עונג יום טוב קכח

ויש לעיין דלפי"ז לר"ל דסובר ביומא (דף ע"ד) דחצי שיעור מותר מה"ת אם נתערב זית חלב בשני זיתים שומן לח בלח דנתערב לא ליבטיל דאם יפריד מעט ישאר היתר גמור דהא לא ישאר שיעור שלם מהאיסור וחצי שיעור הוי היתר גמור ולא שייך כאן ביטול וכן אפילו לדידן דקיי"ל חצי שיעור אסור מה"ת מ"מ נ"מ בנשבע שלא יאכל דדעת כמה מרבוותא הביאם הר"ן בפ"ב דשבועות דחצי שיעור מותר בזה מה"ת דעל פחות מכשיעור לא נשבע כלל ולא דמי לשאר איסורין שבתורה א"כ אם יתערב ממין שנשבע עליו זית ברוב מב"מ לא ליבטל ברובא מטעם שאם יפריש מעט יהא התערובות היתר גמור ולא ישאר בו שום דבר מאיסור בלא דין ביטול וצ"ע בזה: ובעיקר מה שכתבנו לעיל בשם הטורי אבן בהא דפריך בר"ה (דף י"ג) עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו אי דעייל ביד עכומ"ז קצירכם אמר רחמנא ולא קציר עכומ"ז ובע"ז (דף נ"ג) אמרינן דכל האשירות הי' של ישראל משום דא"י ירושה להם מאבותיהם ומחמת זה הוצרך התוס' לחדש דהעכומ"ז יש לו חלק במה שזרע דר"א לטעמיה דסובר בבכורות יש ברירה ולהכי קא מקשה שם בע"ז גבי אשירות שיחלקו וחלק הישראל יהא מותר משום דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו וע"ז קשה לי טובא דלענ"ד דכל כה"ג אף למ"ד יש ברירה לא מהני חלוקה לברר האיסור דדוקא גבי ישראל ועכומ"ז שלקחו שדה בשותפות אמרינן למ"ד יש ברירה הגדל בחיוב חייב הגדל בפטור פטור וכשמחלקין התבואה אמרינן יש ברירה והגיע לכל אחד חלקו שמשעה ראשונה משום דעל דעת כן נשתתפו וקנו בשותפות שמה שיגיע לחלקו זהו שקנה משעה ראשונה וכן האחים שחלקו למ"ד יש ברירה אמרינן שהגיע לכ"א חלקו המיוחד לו דכיון דבשעת מיתתו תיכף נפלו נכסיו ליורשיו רק שאין יודעין איזה שדה יגיע לראובן ואיזה לשמעון וכיון שחלקו הרי אנו רואין שזהו לראובן וזו לשמעון דהא משפט הירושה שיחלקו בגורל או בעלוי להדדי כפי מה שיבחרו ואמרינן דנתברר חלקו של כל או"א משעת מיתה שלמפרע נפלה לו כיון שכן דעת תורה משפט הירושה הוא שכ"א מה שיגיע לו עפ"י גורל או עפ"י התרצות שניהם בשומא הרי הוא שלו אבל מי שמחזיק שדה חבירו וזרעה ובא הנגזל וטרפה ויש לגזלן חלק במה שזרע ויחלקו הפירות איך אפ"ל שלמ"ד יש ברירה נימא שהוברר הדבר שכ"א נטל חלקו הא הם לא נשתתפו ברצונם דנימא דע"ד כן נשתתפו והמחזיק הא זרע לעצמו ורק אח"כ בא הנגזל וקטריף מיני' ואין זה מתברר אלא מכאן ולהבא אבל עד עכשיו היו החלקים מעורבים וכבר כתבנו לעיל מדברי התוס' דאין סברא שיועיל ברירה לברר התערובות למפרע וא"כ איך אפשר לפרש דקושיית הש"ס דפריך מכדי א"י ירושה להם מאבותיהם קאי לר"א משום דסובר יש ברירה דודאי כל כה"ג לכ"ע אין ברירה שאין לנו שום דבר לתלות בו ברירת התערובות למפרע שאין כאן לא ירושה ולא קניית השותפות דנימא שהוברר הדבר שזה חלקו משעה ראשונה: ועוד שבעיקר דברי התוס' שכתבו דיש לעכומ"ז חלק במה שזרע קשה לי מהא דאמרינן בסוכה לולב של אשירה פסול ופריך והאמר רבא לולב של עכומ"ז לא יטול ואם נטל כשר ומשני באשירה דמשה ופרש"י ז"ל אותם שהיו בשעת כיבוש א"י שהצריכן הכתוב שריפה כדכתיב אשיריהם תשרפון באש ולולב צריך שיעור והאי כמאן דמיכתת שיעורא דלשריפה קאי ואף שהראשונים ז"ל כתבו דלאו דוקא אשירה דמשה אלא ה"ה כל ע"ז של ישראל שאין לה ביטול מ"מ ודאי דפשטא דלישנא משמע דבאשירה דמשה נמי מיירי מתניתין ועיקר דינא קאי אאשירה דמשה כמו שפרש"י ז"ל וא"כ קשה הא לקמן (בדף ל"ד) תני נמי גבי אתרוג האי לישנא דשל אשירה ושל עיה"נ פסול ומפרש בש"ס טעמא כיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שיעורי' והתוס' שם (בדף ל"ה) ד"ה לפי הקשו למה לן טעמא דכתותי מיכתת שיעורי' תיפוק לי' משום דבעינן דין ממון. ותירצו דנקט טעמא דמיכתת שיעורי' כדי לפסול ביו"ט שני דביו"ט שני לא בעינן לכם א"כ קשה לשיטת התוס' דהא מסתמא האי בבא דאתרוג של אשירה מיירי נמי באשירה דמשה דומיא דרישא בלולב של אשירה ואם נימא דבאשירה דמשה היה לעכומ"ז חלק במה שזרע וישראל ועכומ"ז שותפין בו א"כ אמאי אתרוג של אשירה דמשה פסול דנהי דלא יצא בחלקו של ישראל משום דעכומ"ז של ישראל אין לו ביטול מ"מ הא בעי למיפק בחלקו של עכומ"ז שהיה בהאי אתרוג שיש לו דין ע"ז של עכומ"ז דמהני לי' ביטול. ואתרוג החסר ביו"ט שני כשר כדאמרינן שם (דף ל"ו) ר' חנינא מטביל ביה ונפיק משום דביו"ט שני לא בעינן לקיחה תמה. וכה"ג כתב הר"ן ז"ל שם בפרק לולב הגזול אמתניתין דאתרוג של דמאי ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין משום דלא קרינן ביה לכם מפני שיש בו חלק לכהן והו"ל כאתרוג השותפין דלא נפיק בי' חד מינייהו ולכ"ע בטבל גמור אין יוצאין בו ביום ראשון והא דלא תני ליה תנא משום דלא תני אלא מאי דפסול ואפילו ביום שני עכ"ל ואף הרמב"ן ז"ל לא נחלק עליו בזה אלא מטעם דכיון שיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש ע"ז לכם קרינן בי' אבל אי לאו האי טעמא לא היה נחלק בדבר הרי דאתרוג של טבל מפני שיש לכהן חלק בו יש לו דין חסר ופסול ביו"ט ראשון וכשר ביו"ט ב' א"כ אתרוג של אשירה דמשה שחלק א' שבו יש לו דין ע"ז של ישראל שאין לו ביטול וחלק א' יש לו דין ע"ז של עכומ"ז שיש לו ביטול מתכשר ביו"ט שני כדין אתרוג החסר ואמאי תני אתרוג של אשירה פסול ואפ"ל דהאי תנא סובר אין ברירה וצריך לשרוף שני החלקים משום דא"א לברר חלק העכומ"ז מחלק הישראל ותרווייהו לשריפה קיימו וכתותי מיכתת שיעורייהו ואף דחלק העכומ"ז אינו צריך שריפה אלא מספק ויש כאן חלק האחד דמהני ליה ביטול מ"מ כיון דסוף צריכין אנו לשרוף שני החלקים משום ספיקא דאין ברירה אמרינן בתרווייהו כתותי מיכתת שיעורא: לכן נראה דודאי אף שיש להם זכות במה שזרעו מ"מ בגוף הפירות אין להם שום קנין וזכות רק דמים בעלמא אית להו דהא אפילו ביורד ברשות לשדה חבירו ונטעה שמין לו אבל בגוף הפירות אין לו כלל ונוטל בעל השדה ולהכי ודאי שלא היו יכולין לאסור האשירות דלאו דידהו נינהו ודמים בעלמא אית להו והא דקרי ליה הש"ס קציר א"י ולא מיקרי קצירכם ופסול לעומר ביארנו בדרושים דלק"מ לפי מה דאיתא במדרש רבה פ' לך ובפ' אמור אמר ר' יוחנן אל תהי מצות העומר קלה בעיניך שהרי אברהם לא זכה להוריש את ארץ כנען אלא ע"י מצות העומר הדא ה"ד ונתתי לך ולזרעך אחריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזה זה מצות העומר וביארנו שם בארוכה היכן מרומז מצות העומר בקרא דואתה את בריתי תשמור] א"כ כיון דלא ירש את הארץ אלא ע"מ שיקריבו בניו את העומר ומסתברא דקאי על העומר הראשון שהקריבו בכניסתן לארץ דאין סברא שיהא נתינת תלוי ברפיון כל הימים אם יקריבו את העומר או לא א"ו דקאי אהקרבה ראשונה שאחר כניסתן לארץ שבשבילה זכו לירש את הארץ דע"מ כן ניתן לו ירושת הארץ ובירושלמי בגיטין אמרינן מצינו אשה בתחילה חייבים עליה משום ערוה ולבסוף אין חייבין עלי' משום ערוה. אמר ר' מני למה"ד לאחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע עכ"ל הירושלמי ועיין בחי' הרשב"א בגיטין (דף פ"ד) בד"ה ע"מ שתבעלי לפלוני שהביא דברי הירושלמי אלו וביאר שם טעמי' דלכתחילה לא תבעל לי' דהא אינה מגורשת עד שתבעל נמצא שתחילת ביאה היה באיסור אשת איש דהא עד עכשיו לא נתקיים עדיין התנאי ורק בשעת ביאה הוא מקיים