עונג יום טוב קיט

ברירה ובב' מינין א"ב אבל לר"י דאמר דגם בט' נגד ט' אין ברירה א"ש דלא מהני אף שימשוך בתחילת חלוקה הטלה נגד הכלב להתיר עי"ז שאר הטלאים דהא איהו סובר אין ברירה אפילו במין אחד והתוס' כתבו בגיטין (דף מ"ז) גבי ישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות דלמ"ד א"ב טבל וחולין מעורבין זה בזה ולא מצי להפריש אפילו מיני' ובי' משום דלא אמרינן דבכל חטה וחטה מעורב חלק הישראל והנכרי אלא איכא למימר חטה זו של ישראל וחטה זו של נכרי וגבי נמי אמרינן חלק שדה זו שייך לזה וחלק שדה זו שייך לזה א"כ לא מהני כלל הכא מה שימשוך טלה אחד לעשות אותו מחיר כלב כיון שבט' הנשארים לא נקבע דין ירושה דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים ואכתי יש להסתפק בכל א' מהן למי הוא בא בתחילת מיתת אביהם א"כ איך נימא דע"י שימשוך טלה א' יהא בו דין מחיר כלב כיון דגם בט' הנותרים לא נקבע דין ירושה דא"ב אפילו בט' נגד ט' ואפשר שהטלה שנטל עבור הכלב ונקבע בו דין מחיר כלב הוא בעצמו טלה שלו משעה ראשונה ואינו מחיר הכלב כיון שהוא שלו בעצמו ומחיר הכלב הוא בט' הנשארים שגם בהם לא נקבע דין ירושה ולא הוברר הדבר למי הם משעה ראשונה. ולמ"ד א"ב אנו מסתפקין בכל טלה וטלה למי הוא משעה ראשונה וא"א לקבוע דין מחיר כלב בטלה א' ע"י משיכתו כלל דדוקא לר"ע שבהטלאים הנותרים ט' נגד ט' נקבע בהן דין ירושה וממילא נקבע דין מחיר כלב בהאחד שמשך שא"א לקבע בטלה אחר שכבר נקבע בהן דין ירושה אבל לר"י א"ש וזהו קושית הש"ס ולא רצה לאוקמי' מתניתין דמיירי שכבר משך בסתם היו"ד טלאים ולא בירר הטלה שכנגד הכלב שאז לא מהני ברירתו למשרי אח"כ ולברר התערובות. משום דמתניתין סתמא קתני דאם נטל זה ט' וכלב וזה עשרה העשרה אסורים משמע דאף אם רצונם לחלוק בזה האופן לא מהני להו תקנה להתיר הט' מהעשרה שהוא נוטל: ואמאי לא קתני הכא במתניתין דעד שלא באו לרשותו יכול למשוך טלה א' כנגד כלב כדקתני בישראל וא"י שירשו אביהם דעד שלא באו לרשותם יכול לומר טול אתה כו"מ ואני מעות וה"נ ניתני כן דעד שלא בא לרשותו יכול למשוך טלה אחד והשאר מותרין [ומצאתי במהרי"ט שם בקדושין פי' הא דקתני גבי גר וא"י שירשו אביהם א"י ואם משבאו לרשותו אסור דמיירי שלא קנו עדיין רק שביררו כ"א חלקו ולא זכו עדיין א"כ ה"ה דיש לפרש מתניתין דידן דקתני ולקח א' מהן וכו' היינו שלא זכו עדיין ושפיר פריך הש"ס ולברור היינו כיון דלא זכו עדיין ומוכיח מזה דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים ועוד דאפילו כבר זכו כל או"א בחלקו זה ביו"ד טלאים וזה בט' וכלב יכולים לחזור ולהשתתף ולחלק ט' טלאים נגד ט' וחד טלה נגד כלב כמו שבארנו בהגה"ה דלמ"ד י"ב אם חלקו וחזרו ונשתתפו מיקרי עדיין