עונג יום טוב קלה

לא שייך לומר אין זה מברך אלא מנאץ א"ו דאיכא הפרשה מעליא אף בעיסה גזולה וכיון דחייב בחלה ממילא אי אפשר למעט מצה גזולה מגז"ש דלחם לחם מחלה שלא יהא טפל חמור מהעיקר עיי"ש בדבריו ונראה שכוונתו דגבי חלה איכא חיוב בגזול דהיינו שהגלגול שביד הגנב מחייב בחלה דאע"ג דברשות דנגזל קאי מ"מ כיון שנתגלגל ביד הגזלן חייבת בחלה והאוכלה בטבלה חייב מיתה וה"ה דגבי תרומה ודאי דמירוח שביד גזלן נמי מחייב במעשר ובתרומה ואע"ג דמהא דתניא (בב"ק ס"ה) הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה אין ראי' משום דאיכא למימר דמיירי שנתמרח ביד הבעלים מ"מ פשיטא לי' להשא"ר ז"ל דחייב אף שנתמרח ביד הגזלן אבל מ"מ לענ"ד ראי' זו אינני מבין דהא בלא"ה קשה כיון דב"ש סברי שינוי אינו קונה הא הו"ל תורם שאינו שלו והאיך חיילא הפרשתו וע"כ צריך לומר דהפרשה חיילא משום דקיי"ל בב"ק (דף ס"ז) הגנב והגזלן שתרמו תרומתן תרומה וכדאמרינן התם משום דהוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טיבלא והשתא תרומה וקנה לה לכ"ע רק דאביי הוה סבר דלענין ברכה לא מהני הא דקונה ביאוש ושינוי השם ואסור לברך אא"כ קנה בשינוי ממש דמשום דנשתנה הוה מילתא אחריתא ולא זה הוא שגזל ולא מאוס לברכה כמו גבי אתנן דאם שינוי קונה לא מאיס לגבוה ולהכי מוכיח אביי דקסברי שינוי אינו קונה מדאמר אין זה מברך אלא מנאץ ש"מ דסובר שינוי אינו קונה והא מילתא דיאוש ושינוי השם לא מהני לענין ברכה ורבא דחי ליה דאפשר דב"ש נמי סברי שינוי קונה ואפ"ה לענין ברכה לא מהני וכ"ז הוא רק לענין ברכה אבל לענין הפרשתו ודאי דמהני כיון דאיכא יאוש ושינוי השם וא"כ לפי"ז אין ראיה מכאן דגזל חייב בחלה דשאני התם דאיכא יאוש ושינוי השם קודם הגלגול דהא גזל סאה של חיטין וטחנה והוי יאוש ושינוי השם דמעיקרא חיטין והשתא קמח וכיון דקודם הגלגול קנאה לה ביאוש ושינוי השם ודאי דנתחייב בחלה וב"ש לא קאמר רק לענין ברכה דהוה בוצע בירך אם משום דשינוי אינו קונה או משום דלענין ברכה לא מהני שינוי כדרבא אבל לענין קנין קני לה שפיר קודם גלגול דאף מ"ד שינוי אינו קונה מצי סבר דיאוש ושינוי השם שפיר קני וכ"ז בגזל סאה חיטין וטחנה אבל אם גזל ולא נעשה לא שינוי השם ולא שינוי מעשה כגון שגזל ככרות של בעה"ב שהיה בתנור ולא היה בכל אחד מהם שיעור חלה והגזלן צרפן בסל דאם היה הבעה"ב מצרפן מחייבי בחלה אבל אצל הגזלן אפשר דפטור מטעם דדרשינן עריסותיכם ולא הגזול: ומהא דתנן (בפ"ב דביכורים משנה ג') שהתרומה והחלה נוהג בסקריקון והגזלן אין ראי' דגזל חייב בתרומה וחלה אף אם לא קנאו דהתם נמי מיירי שקנאו קודם הדיגון וקודם העריסה כגון דהגזילה היה בשעת קצירה מן הקרקע ואח"כ קנאו שעשאן חיטין או שקנאם ביאוש ושה"ש כדאמר בב"ק (דף ס"ז) ובשעת מירוח ועריסת העיסה כבר היה שלו לגמרי ואתי לאפוקי מביכורים דאפילו קנאן לגמרי לא מצי מייתי ביכורים דהא בעינן שיהא הקרקע שלו וכן צ"ל בהא דתנן בחלה (פ"ב משנה ה') ומייתי לה בקידושין (דף מ"ו) המפריש חלתו קמח אינה חלה וגזל ביד כהן וחייב בחלה דמשמע דאף דהוי גזל ביד כהן אפ"ה חייב בחלה התם נמי הוי שינוי מעשה דמעיקרא קמח ולבסוף עיסה דבלא"ה קשה הא אינו יכול להפריש דבר שאינו שלו כדאמר שם בש"ס דלרב דאמר המקדש אחותו המעות פקדון הוי גזל גמור עיי"ש: ועוד נ"ל דאפילו אם נימא כדברי השא"ר ז"ל דגזל חייב בחלה מ"מ הך גז"ש דילפינן מצה לחם לחם מחלה ג"ש גמורה הוא ואע"ג דגבי חלה גופא עיסה גזולה חייב בחלה. מ"מ נהי דחייב בחלה וזר האוכלה במיתה מ"מ אינו יכול להפריש מעיסה גזולה כ"ז שלא קנאה בשינוי שיהא שלו לגמרי כמו דממעטינן בתרומה תורם שאינו