עונג יום טוב קלט

לגמרי ואם יזדמן לו עפר תחוח יהא חייב לכסות מיד הלכך כיון שאין העשה נדחה ממנו לגמרי רק שנשארה עליו עדיין אם עבר וכיסה ועבר על עשה ול"ת אמרינן דאינו לוקה עבור הל"ת שהיא נדחית מחמת העשה שעליו אבל גבי כהן והיא בביה"ק שאינו רשאי לטמא ונדחה מעליו מ"ע דהשבת אבידה זו לגמרי כיון שהיא בביה"ק דהא ע"כ דמיירי שאם ימתין עד שתצא הבהמה מביה"ק תאבד לגמרי ולא יוכל להחזירה עוד דאם היה אפשר להמתין עד שתצא מביה"ק בלא"ה אין צריך קרא דכל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה אפילו ל"ת גרידא ובודאי דאינו רשאי לטמאות] וכיון שמחמת העשה ול"ת הולך ממנו העשה לגמרי בזה אמרינן אם עבר וקיים העשה לוקה מפני הל"ת כיון שכבר העשה חלף הלך לו ממנו לגמרי ולא איצטריך קרא לזה: ולפי"ז יש ליישב נמי מה שהקשיתי ממילה דגבי מילה שמלה בנה הא' ומת שני ומת צריך להמתין עד שיגדל הילד ואין עליו שום קיום מצות מילה כעת בזה אמרינן אם עבר ומל בשבת הוי חילול שבת דהו"ל מילה שלא בזמנה כיון שמצות מילה חלף לו ממנו: ובזה יש ליישב מאי דקשה טובא לשיטת הריב"א ז"ל דהל"ת נדחה וליכא מלקות מהא דאמרינן בנדרים (דף י"ז) בנשבע לבטל את המצוה שבועה לולב שאינו נוטל שאינו שבועה ומייתי לה קרא שלא יחל דברו ופריך מהכא נפקא לי' מהתם נפקא לי' דתניא יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל יכול יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל וכו' שאין הרשות בידו ומשני חד קרא למיפטריה מלאו דשבועה וחד קרא למיפטרי' מקרבן שבועה: והנה שם הקשה הרשב"א ז"ל בחי' וא"ת ליתי עשה דסוכה ולידחי ל"ת דלא יחל דברו וי"ל דנדרים עשה ול"ת הם עשה ככל היוצא מפיו יעשה ל"ת דלא יחל דברו עיי"ש. וא"כ הוא הדין דשבועה הוי עשה ול"ת (ואף דשבועה הוי ישנו בשאלה ובפ"ק דיבמות (דף ה') אמרינן דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנו בשאלה צ"ל דכיון דעשה דלולב וסוכה היא אינו שוה בכל לא עדיף ממידי דישנו בשאלה כדמשמע בפ"ק דיבמות דאינו שוה בכל וישנו בשאלה כחדא נינהו] וא"כ קשה מאי קאמר חד למיפטרי' מלאו היינו דאיצטריך קרא לפוטרו מלאו אם עבר על שבועתו וקיים המצוה הא לשיטת הריב"א לא צריך קרא לזה שהלאו כבר נדחה מחמת עשה דקיום המצוה ול"ל קרא לזה ולא איצטריך אלא למיפטרי' מעבירת העשה א"ו דכיון דע"י שבועתו נדחה קיום המצוה לגמרי ממנו ואין בידו לקיים המצוה אם עבר וקיים לוקה גם על הלאו דשבועות ושפיר איצטריך קרא למיפטרי' מלאו אם קיים המצוה (כמש"כ התוס' שם דמיירי אם קיים המצוה) ואכתי צ"ע דאכתי לא נדחה ממנו המצוה לגמרי דהא יכול לשאול על שבועתו ומצוה לאתשולי עלי' ולפי מש"כ התוס' בר"ה (דף כ"ט) דאין עשה דוחה ל"ת היכא שפשע א"ש: אבל כבר נדחו דבריהם בטו"א בר"ה שם עיין בדבריו ז"ל וצ"ע: מ"מ נ"ל דסברא זו שדחינו לעיל נכונה היא דאין ראיה מדברי רש"י ז"ל לענין שאילתינו דבאמת היכא דלא היה צריך לקיים המצוה מפני מצות פ"נ ועבר וקיים יצא ידי מצותו והיינו אם אכל מצה ונתרפא דחזינן שלא הזיק לו קיום המצוה דבזה אמרינן או שהרופא טעה או שנעשה לו נס ומשמיא הוא דרחימו עליו שלא יזיקנו קיום המצוה להכי אמרינן מצוה דעבד עבד ומה שאמר חזי דקא שרית איסורא וסכנתא היינו מחשש שמא ימות הילד ע"י מילה זו דאז כיון שבאמת חזינן שהמילה הזיקתו והוא א"צ להמית הילד מפני מצות מילה בזה אמרינן דלא קיים המצוה אבל היכא דחזינן שלא הזיקתו קיום המצוה שפיר יצא ויש לעיין לדעת הר"מ ז"ל דסובר דאסור לעבור על מ"ע דוחי בהם ולא שימות בהם היכי דהדין הוא יעבור וא"י דלא יצא מטעם דהוי מצוה הב"ב ואף לפמש"כ הנוב"י דבכל דוכתא דאמרינן אין עשה דוחה עשה אי עבר וקיים אמרינן מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ולא הוי מהב"ב מ"מ זה דוקא בעשה שפגע דרך מקרה בעשה אחרת כמו חייבי עשה וכמו מצרי ואדומי שנפלה לפניו ליבום ועבר ובעל דקנה דעשה דמצרי ואדומי לעצמה נאמרה ועכשיו שפגע בה מצות יבום ובעל אמרינן מאי אולמי' עשה דמצרי ואדומי מעשה דיבום וקנה שפיר אבל עשה דוחי בהם שעיקרה נאמר שלא לדחות פ"נ מפני ל"ת או מפני עשה אי עבר ודחה ה"נ הוי מצוה הבאה בעבירה שעבר על עשה דוחי בהם ועיין לקמן בדיני יבום וצריך עיון כעת [ועיין במהרי"ט סימן ט"ז שכתב בשם הראנ"ח ביבמה שמת אבי' שלא רצה הראנ"ח שתחלוץ כשהיא אוננת ופי' הוא ז"ל הטעם משום שהיא פטורה מכל המצות ואינה רשאי להחמיר ע"ע ומאחר שהוא פטור מאותה מצוה כמאן דליתא דמי עיי"ש משמע דמצוה שהוא עושה בשעה שהוא פטור כמאן דליתא דמי ועיין לקמן שבארנו דבריו ז"ל]. מיהו כל זה אם בעצם המצוה הי' הסכנה אבל אם בעצם המצוה ליכא סכנה רק בהכשר קיומה כגון שנסתכן להביא מצה ואכל ודאי דיוצא י"ח כמו דאמרינן בקדושין (דף ל"ט) ובשילהי חולין (דף קל"ג) דלמד ר' יעקב דאין לך מצוה שאין תחיית המתים תלוי בה מהא דחזא מעשה באמר לו אביו להביא גוזלות ועלה ושלח האם ולקח הקן ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה ואם נימא דהיכא דמסתכן בהכשר מצוה נמי לא קיים מצוה כלל א"כ לא מוכח מידי דהא דנפל מן הגג הוא משום שלא קיים מצוה כלל א"ו כמש"כ דסכנה בהכשר מצוה אינו מבטל המצוה ודו"ק: שוב ראיתי שדברי רש"י ז"ל אתי כפשוטו הא דקאמר שרית איסורא וסכנתא דהוי לי' מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת משום דאפילו אם נימא דמקרי עביד מצוה וקיים מצות מילה מ"מ מיקרי חילל את השבת מפני שלכתחילה לא הי' לו למול ויש ראיה לזה מהא דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) אם הקילו לענין שבוי' דאיסור לאו נקל בא"א והקשה ר"ת ז"ל שם בד"ה עידי טומאה דהא בשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש ע"ג המזבח עיי"ש הרי דקיי"ל כר' יהושע בהי' עומד ע"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא ב"ג וב"ח עבודתו כשרה והקרבן דוחה שבת והקרבן שהקריב כשר לדעת הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מה' ביאת המקדש) אפילו לאחר שנודע בדיעבד אפ"ה מיקרי חילול שבת הואיל והוא חלל ואין לו להקריב ולא ניתנה שבת לדחות אצלו וה"נ אף שקיים מצות מילה ומילה דוחה שבת אפ"ה הואיל ולא היה לו למול מפני הסכנה מיקרי מחלל את השבת כנלע"ד: סימן מב ומה שהקשו בתוס' במנחות (דף כ"ג) ד"ה אלא למ"ד בהא דאמרינן העושה עיסה מן החיטים ומן האורז אם יש בה כזית בכדי אכילת פרס מהחיטים יצא י"ח מהא דאמר בפסחים (דף קט"ו) לא לכרוך איניש מצה ומרור בזה"ז משום דמצה בזה"ז דאורייתא ומרור דרבנן ואתי דרבנן ומבטל דאורייתא משום דרבנן לגבי דאורייתא הו"ל רשות וא"כ ה"נ ליתי אורז דרשות ולבטל מצה דאורייתא עיי"ש וכן הקשו בזבחים (דף ע"ח):