עונג יום טוב קמא

שבלולב דאין מעכבין אם יש לו ובאין לו מעכבין] וא"כ כשאינו יכול לכרוך ולאכול ביחד לא קיים מצות על מצות ומרורים יאכלוהו להלל רק קיים מ"ע דבערב תאכלו מצות דמיירי אף בזמן דליכא פסח ושפיר קאמר דלא אתי עשה דלפני הדיבור ודחי ל"ת דחדש דלאחר הדיבור דעשה דבערב תאכלו מצות לפני הדיבור נאמר אבל עשה דמצות על מרורים יאכלוהו לא היו יכולין לקיים דאינן יכולין לאכול כ"א בבליעה מחמת חלקו של ישראל ובבליעה לא יצא יד"ח מרור וליכא עשה דעל מצות ומרורים יאכלוהו ומיושב היטב קושיית הדורש לציון: ובענין מצה של טבל דאמרינן בגמרא אמתניתין וברייתא דאין יוצאין בה יד"ח מצה דהא מני ר"ש היא דסובר האוכל נבילה ביוה"כ פטור משום דאין איסור חל על איסור וכל שאין איסורו משום בל תאכל חמץ אין יוצאין בו יד"ח מצה וטבל מיקרי אין איסורו משום בת"ח משום דלא חל איסור חמץ על איסור טבל ולהכי פשיטא לי' להגאון בעל שא"ר ז"ל בתשובה דלדידן דקיי"ל כרבנן דר"ש דאיסור חל על איסור בכולל ואוכל נבילה ביוה"כ חייב כרת משום דאיסור יוה"כ כולל שחוטות ונבילות ממילא נמי יוצאין במצה של טבל או של שארי איסורין משום דמיקרי איסורו משום בת"ח דחל איסור חמץ על שאר איסורין ע"י כולל שכולל גם דברים המותרים החמוצים ואין כאן איסור אלא משום מהב"ב. ונפקא מיני' להיכא דלית לי' מצה של היתר דיכול לאכול מצה של איסור שיש בו ל"ת גרידא כיון דעשה דוחה ל"ת אין כאן מהבב"ע אבל אנחנו כתבנו לעיל דמדברי הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מהלכ' חו"מ) משמע דאין יוצאין במצה של טבל ומעשר עני אפילו היכא דלית לי' מצה של היתר דלא מיקרי מצוה הבב"ע מדכתב סתמא וע"כ הטעם משום דאין איסורו משום בל תאכל חמץ אף דאנן קיי"ל כרבנן דר"ש דאיסור חל על איסור בכולל מיהו אין ראי' מזה דאין דרכו של הר"מ ז"ל לכתוב דבר שלא הוזכר בגמרא: ומ"מ נראה לי בעיקר הדבר דפשיטא להשא"ר ז"ל דחמץ מקרי כולל לגבי טבל צע"ג דהא ודאי דחמץ שנתחמץ קודם שחשכה או קודם חצות די"ד לר"י דאוסר חמץ לפני זמנו מיקרי כולל כמו דאמרינן גבי נבילה ביוה"כ דכשקידש היום נאסרו כל המאכלים של היתר ונכלל עמהם גם נבילות ע"י כולל וה"נ דכיון דכשקידש היום נאסרו כל לחם חמץ שבעולם ונכללו עמהם אף מאכלות האסורות כמו טבל ע"י כולל זה. אבל עיסה של טבל שנתחמצה ביו"ט גופא איזה כולל יש כאן וכי משום שיש עיסות וככרות חמוצים בעולם יחול גם על ככר זה של טבל איסור חמץ ומה ענין ככר זה לככרות אחרים ומי כללם יחד ולא דמי לנבילה ביוה"כ דשם קדושת היום כולל כל המאכלים אבל עיסה שנתחמצה ביו"ט עם מי נכללת שיחול איסור חמץ אף שהוא טבל וא"כ אם לש עיסה בליל פסח והוא של טבל אין יוצאין בה אף לרבנן דר"ש דאית להו כולל שהרי אם היתה חמץ לא הי' איסורה משום בת"ח אלא משום ב"ת טבל שהרי אין כאן כולל ואין לומר דכיון דמשכחת לה גבי טבל איסור חמץ אם לשה קודם זמן איסור חמץ להכי יוצאין בה דז"א דהא דאין יוצאין בדבר שאין איסורו משום בת"ח במצה זו שהוא יוצא בה בעינן שיהא בה משום בת"ח. דכמו שהקפידה תורה שלא יצא יד"ח אלא בדבר שבא לידי חימוץ דאם הי' באפשרות בעיסה זו שתחמץ והוא אפה מצה ואכלה יוצא בה אבל דבר שא"א להיות בה חימוץ אינו יוצא בה ודומיא דהא דהקפידה תורה שיהא