עונג יום טוב קכה

ובלא"ה יש לעיין במש"כ השא"ר ז"ל דכיון דבדרבנן יש ברירה והוי ספק דרבנן. הא אמרינן במכות (דף ד) חבית מלאה מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא לו טבילה חיישינן לשלשה לוגין שלא יהיה במקום א' אלמא אע"ג דג' לוגין שאובין הוי דרבנן וטומאה דאורייתא ודאי אזלה לה ע"י טבילה ואפ"ה חיישינן לספק טומאה חדשה דמים שאובין דשמא בא זה ראשו ורובו במים שאובין וזה א' מן הדברים הפוסלין את התרומה ואע"ג דהוי רק ספיקא דרבנן אפ"ה חיישינן לה משום שנולד האיסור דרבנן תיכף בהליכת האיסור דאורייתא וה"נ גבי חמץ שעעה"פ בתוך הפסח היה האיסור מדאורייתא ובכלות הפסח תיכף נולד האיסור דרבנן דחמץ שעעה"פ ובעינן למיחש לספיקא דידי' אף שהוא מדרבנן מיהו איכא למידחי דהתם הטעם משום דאורחיה להיות קוו וקיימא כדאמר התם ודווקא ים הגדול דקוו וקיימי אבל נהרא לא ולהכי חיישינן התם לספק מים שאובין אע"ג דהוי מדרבנן תדע דאמרינן שם חבית מלאה יין שנפל לים הגדול ונפל שם ככר של תרומה דטמא אע"ג דאיכא למימר אוקי ככר אחזקתו וע"כ משום דאורחיה להיות קוו וקיימי. מיהו נ"ל דכיון שכתב מעכ"ת דלעכומ"ז יש ב' חלקים ולישראל חלק א' וכבר כתב המג"א (בסימן תמ"ז ס"ק מ"ד) דיש לסמוך ארוב פוסקים דחמץ שעעה"פ בטל ברוב ה"נ כיון שחלק העכומ"ז הוי רובא לגבי חלק הישראל הכל שרי ואף דלמ"ד יש ברירה לא שייך כאן ביטול ברוב כיון דיש לברר ההיתר מתוך האיסור ולהפריד חלקו של ישראל מתוך חלקו של עכומ"ז ע"י חלוקה וכל היכא שיש לברר ההיתר מתוך האיסור לא שייך ביטול ברוב כמו שיתבאר לפנינו וה"נ בדרבנן קיי"ל יש ברירה ולא שייך ביטול מ"מ כיון דאם נימא ברירה שייך ביטול דהא א"א לברר החלקים ע"י ברירה מקילינן בדרבנן ואמרינן אין ברירה להקל כמ"ש השא"ר ז"ל דהיכא דנוכל להקל בדרבנן ע"י מה שנאמר אין ברירה מקילינן. ומכש"כ דא"ש טפי לפי מה שבארנו לעיל דהכא לכ"ע אין ברירה משום דא"א לבא לידי חלוקה מחמת איסור הנאה שיש בו: אולם גם בהיתר הזה יש לפקפק לכאורה לפי מה שכתבו הפוסקים דדבר המעורב בתחילת ברייתו לא בטל והביאו ראיה לזה מיבמה שרקקה דם דמיקרי רקיקה משום שא"א לדם בלא צחצוחי רוק ולא אמרינן דהרוק בטל בדם. והקשו ע"ז מהא דפסקינן ביור"ד (סימן קב) דדבר המעורב מתחילת ברייתו בטל אף דהוי דבר שיש לו מתירין וביאר הצל"ח דאם דבר המבטל היה ניכר קודם התערובות רק שהדבר המתבטל לא היה ניכר שפיר מהני ביטול ואדרבה קיל טפי ואפילו בדשיל"מ בטל כמו גבי גיגית מלאה ענבים בעוטה והיין צלול בו הרבה מקודם השבת ויצא גם עתה יין בשבת מן הענבים מותר לשתות מן התערובות בשבת אף דהוי דבר שיל"מ משום שהמבטל היה ניכר מקודם שבא לתוכו המבטל אבל היכא שהמבטל לא היה ניכר קודם התערובות לא בטל כלל כמו שביאר כ"ז הצל"ח בפסחים פרק כ"ש ובנוב"י מהד"ת: וא"כ נחזי אנן בהאי שעבר עה"פ בתוך הפסח היה ב' החלקים אסורים חלק הישראל וחלק העכומ"ז ביחד דאנן קיי"ל דלא ילפינן שאור דאכילה משאור דראיה ואחה"פ הותר חלקו של עכומ"ז