עונג יום טוב קכו

דמ"מ כיון שהוא בתערובות לא קנסינן ושרי משום דקיל לן האי תערובות משאר תערובות זהו הנלע"ד: ויש לעיין בהא דאמרינן בתמורה (דף טו) אפילו למ"ד חטאת ציבור שכיפרו בעליה מתה חטאת ציבור שמתו בעליה אינה מתה לפי שאין הציבור מתים ויליף לה משעירי הרגלים ושעירי ר"ח דאמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה ודלמא מתו מרייהו דהני זוזי אלא לאו ש"מ דאין הציבור מתים. ופרש"י וז"ל שאין דין חטאת שמתו בעליה בציבור משעירי מוספי הרגלים ור"ח דחטאת נינהו ואמר רחמנא אייתינהו מתרומת הלשכה משקלים הבאין באדר ואע"ג דאיכא למימר דילמא מתו מרייהו דהנך זוזי קצת מאותן שהביאו השקלים מתו קודם הרגלים ונמצא שמקריבין חטאת שמתו בעליה שהרי יש להם חלק בהן עכ"ל רש"י ז"ל וקשה מאי ראיה היא זו ודלמא לעולם חטאת ציבור שמתו בעליה נמי מתה והכא ה"ט דלא חיישינן דלמא מתו מרייהו משום דבטל חלקם ברובא ועיין במל"מ (ה' מעילה) שהקשה ג"כ מהא דתנן בשקלים שהכהנים דורשים מקרא זה לעצמן כל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל הואיל והעומר ושתי הלחם ולחם הפנים שלנו הם האיך הם נאכלים ומזה למדו שכל כהן אינו מחויב להביא שקלים והקשה המל"מ דלמא לעולם חייבין להביא שקלים ומ"מ הם נאכלין משום דבטל חלקם ברוב: ול"נ דאין זה קושיא דשפיר הביאו הכהנים ראי' מעומר ושה"ל דממ"נ כיון דא"א לקיים מצות עומר ושתי הלחם כתיקונם אא"כ יתבטל חלקם א"כ ע"כ שאין החיוב עליהם להיות להם חלק בעומר ושתי הלחם דאיך אפשר לומר תרתי דסתרי דמחויבין שיהא להם חלק והמצוה א"א לקיים אא"כ יתבטל חלקם הא עיקר טעם הביטול משום דחלקם כמאן דליתא דמי וממילא מוכח שאינם מחויבים להביא וכיון דפטירי מעומר ושתי הלחם ולחה"פ ממילא פטירי נמי משאר קרבנות אלא דקשה מהא דפריך בערכין (דף ד') ולבן בוכרי כיון דלכתחילה לא מחייבי לאתויי כי מייתי נמי חוטא הוא דקא מעייל חולין בעזרה עיי"ש וע"ז שפיר יפול קושית המל"מ מאי איכפת לן על חלקם משום חולין בעזרה הא בטל חלקם ברובא ול"נ דגם מזה לא קשה דביטול לא שייך אלא באיסור שנתערב בהיתר ואין אנו יכולין לברר ההיתר מתוך האיסור ובכל משהו שנפרש מהתערובות הזה יהיה בו תערובות איסור והיתר יחד בזה אמרינן שהתורה אמרה שהמיעוט בטל ברוב אבל בדבר שאם נפריש מעט מהתערובות הזה יצא האיסור לגמרי מהתערובות ולא נצטרך לבא לביטול כלל בזה לא שייך ביטול כלל ובתערובות שקלים שנשתתפו הישראלים והכהנים יחד ונעשה מזה תערובות גמור ושקלי הכהנים הם חולין אם נפריש אח"כ שקלי הכהנים לבד יתפרד התערובות לגמרי שהרי יצא מכאן חלק הכהנים וקבלו חלקם והשקלים הנשארים שקלי ישראלים לבד הם ואף דלענין איסור בשותפין שנדרו הנאה זה מזה אסורים ליהנות מדבר של שותפות ולמ"ד אין ברירה לא מהני חלוקה כלל כמ"ש הר"ן ז"ל בנדרים (דף מו) היינו דוקא התם גבי איסורא כיון דנכסי חבירו נאסרו עליו אסורים לעולם אף לאחר שיצאו מרשות חבירו ואף אם מכרו למודר עצמו כמ"ש הר"ן בשם הרשב"א ז"ל בנדרים (דף לה) ד"ה דיקא וכיון דאין ברירה הא מתהני מנכסי חבירו שאסורים עליו לעולם אבל לענין ממון אם השותף האחד נטל חלקו ושייר המותר לפני חבירו כבר אין לו חלק ממון במה שנשאר לחבירו דלענין ממון מהני הקנאה דמכאן ולהבא דאף דלמ"ד א"ב לא אמרינן שע"י חלוקה איגלאי מלתא למפרע שכ"א נטל מה שהיה שלו מעיקרא אבל מכאן ולהבא מהני החלוקה שנוכל לומר שכ"א מחזיק בשלו דמכאן ולהבא מהני הקנאה שכ"א מקנה לחבירו חלקו וה"נ אם נפריש מהקופה שיעור שקלי הכהנים יפקע זכות כח ממונם משאר כל השקלים ותשאר כל הקופה בדין