עונג יום טוב קכא

אסור בהנאה והא דקשה א"כ תהני לר"מ חלוקה אפ"ל דהא דהוצרך הך מ"ד דסובר א"א אוסר דשא"ש לאוקמי מתניתין דהמנסך דאית לי' שותפות בגוויה הוא רק משום ר' יהודא דברייתא ותנא דמתניתין דסברי בשוגג פטור ובמזיד חייב ולדידהו אמרינן היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק ובמזיד חייב רק משום תיקון העולם אבל לר"מ דסובר דבין בשוגג בין במזיד חייב לק"מ למ"ד א"א אוסר דשא"ש דאפשר לומר דלהכי מצי לאסור יינו של חבירו משום דסובר היזק שאינו ניכר שמיה היזק וכיון דשמיה היזק לא שייך לומר א"א אוסר כו' דהניסוך גופא הוי שינוי כמש"כ התוס' בגיטין (דף נ"ג) דלהכי פשיטא לי' להש"ס דלמ"ד היזק שאינו ניכר שמיה היזק אינו יכול לומר הרי שלך לפניך בגזל חמץ ועבר עליו הפסח משום דמה שנאסר מיקרי שינוי למ"ד שמי' היזק כמו היזק הניכר כגון שבירה דמיקרי שינוי וה"נ הניסוך אם נאסר היין מיקרי שינוי וכיון שאם יאסר היין יהא שינוי ממילא חל האיסור כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' במרובה (דף ס"ז) בהא דקאמר דגנב וגזלן שתרמו תרומתן תרומה דמעיקרא טבלא והשתא תרומה והוי יאוש ושינוי השם ואע"ג דאם לא יחול התרומה לית כאן שינוי השם. מ"מ הקנין וחלות התרומה באין כאחת. וה"נ גבי יין נסך כיון דאם יאסר יהא שינוי כדין כל השינוים בא האיסור והשינוי ביחד וא"כ בלא שותפות נמי יכול לאסור. והא דמקשה הש"ס ממתניתין דהמטמא והמדמע והמנסך ולא משני דסובר כמ"ד שמי' היזק ויכול לאסור מחמת דקנה בשינוי. משום דהש"ס אזיל כאן בשיטת הש"ס בגיטין דבעי למימר שם דר"מ ור"י פליגי בהך מילתא גופי' דר"מ דסובר דגם בשוגג חייב סובר היזק שאינו ניכר שמיה היזק ור"י דסובר בשוגג פטור וכן תנא דמתניתין הוא משום דסובר לאו שמיה היזק ואפ"ה נאסר היין אע"ג דלית כאן שום שינוי הרי דנאסר בלי שינוי וע"ז הוצרך לאוקמי בדאית לי' שותפות בגוויה אבל לר"מ דלא מצינן לאוקמי בדאית לי' שותפות דהא סובר יש ברירה אפשר לשנויי לדידי' דלהכי נאסר היין משום דסובר היזק שאינו ניכר שמי' היזק והוי שינוי מיהו אכתי אין זה מספיק בטעמא דלר"מ א"צ לאוקמי בדאית לי' שותפות בגוויה משום דנאסר לדידי' מטעם שינוי דהיזק שאינו ניכר שמיה היזק דהא שמעינן לי' לר"מ דאמר בב"ק (דף צ"ה) הגוזל רחל וילדה רחל וגזזה משלם אותה ואת גיזותי' ואת וולדותי' משום דקניס ר"מ לומר דשינוי אינו קונה וצריך להחזיר גוף הגזילה ואף בשינוי שע"י מעשה הגזלן בידים משמע התם דקניס ר"מ שלא יקנה בשינוי כדמוכח התם דמייתי ראי' דבשוגג לא קניס ר"מ ממשנה דהנותן צמר לצבע לצבוע לו אדום וצבעו שחור דנותן לו דמי צמרו ולא דמי צמרו ושבחו ש"מ דבשוגג לא קניס ומדלא מחלק בין שינוי שע"י מעשה ושינוי דממילא ש"מ דאפילו ע"י מעשה קניס ר"מ נמי וכיון דקניס צריך להחזיר בעינא ולא קנה א"כ ממילא בעינן לומר א"א אוסר דשא"ש וצ"ל דלענין איסור בעינן לאוקמי אד"ת ומה"ת שינוי קונה לר"מ וממילא נאסר היין ותקנת חכמים נדחה ממילא דתקנת חכמים הוא לקונסו שיחזור גזילה בעינא וכאן שנאסר היין טיבותא דנגזל הוא שיחזיר דמי היין: שוב ראיתי דא"א לומר דטעמא דר"מ משום דסובר היזק שאינו ניכר שמי' היזק דהא שמעינן לי' בב"ק (דף ע"א) דאמר גנב