שלו וא"כ שפיר ילפינן כמו בחלה אינו יכול להפריש שאינו שלו כן במצה אינו יוצא במצה שאינה שלו אם לא קנאו וילפינן מהפרשה דחלה ולא מחיוב דחלה ולפי זה שבארנו דגז"ש גמורה היא יש לפסול גם מרור הגזול כמו דפסלינן מצה גזולה דכל פסול במצה פסול במרור כדאמרינן בפ' כ"ש (דף ל"ט) והשא"ר ז"ל כ' דהך גז"ש דלחם לחם לא קיימא ופסול מצה הוא רק משום מהב"ב. ולפי"ז במרור דרבנן לא חיישינן למצוה הבב"ע לכמה רבוותא אבל לפמש"כ דגז"ש גמורה היא ומצה גזולה פסול מה"ת ממילא מרור הגזול נמי פסול אף שהוא מדרבנן כדמוכח בש"ס דפסחים הנ"ל גבי מרור של מע"ש: מ"מ בעיקר הדין בעיסה גזולה לענין חלה לא נ"מ לדידן דממ"נ אם נתגלגל ביד הנגזל כבר נתחייבה בחלה והאוכלה בטבלה במיתה ואם נתגלגל ע"י הגזלן הא קנאה בשינוי דקיי"ל שינוי קונה וליכא נ"מ אלא לענין צירוף סל שגזל ככרות שנתגלגלו בפטור פחות מכשיעור ונצטרפו בסל ביד הגזלן ונראה דאפילו למ"ד שינוי אינו קונה מ"מ עיסה גזולה חייבת בחלה דהא ילפינן חלה מתרומה ראשית ראשית כדאיתא במנחות (דף ס"ז) דמאן דאמר מירוח עכומ"ז פוטר גלגול עכומ"ז פוטר ומאן דאמר מירוח עכומ"ז אינו פוטר גילגול עכו"ם אינו פוטר ובתרומה ודאי דאם גזל תבואה ומירחה הוקבעה לתרומה ויש בה דין טבל וראי' לזה דהא בב"ק (דף ס"ט) מייתינן ברייתא דר"י אמר כל שילקטו עניים יהא הפקר ור' דוסא אמר לעתות ערב אומר כל שלקטו יהא הפקר משום דזימנין דהעניים מלקטים שיבלים שלא זכתה להם תורה והוי גזל בידייהו והמה יסברו שזה לקט ולקט פטור מן המעשר ויאכלו בלא מעשר הרי חזינן דאם אין בזה דין לקט הוקבעו למעשר אף שגזל הוא ביד העניים. והתם מוכח בסוגיא דהוי טבל מן התורה דהא מפיך התם דר"י לדר"ד ודר"ד לר"י ור"י אומר כל שלקטו יהא הפקר משום דא"א לומר דר"י סובר כל שילקטו כמו דאיתא בברייתא משום דשמעינן ליה לר"י דלית לי' ברירה גבי לוקח יין מבין הכותים ואם נימא דחיוב הפרשת תרומה ומעשר בתבואה גזולה הוא מדרבנן א"כ הוי מצי למימר דר"י סובר כל שילקטו ומשום דהוי איסור דרבנן אף אם לא יפקירו הבעלים והם לא יפרישו להכי אמרינן יש ברירה אבל בלוקח יין סובר אין ברירה משום דהוי איסור דאורייתא א"ו דגם בתבואה גזולה איכא איסור טבל מן התורה ומשו"ה מהפך לה דר"ד לר"י ואין לומר דהעניים יקנו אותם בשינוי מעשה ע"י טחינה ואפיה ויתחייבו במעשר דז"א דא"א דגזל פטור מן המעשר כל שהיה גזול בשעת מירוח פטור ולא מהני שינוי דאח"כ כלל והא דגנב וגזלן שתרמו תרומתן תרומה מיירי ע"כ כשנתמרח ביד הבעלים אם נימא דגזול פטור מן התרומה. א"ו דתבואה גזולה חייבת בתרומה מדאורייתא וכיון דיש בה איסור טבל מן התורה לא מהני הפקירה דבעה"ב וע"כ דסובר יש ברירה והוצרך הש"ס להפוך דר"י לר' דוסא ודר"ד לר"י ואף דקיי"ל דלקוח פטור מן המעשר כדדרשינן בב"מ (דף פ"ח) וה"ה דפטור מן התרומה כמבואר בתוס' גיטין (דף כ"ג) ד"ה העכומ"ז והכותי שתרמו כו' עיי"ש מ"מ גזול עדיף מלקוח דברשותא דמרא קיימא ותבואת זרעך קרינן בי' [ואף דהאי תנא סובר כל שילקטו אבל כל שלקטו לא מהני דסובר כצנועים דכל גזילה לא קאי ברשותא דמרא להקדישה היינו דווקא להקדישה אינו יכול אבל קדושת תרומה דחיילא מאליה לא פקע רשות בעלים מהתבואה וקרינן בי' תבואת זרעך]: ועוד דמטעם אחר א"א לומר התם דחיוב התרומה ומעשרות הוא מטעם שהעניים יקנו בשינוי דהתם גבי עניים שלקטו יותר מדין לקט לא מהני בה שינוי כלל דהא לא כוונו לגזול רק שטעו בדין וסברי שגם זה לקט כמ"ש רש"י ז"ל שאין בקיאין בהלכה וגזלן בשוגג אין לו דין גזלן כמ"ש הריטב"א בחידושיו למס' כתובות (פ' א"נ) גבי הניח להם פרה שאולה וטבחוה ואכלוה דכיון דבשוגג אכלוה אין להם דין