עונג יום טוב קלח

רש"י ז"ל דמצוה שהוא עושה בשעה שהוא פטור ממנה משום וחי בהם ולא שימות בהם שפיר מיקרי קיום המצוה רק דהוי שלא בזמנה לענין שבת כמו מל לאחר ח' בשבת דאמרינן בשבת (דף ק"ל) דמל של ערב שבת בשבת דהו"ל מילה שלא בזמנה ומקרי עביד מצוה ומ"מ מחייב משום שבת. דז"א דממ"נ אם זה היה קרוי קיום המצוה היה מיקרי בזמנה ג"כ לענין שבת שהרי מל אותו בזמנו וקיים מצותו ומדקרי לי' רש"י ז"ל מילה שלא בזמנה ש"מ דכל שלא הי' צריך לעשות מפני הסכנה ועבר ועשה לא יחשב לו כלל למצוה ומה שלא כתב רש"י ז"ל דדמי כמי שלא מל הוא מטעמא אחרינא דהאי כללא שכתבנו דאם עשה המצוה בשעה שהוא פטור ממנה צריך לחזור ולעשות הוא רק בדבר שצוותה תורה לעשות ולא מינכר אחר העשיה כמו אכילת מצה וכדומה שאכילתו לא יחשב לו קיום מצוה כיון שעשה אותו בשעה שהוא פטור ממנה אבל במילה דמינכר מצותו שהרי ניטל ערלת הוולד שפיר מיקרי קיום המצוה וכה"ג מצאתי לרבינו בעל טו"א ז"ל (דף כ"ט) שהקשה מהא דאמרינן ביבמות (דף ס"ב) היו לו בנים בגיותו ונתגייר רי"א קיים מצות פ"ו ואמאי הא בגיותו לא היה מצווה על מצות פ"ו ודמי לאוכל מצה כשהוא שוטה ותי' דהתם שאני דשבת בעינן והאיכא ואע"ג דגבי היו לו בנים ומתו פליג ר"י אר"ה דאמר שבת בעינן והאיכא מ"מ בהיו לו בנים בגיותו והן קיימין מודה ר"י דמקרי שבת מעליא עכ"ד הט"א ז"ל. וה"ה גבי מילה איכא למימר שעיקר טעם ושורש המצוה למול ערלתו והרי נימול להכי מהני אף שהיה פטור ול"ד למצה שחלף והלך קיום מצותו ולא מינכר להכי צריך לחזור ולאכול כשנעשה חלים ולהכי לא מצינן למימר במילה שלא היתה צריכה למול מפני הסכנה ועבר ומל דמיחשב כמי שלא מל כלל דבמצות מילה א"א לבטל קיום המצוה לגמרי שהרי מ"מ הוא מהול ולהכי כתב רש"י ז"ל דהוי מילה שלא בזמנה דנהי דמילה חשבינן לה מחמת שהוא מהול מ"מ דומה למילה שלא בזמנה דכיון דמה שלא היה לו לעשות מפני הסכנה חשבינן אף בדיעבד כמאן דלא עביד כלל א"כ לענין זמן המצוה דמי כמו שמל אותו בשבת שלא בזמנו דהא מצות מילה וזמן המילה תרי מילי נינהו ואי לא מל בשמיני מחויב למול אח"כ א"כ הכא שעבר על מצות וחי בהם ומל בשבת בשמיני כיון דקיי"ל דכל מצוה שעשה בשעה שהיה פטור מפני הסכנה כמאן דלא עביד דמי רק שבמילה אין דלא עביד דמי רק שבמילה אין אנו יכולים לומר כמאן דלא עביד לענין עצם מצות מילה. משום דמינכר מצותו והרי הוא מהול לפנינו כמו גבי מצות פ"ו. אבל לענין זמן המילה דמי כמי שלא עביד מצות מילה בזמנה ודמי כמי שמל מילה שלא בזמנה בשבת וחילל את השבת: **(הגה"ה ובזה יש ליישב מה שהקשה הגרע"א ז"ל בהא דאם מל בתוך ח' נימא דצריך להטיף דם ברית מטעם דהוי מצוה הב"ב ע"כ. ולדברינו י"ל דלא שייך מצוה הבב"ע בדבר שמצותו ניכר דהא מ"מ הוא מהול לפנינו ול"ד למצה וכדומה וכן צ"ל במה שנסתפק הב"ש אם יוצא בממזר מצות פ"ו דלא שייך בזה מהב"ב משום דהא איכא שפיר שבת וק"ל:)** וכל זה אי אמרינן דבמה שעבר על מצות וחי בהם לא יחשב לקיום המצוה ולהכי לא יחשב גבי מילה מילה בזמנה אבל אם נימא דאף שעבר בקיום מצותו על וחי בהם מקרי קיום המצוה ה"נ מיקרי מילה בזמנה וליכא חילול שבת כלל ואמאי קרי לי' איסורא וסכנתא גם אין לחלק ולומר דהתם כיון שקבעה תורה זמן למצוה זו להכי כל היכא שהילד מסוכן ומלו דומה כמו שלא הגיע זמנו עדיין ולהכי אף בדיעבד אם מלו מיחשב מילה שלא בזמנה דדמי למל בתוך ח' דחשבינן בשבת (דף ק"ל) אם מל של א' בשבת בשבת טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה וכדפסקינן ביור"ד (סימן רס"ד) בהגה"ה דבתוך זמנו רשאי למול ע"י עכומ"ז דלא הוי מצוה כלל וה"נ כיון שהילד מסוכן מתחילת לידתו לא הגיע זמן מצותו עדיין אבל למיחשב עשיית מצוה בעת שפטור ממנה מפני הסכנה כמו שלא עשה לא חשבינן דז"א דבהדיא כתבו התוס' ורש"י ז"ל ביבמות (דף ע') דהא דאמרינן הערל לא יאכל בתרומה דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות כמש"כ בשם הירושלמי אבל מתו אחיו מחמת מילה מיקרי ערל ואסור בתרומה עיי"ש א"כ הרי דמתו אחיו מחמת מילה לא דמי לקטן ערל בתוך ח' דזה לא מיקרי ערל עד ח' ומתו אחיו מחמת מילה כבר מיקרי ערל א"כ אי אפשר לדמותו למל בתוך ח' וע"כ מה שדימה רש"י ז"ל מתו אחיו מחמת מילה לנימול שלא בזמנו היינו לתינוק שנימול אחר ח' בשבת ואם איתא דסכנה אינו מבטל קיום המצוה בדיעבד ה"נ אינו מבטל מצות יום השמיני במה שמסוכן הילד ומל אותו ואמאי קרי לי' איסורא א"ו דהסכנה מבטל קיום המצוה לגמרי וגבי מילה מבטל קיום זמן המצוה: ומזה יש להקשות על שיטת הריב"א ז"ל שהביאו התוס' בפסחים (דף מ"ז) ובחולין (דף קמ"א) דכל היכא דאמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר וקיים העשה אינו לוקה על הל"ת דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הל"ת כמאן דליתא דמי דהעשה דחאתו הרי חזינן דאף שאמרה תורה שלא ידחה הל"ת מחמת העשה דאיכא בהדיה מ"מ אם עבר ודחה אינו לוקה ולא אמרינן השתא דאמר רחמנא שאין הל"ת נדחה מחמת העשה הרי היא במקומה ולוקה גם עליה והכא גבי סכנת מילה אמרינן הואיל ואמר רחמנא דכשהילד מסוכן לאו בר מילה הוא ונדחית המילה אם עבר ומל חילל את השבת משום מילה שלא בזמנה ואדרבה הוי לן למימר מה שעבר על עשה דוחי בהם ולא שימות בהם עבר ומ"מ מילה בזמנה קיים כי שבת נתן לדחות מפני המילה: ולפי מש"כ במק"א ליישב קושית השעה"מ על דברי ריב"א ז"ל מהא דב"מ (דף למ"ד) דקאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם הא כיצד אם היה כהן והיא בבה"ק ופריך ל"ל קרא הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולשיטת הריב"א ז"ל הא איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אם עבר והחזיר אינו לוקה משום טומאה דלאו דטומאה נדחה מפני עשה דהשבת אבידה ועשה לחוד הוא דעבר ואשמעינן קרא דאפילו לאו דטומאה אינו נדחה מפני עשה דהשבת אבידה ואם עבר וטימא עצמו לוקה וכתבנו ליישבו דמש"כ הריב"א ז"ל דאינו לוקה משום הלאו הוא דווקא אם גם עכשיו שאין העשה דוחה ל"ת ועשה נשאר עדיין חיוב העשה עליו כמו בכיסוי שאינו רשאי לחרוש ביו"ט בשביל מצות כיסוי מ"מ מצות כסוי לא נדחה מעליו