עונג יום טוב קכב

לשם הרים דהוי רק איסור דרבנן דמיחלף בשחוטה לכומ"ז. הרי תנא דסובר אין ברירה אפילו בדרבנן ואמאי אישתיק. א"ו כמש"כ דכל כה"ג שחלק א' מהשותפין נאסר בהנאה קודם חלוקה אפילו באיסור דרבנן אין זה ברירה כלל דכמאן דלא נתחלק דמי וכמש"כ לעיל: מיהו לפמש"כ התוס' שם דהו"מ למימר ר' יוסי הוא דסובר באגודה של ירק אין ברירה אלא משום דאגודה של ירק יש לו עיקר מה"ת חשוב לי' כדאורייתא. א"כ אין ראי' נמי מההיא דחולין דהתם נמי יש לו עיקר בדאורייתא בשוחט לגדא דהר ולהכי אישתיק ר"נ: ולפי מש"כ הריטב"א שם בחי' דרבא בעי לי' תנא שמוזכר שמו בברייתא שיסבור בדרבנן אין ברירה ואע"ג דמייתי ברייתא דחכמים סתם שאומרים רצה מבעו"י עירובו עירוב משחשיכה אין עירובו עירוב מ"מ סמך הוא אמסקנא דמהפך דברי חכמים לר"ש ור"ש לחכמים ור"ש הוא דאמר רצה מבעו"י עירובו עירוב א"כ מוזכר בזה שם התנא דסובר דאפילו בדרבנן אין ברירה וא"ש דלהכי לא מייתי מתניתין דחולין משום דלא מוזכר שם שם התנא ולעולם אימא לך דסובר אין ברירה דלמ"ד יש ברירה שייך ברירה אפילו בשנאסר חלקו של א' מהם: ולכאורה יש להביא ראי' לדברינו שכתבנו דזה לא מיקרי חלוקה אם חלקו של א' מהן אסור בהנאה מהא דאמרינן בר"ה (דף י"ג) בעו מיני' חברייא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבו אילימא דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי והקשו התוס' הא אמרינן בע"ז (דף נ"ג) א"י ירושה להם מאבותיהם. ותירצו דמ"מ יש לעכומ"ז חלק במה שזרע והקשה בטו"א דא"כ מאי אמר ר"א בע"ז דישראל שזקף לבינה ולא השתחווה לה ובא עכומ"ז והשתחווה לה אסורה כתחילתה של א"י מדכתיב ואשיריהם תשרפון באש מכדי א"י ירושה להם מאבותיהם וא"א אוסר דבר שא"ש ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו בעכומ"ז ועכומ"ז שליחותייהו קא עבדי ולפי דברי התוס' דיש לעכומ"ז חלק במה שזרע איכא למימר דמה שאסרה תורה האשירות הוא משום חלק העכומ"ז ולא שייך לומר א"א אוסר דבר שא"ש ותירץ הטו"א דהעכומ"ז וישראל הם שותפים בהאילנות שזרע ונטע העכומ"ז ור"א לטעמי' אזיל דסובר בבכורות (דף נ"ו) בגדיים נגד גדיים יש ברירה ומקשה דנימא א"א אוסר דש"ש ואמאי אמרה תורה לשרוף כל האשירות יטול הישראל חלקו שהוא מותר עיי"ש בדבריו ולכאורה אכתי קשה כיון דר"א סובר יש ברירה א"כ השתא נמי דאמרינן ישראל שזקף לבינה ולא השתחווה לה ובא עכומ"ז והשתחווה לה אסרה ונאסר חלק הישראל מ"מ לחלק העכומ"ז מועיל ביטול וכדאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי ואכתי אמאי אמרה תורה לשרוף כל האשירות הא יכול לטול חצי האשירה ולשרוף והחצי של עכומ"ז מועיל ביטול ודוחק לומר שלא היו נמצאים שם העכומ"ז בעלי האשירות שיעשו עמהם חלוקה ולא מיקרי חלוקה כיון שנהרגו קודם חלוקה דזה אינו דאטו כולם נהרגו וקרא סתמא קאמר ואשיריהם תשרפון באש אפילו האשירות שבעליהן קיימין ועוד הא קיי"ל בע"ז (דף מ"ג) דעכומ"ז מבטל כומ"ז שלו ושל חבירו ואפילו בע"כ: ועוד דהא אמרינן בע"ז (דף מ"ה) גידוע עכומ"ז קודם לכיבוש א"י כיבוש א"י קודם לביעור עכומ"ז ואמר התם תני רב יוסף רדוף ואח"כ שרוף ופרש"י שם שנצטוו לגדוע האשירות ואח"כ לכלות העכומ"ז ואח"כ לשרוף האשירות ע"ש וכיון שנצטוו בגידוע קודם כיבוש בשעה שהיו העכומ"ז עדיין קיימים א"כ נתבטל חלק העכומ"ז ע"י גדוע כדאמרינן התם (דף מ') כיצד מבטלה קירסם וזירד נטל ממנה מקל או שרביט אפילו עלה ה"ז בטילה וכיון שנתבטלה בשעת גידוע הרי הותר חלק העכומ"ז והיו יכולין ליתן להעכומ"ז חלקם שיבטלם וליטול מהם אח"כ וליהנות מהם וחצי שלהם יניחו