה דליכא למימר דרק הקרבן כשר אבל מצות קצירה בזמנה לא קיים דהא כבר קתני לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים ומן העומרים היינו שכבר נקצר שלא לשם מצות קצירה ואפ"ה כשר וכיון דנקצר שלא לשם מצוה כשר הקרבן אין חילוק בין מה שנקצר בלילה שלא לשם מצוה למה שנקצר קודם הפסח ול"ל למיהדר ומתני נקצר ביום כשר א"ו דבנקצר ביום אשמעינן דהקצירה כשירה דהיינו דבזה קיים גם מצות קצירה בזמנה דיום דומיא דלילה להכי מקשה ממתניתין דכשר כל הלילה אבל ביום לא קיים כלל מצות קצירה בזמנה ומשני הא רבי הא ראב"ש דתניא הי' עומד ומקריב מנחת העומר כו' דרבי קאמר אם. יש אחרת אומר ומביא אחרת תחתיה והיינו אם יש אחרת שנקצר ביום כמ"ש רש"י ז"ל אם יש אחרת במחובר שיקצרו כעת ביום ופירושו מוכרח דודאי לא מיירי רבי ביש אחרת שנקצר לפני הפסח דהא טומאה לכה"פ דחוי' בציבור ולכתחילה הא בעי לילה ופשיטא דעדיף להקריב בטומאה מלהקריב מה שלא נקצר בלילה דלא דחינן מה שמצותו בלילה משום טומאה. א"ו דמיירי רבי אם יש אחרת במחובר שנקצר ביום דסובר רבי דקציר יום כשר כמו קציר לילה ורשב"א פליג עליו וסובר דקציר יום הוי שלא כמצותו ובנקצר שלא כמצותו סובר דפסול ואתי מתניתין דנקצר ביום כשר כרבי והיינו שקיים גם מצות קצירה בזמנה ומתניתין דדייקינן דלילה ביום לא כרשב"א דסובר דלא מצי לקצור ביום כשנטמאת: ומעתה א"ש דברי בה"ג ז"ל שלמד דינו דאם לא ספר בלילה יספור ביום מהא דנקצר ביום כשר: דמוכח מהש"ס דהא דאמרינן נקצר ביום כשר היינו דקיים מצות קצירה בזמנה ועדיף מקצירת קודם הפסח דשם לא קיים מצות קצירה ובנקצר ביום קיים מצות קצירה בזמנה. ואף שלכתחילה צריך לקצור ולספור מתחילת הלילה כדי שיהא תמימות מ"מ אם קצר ביום נמי קיים מצות קצירה בזמנה. וממילא נמי דאם שכח לספור בלילה יכול לספור ביום וקרינן בי' מהחל חרמש בקמה: מיהו קשה עדיין מאי קאמר ר"י ראב"ש בשיטת ר"ע רבו אביו אמרה דאי ס"ד נקצר ביום שלא כמצותו כשר אמאי דחי שבת נקצרי' מע"ש דאכתי נהי דלמד ראב"ש מר"ע רבו של אביו דפסול אם נקצר קודם פסח דהוי שלכ"מ: מ"מ מנא ידע לפלוגי על רבי בהא דאמר נקצר ביום כשר אימא ביום ט"ז שאני דקציר יום שוה ללילה והוי נקצר כמצותו וכמו שפירשנו אליבא דרבי וכן קשה מאי פריך לקמן נקצר ביום כשר מני רבי היא ודוחה את השבת ומאי קושיא אימא רבי לא מכשיר אלא בנקצר ביום ט"ז כפי פי' הבה"ג שהוא יום אחד עם הלילה אבל בנקצר שלא בזמנו לגמרי פסל גם רבי ולהכי דוחה את השבת: ונ"ל דגם זה נכון דהא דקאמר ר' יוחנן דרשב"א בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה שלמד דינו מר' ישמעאל לא קאי באמת אקציר יום דהא דסובר דקציר יום לא דמי לקציר לילה ומקרי שלא כמצותו אמר מסברא דנפשי' רק שלמד מדברי ר' ישמעאל דנקצר שלא כמצותו פסול מדדחי שבת והא