וחלקו של ישראל נשאר באיסורו וא"כ א"א לדון בזה דין ביטול דהא עיקר התערובות שאנו דנין עליו התחיל אחה"פ ולא היה ניכר חלקו של עכומ"ז בהיתרו כלל ומתחילת הזמן שהתחיל ההיתר בחלקו של עכומ"ז מעורב בו חלק ישראל שהוא אסור וכל היכא שאין המבטל ניכר בהתירא בפ"ע קודם שבא לתוכו המתבטל לא מהני ביטול: ונ"ל להביא ראיה לסברא זו מהא דאמרינן בב"מ (דף נג) דפריך לחזקיה דאמר מע"ש שאין בו שו"פ אומר הוא וחומשו מחולל על מעות הראשונות לפי דא"א לצמצם מהא דתניא דמע"ש בטל ברובא באין בו שו"פ ומשני דלא פריק ופריך וניתי ב' פרוטות ונחלל עליה בפרוטה ומחצה ונחלל האי על האיך יתירא ומשני מי סברת פרוטה ומחצה תפסה ב' פרוטות לא פרוטה תפסה פרוטה חצי פרוטה לא תפסה הדר הוי לי' דאורייתא ודרבנן ולא מצטרפי עכ"ל הגמ' וקשה אמאי קרי' לי' להאי חצי פרוטה דאורייתא הא איהי נמי רק דרבנן מפני דמדאורייתא היא מתבטלת בפרוטה השלימה שהובא עמה ביחד וא"כ הו"ל דרבנן ודרבנן ומצטרפי שפיר וקשה להנך רבוותא דסברי דהא דאין מבטלין איסור לכתחילה הוי רק דרבנן והכא משום איסור דרבנן לא איכפת לן דהא החצי פרוטה שנתערבה מכבר תצטרף עם החצי פרוטה של עכשיו ויתפס בהם פדיון ויאכלם בכאן בלא ביטול ולא שייך כאן אין מבטלין איסור לכתחילה דממ"נ אי אזלת בתר דאורייתא כל חד וחד בטלה אף דהוי דבר שיש לו מתירין ומותר לבטל איסור אף לכתחילה מה"ת מאי אמרת דמדרבנן אסור לבטל לכתחילה לאוכלה ע"י ביטול הא הכא יהא פדיון מדרבנן דהני תרתי חצי פרוטות יצטרפו ויתפס בהם פדיון ויאכלם בלא ביטול א"ו דלא שייך בזה דין ביטול משום דקודם הפדיון היה הכל אסור משום מע"ש ובשעה שפדה אותן בהנך פרוטות והלך איסור מע"ש מפרוטה השלימה מיד מעורב בו החצי פרוטה ממע"ש ומעולם לא הוכר הפרוטה השלימה בהיתרה להכי אין בה כח לבטל את חצי הפרוטה ושפיר הוי החצי פרוטה זו דאורייתא וחצי הפרוטה הישנה דרבנן ודאורייתא עם דרבנן לא מצטרפי: מיהו להנך רבוותא דסברי דהא דאין מבטלין איסור הוי דאורייתא אין ראי' מכאן. דהא א"א למיעבד הכי כיון דחצי הפרוטה לא תפסה ומתבטלת בהך פרוטה השלימה ולא תבא בשום פעם לכלל פדיון דאורייתא רק שתצטרף עם החצי פרוטה הישנה ויתחלל רק מדרבנן דמדאורייתא כל חד מינייהו בטלה ברובא דידה להכי אסור לעשות כן לכתחילה. ואף דאפשר לומר דלא שייך כאן אין מבטלין איסור לכתחילה דהא אכתי מצי לאסקינהו לירושלים ולמכלינהו שם מ"מ הוא אדעתא למיכל כאן קא מחלל ומיקרי מבטל איסור לכתחילה ואסור אבל להנך רבוותא דסברי דמבטלין איסור לכתחילה מדאורייתא קשה וצ"ל דלהכי לא בטל משום שלא היה ניכר המבטל קודם התערובות וכמ"ש הצל"ח ומ"מ נ"ל כיון דקיל לן טפי האי ביטול דחמץ שעבר עה"פ משאר ביטולים דאפילו בשאינו מינו בטל ברוב ולא איכפת לן בטעמא דידי' וטעמא דמילתא הוא משום האיסור הוא משום דקנסוהו על שעבר על ב"י ובי"מ. ולהכי לא קנסו בתערובות וכדמשמע לישנא דהש"ס כי קניס ר"ש בעיניה אבל ע"י תערובות לא קניס להכי נמי לא קפדינן אמה שהוא מעורב בתחילת ברייתו.