שור הנסקל וטבחו משלם דו"ה ומוקמינן לי' דסובר כר' יעקב דאמר אף משנגמר דינו החזירו מוחזר וכיון דסובר החזירו מוחזר ע"כ דלא שמי' היזק דאי שמי' היזק הא הוי שינוי וקנה בשינוי ואינו יכול לומר הש"ל דמה"ת לר"מ שינוי קונה רק משום קנס אינו קונה וכאן טיבותא דנגזל הוא דליקני בשינוי ויתחייב לשלם דמים דמאן דאית לי' אין אומרין באיה"נ הש"ל משום דדמי להיזק ניכר והוי שינוי לדידי' גם בשומר אין אומרים הש"ל באיה"נ כדאיתא בב"ק (דף מ"ה ודף צ"ח) דאע"ג דשומר לא קני בשינוי מ"מ הא לא מחזיר מאי דיהיב ליה והש"ס דבעי למימר בגיטין (דף נ"ג) דר"מ סובר היזק שאינו ניכר שמי' היזק הוא ה"א בעלמא והו"מ למימר ולטעמיך ומסקנא לא קיימא הכי אלא טעמא דר"מ משום דקניס שוגג אטו מזיד וכיון שבררנו דגם ר"מ אית לי' היזק שאינו ניכר לא שמי' היזק א"כ אנו מוכרחין לומר דברייתא דהמטמא והמדמע והמנסך מיירי דאית לי' שותפות בגווי' למ"ד אין אדם אוסר דש"ש ור"מ סובר יש ברירה ואפ"ה לא מהני חלוקה וש"מ כמש"כ דכל היכא שחלק א' אסור בהנאה לא שייך ברירה: ועוד נ"ל להביא ראיה לזה מהא דאמרינן בחולין (דף מ"א) דמקשינן למ"ד אין אדם אוסר דש"ש אפילו ע"י מעשה מהא דתנן שם היו שנים אוחזין בסכין ושוחטין א' לשם א' מכל אלו וא' לשם דבר כשר שחיטתו פסולה ומשנינן דאית ליה שותפות בגוויה והא ברישא דהך מתניתין (דף ל"ט ע"ב) קתני השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים לשם מדבריות שחיטתו פסולה ופרכינן עלה פסולה אין זבחי מתים לא ורמינהו השוחט לשם הרים וכו' לשם מדבריות לשם חמה ולבנה כו' ה"ז זבחי מתים ומשני הא דאמר להר הא דאמר לגדא דהר ופרש"י ז"ל דמתניתין מיירי ששחט להר דהר אינו נעשה כומ"ז דכתיב אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם הלכך לשמן לא מיקרי זבחי מתים מיהו פסולה מלאכול משום דדמיא לזבחי מתים ומיחלפא עכ"ל הרי מבואר דשוחט לשם הרים פסול רק מדרבנן ועלה קתני בסיפא היו שנים שוחטין אחד לשם אחד מכל אלו וא' לשם דבר כשר שחיטתו פסולה ומוקמינן לה באית לי' שותפות בגוויה וא"כ תקשי כיון דליכא אלא פסול דרבנן משום דמיחלף בשחיטת כומ"ז אמאי פסולה כל הבהמה לחלקה והשותף השני יטול את שלו ונימא איגלאי מילתא למפרע שחלק זה מותר שהיה שלו למפרע דהא שחיטה לעכומ"ז מטהר מידי נבילה כדאמרינן בב"ק (דף ע"א) בשוחט לעכומ"ז שחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה ומחייב בדו"ה דמטהר מידי נבילה ואמאי קתני סתמא פסולה הא חלק של השני מותר אחר החלוקה. ואין לומר דהאי תנא סובר דאפילו בדרבנן אין ברירה בעירובין (דף ל"ז) אמר רבא לר"נ מאן האי תנא דאפילו בדרבנן ל"ל ברירה דתניא אמר לחמשה הריני מערב על איזה מכם שארצה רציתי ילך לא רציתי לא ילך רצה מבעו"י עירובו עירוב משחשיכה אין עירובו עירוב אשתיק ולא א"ל מידי והיינו משום דלא אשכח ר"נ תנא דסובר בדרבנן אין ברירה והא הכא ר"נ הוא דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו ע"י מעשה ולדידי' בעינן לאוקמי מתניתין דשנים אוחזין בסכין וא' שוחט לשם א' מכל אלו באית לי' שותפות בגוויה ואפ"ה קתני פסולה דמשמע דכל הבהמה פסולה ואסורה באכילה ולא מהני חלוקה משום דאין ברירה אע"ג דקאי אשוחט