עד אחר כיבוש א"י ולשורפם אח"כ והתורה אמרה לשרוף כל האשירות וא"ל דהא דר"א סובר בבכורות בחלקו גדיים נגד גדיים יש ברירה לאו לקולא הוא דסובר הכי אלא לחומרא לחייבו במעשר בהמה משום דשמא יש ברירה והו"ל תפיסת הבית כשנשתתפו אח"כ וחייבין לחומרא והכי משמע לישנא דתלמודא דקאמר אומר דהוי חלקו המגיעו משעה ראשונה ור' יוחנן סובר ודאי אין ברירה אפילו לקולא ופטור ממעשר בהמה והיה ניחא בזה מה שלא היה מועיל ביטול לחלק הנכרי דכיון דר"א ספוקי מספקא לי' אי יש ברירה א"כ מספק אין להתיר חלקו של עכומ"ז דדלמא אין ברירה וזהו חלקו של ישראל ומה שאמר ר' אלעזר מכדי ירושה היא להם מאבותיהם וא"א אוסר דשא"ש ולא אמר שאסור חלקו של ישראל משום דשמא אין ברירה הוא משום דאם נימא דחלקו של ישראל לא נאסר כלל ועיקר האיסור משום חלקו של עכומ"ז הא מהני ביטול ובש"ס דאמר ואי משום הנך דמעיקרא בביטול בעלמא סגי הוי מצי למימר ואי משום חלקו של עכומ"ז בביטול בעלמא סגי ולהכי אמר אי משום הנך דמעיקרא שהם אסורים לגמרי כל האילנות כמות שהן אבל לעולם ר"א נמי אית לי' דא"א לסמוך אברירה לקולא ומש"ה לא הי' יכולין להתיר חלקו של עכומ"ז ע"י ביטול זה אינו דהא בש"ס מוכח דלר"א לקולא נמי יש ברירה דקא פריך לדידי' בבכורות ממשנה דמחיר כלב וא"א יש ברירה נברור חד מינייהו והנך לישתרי עיי"ש כמ"ש לעיל הרי דלר"ע ור"א לקולא נמי יש ברירה א"כ תקשה אמאי אמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש הא יכולין ליתן להעכומ"ז חלקם ויותר מטעם ברירה שכבר היה להם ביטול ע"י הגידוע אבל לפמש"כ דאפילו למ"ד יש ברירה אם חלקו של אחד נאסר בהנאה קודם חלוקה מודה דאין ברירה משום דלא מידי שקיל א"כ ה"נ כיון שחלקו של ישראל אסור בהנאה ולא מהני לי' ביטול משום דגלו אדעתייהו דניחא להו בעכומ"ז כדין ישראל שזקף לבינה וכיון שהם אינם יכולין לזכות בחלקם אין כאן דין ברירה ואסורים כל האילנות ולא מהני להו ביטול משום חלק הישראל המעורב בהן ואין ברירה אף לר"א וכמ"ש לעיל: וכן צ"ל הך סברא במש"כ כמה מהאחרונים ז"ל דאין חדש נוהג בשל עכומ"ז והקשה הש"ך ביו"ד (סי' רצ"ג) דהא אמר בר"ה (דף י"ג) מנ"ל דאקריב דכתיב ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח דאקריבו העומר והדר אכול מעיקרא לא אכול ואמאי לא אכול הא כל התבואה היתה של עכומ"ז ומוכח דחדש נוהג בשל עכומ"ז ותירצו האחרונים ז"ל דאפ"ל דאינו נוהג בשל עכומ"ז והא דלא אכלי משום דא"י ירושה להם מאבותיהם והוי תבואה של ישראל ואף שיש לעכומ"ז חלק בו מ"מ אסור משום חלקו של ישראל ואכתי תיקשי להנך תנאי ואמוראי דסברי יש ברירה הא יכולין לחלק התבואה ולאסור חלקם וחלק העכומ"ז יהא מותר אם אין חדש נוהג בשל עכומ"ז א"ו כמש"כ דכיון שנהרגו האומות ולא הי' להם עם מי לחלוק רק שמצאו תבואות מונחים לא שייך ברירה כיון שלא בא לכלל חלוקה דברירה לא שייך אלא כשבא לכלל חלוקה כמש"כ לעיל אבל בלא בא לכלל חלוקה אף שהישראל יברור חלקו מ"מ כיון שלא הגיע לעכומ"ז חלקו הרי לא נתחלק ומעורב חלקו של ישראל וחלקו של עכומ"ז: וכיון שנתברר דבכה"ג לכ"ע אין ברירה א"כ חלק הישראל וחלק העכומ"ז שוין הן ובתרווייהו יש להסתפק באיסור חמץ שעבר עליו הפסח ולשיטת רש"י ז"ל שהביאו השא"ר שכ' בהא דישראל ועכומ"ז שלקחו שדה בשותפות דלמ"ד אין ברירה וטבל וחולין מעורבין זה בזה מצי הישראל להפריש התרומה מחלקו מיני' ובי' משום דבכל חטה וחטה יש חלק להישראל ולהעכומ"ז וכשמפריש מיני' ובי' שפיר דמי וה"נ חלק העכומ"ז והישראל אסורין שניהם דבכל א' יש איסור חמץ שעבר עליו הפסח כיון דאין ברירה מעורב חלקו של ישראל