עונג יום טוב יג

הרשע את ר"ע איזה נאמן מעשה ידיו של אדם או של הקב"ה וכו' אם הקב"ה חפץ במילה מפני מה לא נולד מהול א"ל לפי שלא נתן הקב"ה לישראל את המצות אלא לצרף בהן את הבריות לכך אמר דוד אמרת ד' צרופה ע"כ ולהתחקות על שרשי הויכוח שלהן בארנו דהנה הש"ך ביור"ד (ס' רס"ב) הקשה ע"מ שפסק הרמ"א ז"ל דאם נימול בתוך ח' אין צריך להטיף ממנו דם ברית מהא דאמרינן במנחות (דף ס"ט דר' בר"ש דאמר נקצר שלא כמצוותו פסול בשיטת ר"י אמר דאמר קצירת העומר דוחה שבת ויליף לה מקרא דבחריש ובקציר תשבות מה חריש רשות אף קציר שהוא רשות יצא קצירת העומר שהוא מצוה ואי נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דוחה את השבת ע"ש ולפי דברי הרמ"א דאם נימול בתוך ח' א"צ להטיף ממנו דם ברית א"כ מילה אמאי דוחה שבת והשא"ר ז"ל תירץ דהא דא"צ להטיף ממנו דם ברית לאו משום דקיים מצות מילה אלא משום דדמי כאלו נכרת הגיד וקודם זמן המצוה פקע חיובא דמצוה אבל מצות מילה לא קיים ע"כ שפיר דוחה שבת דהא אם נמול תוך ח' לא נתקיים המצוה כלל ול"ד לקצירת העומר דאם נקצר שלא כמצוותו כשר וקיים המצוה ע"כ והסברנו יותר עפ"י הש"ס בפ' הערל דבעי שם אי קטן ערל מותר לסוכו בשמן של תרומה דערלות שלא בזמנה לא שמי' ערלה ובירושלמי שם אמר בהדיא אין ערלה עד שמיני וזה היתה תשובת ר"ע שהקשה לו הכותי אם השם רוצה במילה מפני מה אינו נולד מהול. והשיב לו דלא ניתנו מצות אלא לצרף וכו' א"כ אחרי שככה כוונתו יתעלה לצרף בהן את עמו ככה היתה הבריאה שכל מאיסת וגנות הערלה אינה באה עד זמן המילה ולא תקשה שיש חסרון במעשה הבריאה דבשעת לידה ליכא עדיין ערלה כדאמר בירושלמי אין ערלה אלא בזמנה שהוא יום השמיני הזמן שקבע לנו התורה: ומעתה הרי תקשה לנו מהא דאמר בשבת (דף קל"ה) דמקנת כסף נימול ביום הקני' אף בתוך ח' הא אמרינן בירושלמי הנ"ל דבתוך ח' ליכא ערלה כלל וצריך לומר דהיא גופא משתנה עפ"י דין התורה דמי שקבעה בו התורה זמן המילה בשמיני בו איקבע טבע המילה בשמיני ומי שקבעה בו התורה ביום מקנתו אף טבע המילה תקדימו *) ולפ"ז יתבאר כוונת רשב"י במה שאמר דמילה בשמיני כדי שלא יהא אביו ואמו עצבין אין כוונתו לומר שזהו טעם המילה שניתנה בשמיני אלא כוונתו שזה הטעם ניתן על רצונו יתעלה לקבוע באדם אשר תבא זמן וטבע המילה בקרב איבריו של אדם ליום השמיני כדי שלא יהא אביו ואמו עצבין והכל שמחין: (טז) ואחרי כי ככה גזרה חכמתו יתברך ביצירת תכונות האדם אם יעבור האדם על זמן פקודת התורה במצות מילה ענוש יענש אחרי כי כבר נקבע בנו עת בא זמנה יש בה כח לחייב כרת את העובר עליה מפני חומר שיש בעצמותה והוא הדבר שאמרו במשנה דנדרים גדולה מילה שדוחה את