שקלי ישראל אף אם לא יעלה בידינו ליתן להכהנים אותן שקלים שנתנו ממש וכמ"ש התה"ד (בסימן שי"ד) והביאו להלכה הרמ"א (בסימן רצ"ב) בעובדא דראובן מסר לשמעון עשרה זהובים והי' לו משלו עשרים זהו' ונקרע הכיס בהליכתו ונאבדו לו ד' זהובים ושמעון אמר שאינו מקבל אחריות אבידה רק שאנו מסתפקין איזה נאבד משל ראובן או משל שמעון והשיב דלא שייך לאמר בזה כל דפריש מרובא פריש וודאי משל שמעון נאבד משום דשל שמעון היה עשרים זהובים והוי רובא נגד מעותיו של ראובן דלא שייך הכא לאמר כן משום דאע"ג דהי' לכל אחד כבר מבוררים הזהובים שלו מכ"מ לאחר שעירבו מדעתו שם טבעא חד הוא ואם לא הי' נפסד כלום מהם ודאי היו נוטלים בלא קפידא מן הכיס והי' מחזיר לכל א' לפי המנין שנתן לו ולא דמי למפקיד טלה דיש קפידא בין טלה לחבירו וכל אחד מקפיד שיבא לידו את שלו משא"כ בזהובים שהן כולן טבין ותקילין לא קפדי אינשי כלל שיבא שלהם לידם וא"כ שם כולם על כל זהובים וזהובים ולא שייך לאמר בהן שלך נפסד וכל דפריש מרובא פריש עכ"ל התה"ד אלמא דגבי מטבעות כל שנטל א' מהשותפים מטבע יהי' שלו או של חבירו כבר נטל שלו ופקע זכותו מהאי תערובות אפילו למ"ד אין ברירה משום דמיד שנתערבו שוב אין מקפידין שיגיע לכ' המטבע שנתן וה"נ כיון שנפריש כמנין שקלי הכהנים וניתן להם פקע זכותם משקלים שנשארו בקופה ואף ששקלי הכהנים נתקדשו במה שהפרישו אותם להביא מהם קרבנות ציבור מ"מ האי קנין שיש לכל נותן שקל לקופה שיהא נקרא הבאת הקרבנות ציבור מממונו כבר יפסידו הכהנים במה שניתן להם כמנין שקלים שנתנו ועוד דהא הוי הקדש טעות שמן הדין לא היו צריכים להפריש שקלים והם הפרישו ומתחלל שקלי ישראל הנברר עבור הכהנים על שקלי הכהנים הנשאר בתוך הקופה ונעשו שקלי הישראל שנבררו ליתן להכהנים בחזרה חולין ושקלי הכהנים שישארו בתוך הקופה הקדש ולהכי לא שייך בזה ביטול דכל תערובות שאם נבדיל מעט מהתערובות ילך האיסור לגמרי ולא נצטרך לדין ביטול לא דיינינן בזה דין ביטול כלל דכמו שאם ניכר האיסור במקומו לא בטל ה"נ אם אינו ניכר רק שע"י הפרשת שיעור האיסור יתברר האיסור לחוד וההיתר לחוד לא בטל ושפיר פריך כי מייתי נמי חוטא הוא דקמייתי חולין בעזרה כיון דאינן מחוייבין להביא ואין חלקם קדוש וביטול לא שייך כאן דיכולין להפריד חלקם נמצא מעורב בהנך קרבנות חולין בעזרה: והנה כ"ז שייך כאן אבל בסוגיא דחטאת הציבור שמתו ודאי דקשה אמאי דלא בטל הני זוזי דמתו מרייהו דשם א"א להפריד התערובות דאחר שיקנו השעירים במעות השקלים מתו קצת בעליהן ונמצא יש בתוך כל שעיר חטאת שמתו בעליה דהא ודאי דקושית הש"ס הוא מהני שמתו אחר שנקנו השעירים לחטאות דהני שמתו קודם שנקנו השעירים איכפת לן דכיון שמתו אבד זכותם ונשאר חלקם לצבור ואין כאן דין חטאת שמתו בעליה ורק מהני דמתו אחר שנקבע בשעירים שם חטאת קא פריך דהני כבר זכו בחטאת ואח"כ מתו והוי חטאת שמתו בעליה וזהו כוונת רש"י ז"ל שכ' מתו קודם הרגלים דהיינו לאפוקי אותן שמתו זה זמן רב קודם שנקבע דין חטאת בשעירים אלא דעיקר החששא מהנך שמתו בקרוב קודם הרגל אחר שנקבע דין חטאת בשעירים. ולא כ' רש"י קודם הרגל לאפוקי בתוך הרגל קודם ההקרבה אלא לאפוקי אותן שמתו זמן רב לפני הרגל קודם שנקבע בשעירים דין חטאת וכיון דקושית הש"ס הוא מהנך דמתו אחר שנקבע דין חטאת ודאי דקשה דנימא דבטל האיסור חטאת שמתו בעליה ברובא בכל שעיר ושעיר דהא אף אם נפריד עבור חלקם שקלים מ"מ דין חטאת שמתו בעליה שיש בתוך השעירים לא בטל דחטאת אינו נמכר וא"כ יועיל ביטול ברוב דהא א"א להפריד האיסור כלל אולם לפי מה שבארנו לעיל יש לישב גם