שימור לשם מצה ולא מהני מה שהיא מצה מעצמה שלא נתחמצה אלא שהוא ישמרנה לשם מצה במעשיו בלישה ואפי' כן הקפידה תורה שאם תהי' חמץ יהא בה איסור חמץ אז יצא בה יד"ח מצה וא"כ בעינן שיהא האי כזית שהוא יוצא בו אפשרות שיתחייבו בו משום חמץ אלו הי' מתחמץ וא"כ הלש מצתו ביו"ט והיא טבל הרי אלו הי' נתחמץ נמי לא היה חייב עליו משום חמץ דהא אין כאן כולל דאחר קידוש היום אין מי שיכלול חמץ של היתר וחמץ של איסור ביחד ומקרי אין איסורו משום בת"ח והש"ס דמוקי מתניתין דאין יוצאין בטבל כר"ש משמע דלרבנן מיקרי איסורו משום בת"ח מחמת כולל היינו דוקא בעיסה של טבל שנילושה קודם הלילה או קודם שש לר"י אז אלו היה חמץ היה חל עליו איסור חמץ והאוכלה הי' עובר משום בת"ח משום דהוי' איסור כולל דבהש"מ נאסרו כל הככרות שבעולם אף שאינם טבל וחל נמי על טבל בכולל אבל עיסה שנילושה בלילה או אחר שש לר"י גם לרבנן אינו יוצא בה דלא הוי כולל ומשום דמתניתין סתמא קתני דאינו יוצא במצה של טבל דמשמע אף שנילושה ביום או קודם שש לר"י להכי מוקי לה כר"ש דלית לי' אחע"א אף בכולל: תדע דבעינן דבהאי כזית מצה שהוא אוכל יהא בו איסור בת"ח אם הי' חמץ ולא מהני הא דמשכחת לה גבי טבל איסור חמץ לפעמים דאם איתא דמהני הא דמשכחת גבי טבל איסור חמץ א"כ אמאי אמר הש"ס דלר"ש דלית לי' כולל אינו יוצא במצה של טבל משום דאין איסורו משום בת"ח משום דאין איסור חע"א בכולל הא אם החמיץ במחובר אחר שש וקצר חל עליו איסור חמץ דקדים מאיסור טבל ואסור משום בל תאכל חמץ כדאמרינן בפסחים (דף ל"ג) במה ד"א שהפריש תרומה והחמיצה אבל מפריש תרומת חמץ ד"ה אינה קדושה ומוקי לה התם כגון דאחמיץ במחובר שלא היתה לו שעת הכושר א"ו דבעינן דבהאי זית שיוצא בו יד"ח יהא בו איסור חמץ אם היה חמץ וא"כ עיסה שנילושה בלילה או אחר שש לר"י אף לרבנן דר"ש אין איסורו משום בת"ח ולא מיקרי איסור כולל דמאן כללינהו שארי ככרות חמוצים עם האי ככר ונראה שלזה פרש"י ז"ל שם במשנה הטעם משום בת"ח אע"ג דאנן פסקינן כרבנן דאית לן איסור כולל אפ"ה אית לן טעמא דאין איסור משום בת"ח והיינו במצה שנילושה אחר שש לר"י או בלילה לר"ש דאז לא הוי כולל ואינו יוצא בה משום דאין איסורו משום בת"ח: ולולי דמסתפינא הייתי אומר ליישב קושית העולם במה שהקשו על הירושלמי דפריך מפני מה לא אכלו ישראל מצה של חדש ליתי עשה ולדחי ל"ת והקשו הא אין איסורו משום בת"ח אלא משום ב"ת חדש ואין יוצאין בו ואפילו לרבנן דר"ש דאית לי' אחע"א בכולל מ"מ הא אז היו כל התבואות אסורים משום חדש ולא הוי איסור כולל ונראה לי דלא קשה כלל דהא גופא מיקרי איסור מוסיף כיון דעיסה זו ששמרה לשם מצה כ"ז שלא נתחמצה ראוי' לאוכלה לצאת בה יד"ח מצה משום עשה דוחה ל"ת ואילו הי' מסלק שמירתו ממנה והי' מניחה להתחמץ הי' אסורה דכבר אין מצה ואין בה היתר אכילה הרי ממילא חל עלי' איסור חמץ על איסור חדש דמשום איסור חדש הי' מותרת באכילה לקיים המצוה מפני דחיית העשה ועכשיו שנתחמצה אסורה באכילה ולהכי חל עליו איסור חמץ ומיקרי איסורו משום בת"ח וכה"ג כתבו התוס' ביבמות דאיסור טריפה חל על איסור אבמה"ח דמשום אבמה"ח היתה ראוי' לשוחטה לקרבן ואיסור טריפה אוסרה בלי תקנה ובש"ס דקא חשיב חמץ על טבל איסור כולל ולא קרי לי' איסור מוסיף