דקציר יום ט"ז מיקרי שלא כמצותו אמר מסברא דנפשי' וכן הא דפריך אח"כ ורבי לאו תלמיד דר"ע הוא ואמאי סובר רבי דדוחה שבת ואף דבדברי רבי לא מוזכר שנקצר שלכ"מ כשר דהא לא קאמר אלא קציר יום כשר ואפ"ל דרק קציר יום ט"ז כשר אבל שלא כמצותו לגמרי פסול ולהכי דוחה שבת. מ"מ סובר הש"ס כיון דהך בבא דנקצר ביום כשר כרבי אתיא דאיהו אמר אם יש אחרת אומר ומביא אחרת תחתי' מסתמא הך בבא דרישא דלא מצא מן הקמה יביא מן העומרים נמי כרבי אתיא ופריך שפיר אמאי דחי שבת והא דקאמר נמי אפיסקא דנקצר ביום כשר מאן שמעת לי' דנקצר ביום כשר רבי היא וקתני דוחה השבת לא מקשה כיון דנקצר ביום כשר אמאי דוחה שבת אלא כיון דנקצר ביום רבי הוא מסתמא סבר נמי להא דרישא דמן העומרים כשר וא"כ אמאי דוחה שבת: ומעתה נתברר לנו היטב פי' הסוגיא אשר מזה עולה יפה פסק הבה"ג ז"ל דלרבי אם שכח לספור בלילה יספור ביום דקיי"ל כסתם מתניתין דנקצר ביום כשר והו"ל ממש כמו קציר לילה אף לכתחילה לענין הקרבן ומקרי נקצר כמצותו וקיים מצות הקצירה בזמנה ומה שהביא הר"ת ז"ל ראי' מהא דפ"ק דמוע"ק (דף ג') דר"ג וב"ד נימנו על ב' פרקים וביטלום משום דסברי לה כר' ישמעאל דדריש מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר כו' וכיון דדוחה את השבת ע"כ דנקצר שלא כמצותו פסול כדאמר ר' יוחנן במנחות שם ולפמש"כ לאו ראי' היא כלל דאף דמוכח מהא דרי"ש מדדחי שבת דנקצר שלא כמצותו פסול היינו דוקא בנקצר קודם הפסח דזה שפיר מוכח מרי"ש דאם נימא דשלא כמצותו נמי כשר נקצרי' מעריו"ט אע"כ דנקצר מעריו"ט פסול אבל נקצר ביום ט"ז אכתי איכא למימר דכשר דקציר יום דומה לקציר לילה כמו שהוכחנו ממתניתין דפרקין דהא דקתני נקצר ביום כשר היינו שקיים אף מצות קצירה דאי נימא דכוונת המשנה דרק הקרבן כשר אבל מצות קצירה לא קיים א"כ הרי כבר קתני לא מצא מן הקמה יביא מן העומרים והיינו שנקצר קודם הפסח ומר' ישמעאל נמי לא מוכח אלא דנקצר שלכ"מ פסול והיינו קודם הפסח אבל נקצר ביום ט"ז דומה לנקצר בלילה דראב"ש נמי דסובר דקציר יום מקרי שלא כמצותו גבי נטמאת בידו לאו מרי"ש למדה אלא מסברא דנפשי' אמרה ומרי"ש לא למד אלא דקציר שלכ"מ פסול אבל הא דקציר יום מיקרי שלכ"מ אמר מעצמו ובזה נוכל לפסוק כסתם מתניתין דנקצר ביום כשר: ועוד נ"ל דאין ראי' מהא דדוחה שבת דשלא כמצותו פסול דבאמת הרמז"ל פסק (בפ"ו מהלכות תמידין ומוספין) דנקצר ביום כשר ואפ"ה פסק דדחי שבת. וכבר תמה ע"ז בספר ברכת הזבח במנחות שם ובש"ך יו"ד (סי' רס"ב): ונ"ל דדברי הר"מ ז"ל נכונים דלכאורה קשה טובא בהא דאמר ר"י דראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה דאי ס"ד נקצר שלכ"מ כשר לא הו"ל למידחי שבת ואמאי הא כיון דהקרבת העומר דוחה שבת דוחה אפילו דבר שאינו מעכב בדיעבד הקרבן ולא דמי למכשירין שאינו דוחה שבת