השבת דאחרי שראינו שזמן מצות המילה וטבע גנות הערלה בא אלינו עפ"י חוקי התורה ואם לא הי' דין התורה לדחות את השבת מפני המילה כי אם להקדימה או לאחרה אז הי' בא טבע הערלה וגנותה לרגל הזמן שקבע התורה אם להקדים או לאחר ולמה באמת דוחה את השבת ולא קבעה לו תורה זמן אחר כדי שלא ידחה את השבת מזה אנו רואים שגדולה וחביבה מצות מילה לפניו יתברך עד שהיתה רצונו שתדחה את השבת הוא הדבר אשר דברנו כי כל באי העולם נשתעבדו לפרטי תורתינו להתפעל עפ"י פרטי התורה לטמא ולטהר לאסור ולהתיר אולם הדבר הזה נתחדש רק מעת נתינת התורה לחוב גמור עלינו אז נקבעו כל פרטי התורה בכל הנמצאים ונתחדש איסור חפצא בכל האיסורים אבל קודם נתינת התורה לא הי' שם איסור חפצא ואף מי שבחר לו בתבונתו לילך בדרכי התורה כמו אבותינו הקדושים שקיימו כל התורה כדאיתא קידושין (ד' פ"ב) עכ"ז לא הי' כל הדברים אצלם באיסור חפצא עד עת בא דברו לפקוד עלינו כל דיני התורה והמצוה.**) וזהו שאמר במדרש לריח שמניך טובים כל המצוות שעשו לפניך האבות ריחות היו היינו שלא היה בהן ממש באיסור חפצא רק ריחות בעלמא שמוטל על האדם הדבר באיסור גברא ולא נתפס שום דבר מחפצי העולם בדיני התורה אבל עכשיו שמן תורק שמך שהמצות כמו עצם השמן להיות בהם ממשות הציווים וקבועים ועומדים בחפצי העולם. וזהו שמסיים ע"כ עלמות אהבוך על-מות דהיינו שנמצא בדיני התורה דברים שמוסרין נפשם עליהן דבן נח אינו מצווה על קידוש השם כדאיתא בסנהדרין (דף ע"ד) עיי"ש משום דאין המצות עליו באיסור חפצא עד שיצטרך למסור נפשו עליהם. ואנו שנתחדש עלינו קבלת התורה והמצוה כשמן תורק נתחייבנו באיזה מצות למסור נפשינו עליהם ומעתה יובן מה שאמרו חז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלין ישראל את התורה מוטב וא"ל אחזור את העולם לתוהו ובוהו שהוא ע"ד שאמרו במדרש קהלת נמוגים ארץ וכל יושבי' אנכי תכנתי עמודי' סלה כבר הי' העולם מתמוגג ומי ביסם את העולם אנכי. בזכות אנכי תכנתי עמודי' סלה היינו שמעיקרא בעת בריאת העולם לא ניתן בה כח כ"א שתעמוד עד ששי בסיון שהוא מועד המוגבל למ"ת ובבא יום הזה כבר הי' העולם מתמוגג אילולי קבלת אנכי וכיון שכבר כלה מועד בריאת העולם ונעשה אז בריאה חדשה נשתעבדו אז כל ברואי עולם לכל פרטי התורה וקיומה להיות דיני התורה קבועים ועומדים בחפצי העולם וזה הי' כוונתו יתעלה בתנאי דמעשה בראשית שאם לא יקבלו התורה אחזיר העולם לתוהו ובוהו ולא יתבסם קיום העולם כ"א בקבלת התורה אשר בזה יוקבע בחפצי העולם כל פרטי התורה מה שלא הי' כן עד קבלת התורה וזהו שאמר הכתוב שחו גבעות עולם ויתפוצצו הררי עד הליכות עולם לו היינו שכבר שחו גבעות עולם שכבר הי' העולם