תפיסת הבית ומתניתין משמע דלית תקנתא לכל היו"ד טלאים] אלא וודאי דא"ב אפילו בטלאים נגד טלאים כר' יוחנן ולא מהני למשוך טלה א' אפילו עד שלא באו לרשותו משום דא"ב גם בט' הנותרים ולא נקבע בהן דין ירושה וא"כ מתפשט הספק בכל היו"ד טלאים דאיכא למימר טלה זה דהאי משעה ראשונה וטלה זה דהאי משעה ראשונה ואולי הטלה שמושך נגד הכלב בלא"ה שלו ונקבע ע"כ מחיר כלב בטלה אחר וממילא כל הט' אסורים והשתא א"ש הא דמשני דהכלב שוה טפי מכ"א מהתשעה ולא מהני מה שימשוך שני טלאים נגד הכלב להתיר הנותרים דכיון דכל שריותא הוא ע"י שהטלאים נגד טלאים נקבע בהן דין ירושה לכן לא נאסר אלא הטלה הא' שמשך עבור הכלב משום דבאינך טלאים ליכא לאיסתפוקי במחיר מחמת דנקבע בהן דין ירושה אבל אם ימשוך שני טלאים נגד הכלב ישארו בידו שמונה נגד ט' הנותרים ור"א אמר בהדי' דלא אמרינן י"ב בטלאים נגד טלאים אלא בט' נגד ט' כיון דשווין הן יש דין ברירה אבל יו"ד נגד ט' כיון דאינן שווין והוי שומא א"ב וכיון דליכא טלה א' להמשיכו נגד הכלב ונתפס גם בטלה שני מחיר כלב שגם הוא יהא בגדר לקיחה כדין גדיים נגד טלאים שא"ב ונשאר אח"כ ט' נגד שמונה ובט' נגד שמונה שוב א"ב ולא מהני משיכתו דעיקר ההיתר הוא מחמת שהנותרים היו טלאים נגד טלאים וי"ב ועי"ז נקבע המחיר רק בטלה שבירר אבל אם נשאר ט' נגד שמונה הא א"ב ולא מהני משיכתו כלל: וא"ש דברי הש"ס וא"צ לדחוק כדברי התוס' שמועיל ברירה לברר התערובות דהכא אין הבירור ע"י מה שהוא מושך ומברר אלא כיון שהוקבע בתחילת לקיחתו בט' נגד ט' דין ירושה ממילא לית בהן דין מחיר כלב ומה שלא הזכיר הרמז"ל דאם הכניס לרשותו וקנה כ"א חלקו לא מהני מה שימשוך ויברר טלה אחד משום דאין דרכו להזכיר דין שאינו מוזכר בגמרא ועוד דמילתא דפשיטא הוא דאחר שכבר קנה כל אחד חלקו פשט המחיר בכל העשרה טלאים ולא מהני מה שיברור]: סימן לד והנה אחרי שנתבאר בסימן הקודם דבשני מינין לרבא ודאי דאין ברירה ואפילו בדרבנן לא סמכינן אברירה בשני מינין דהא בארנו דבמחיר כלב שכנגד הי' טלאים ליכא אלא איסור דרבנן משום דמדאורייתא בטל ברובא ואפ"ה לא סמכינן אברירה להתיר כל הטלאים לגמרי ולומר דהכלב הי' שלו משעה ראשונה ולא נטל כלל מחיר הכלב משום דכלב וטלה שני מינין הם ובשני מינין אפילו בדרבנן אין ברירה: ולפי"ז כיון דעיקר טעמא דבב' מינין אין ברירה משום דלא שייך לומר שהוברר הדבר שזהו חלקו משעה ראשונה שמשעה ראשונה לא היה עומד לכך א"כ בחמץ שישראל ונכרי שותפים בו ועבר עליו הפסח א"א להתיר חלק הנכרי אחר חלוקה מטעם ברירה שזהו חלקו משעה ראשונה דכיון דחלק הישראל אסור בהנאה כמאן דלא נתחלק כלל דמי דהא הישראל לא שקל מידי ועפרא בעלמא הגיע לידו מהאי שותפות ואף שזה דומה לטלאים נגד טלאים שבהאי חמץ גופא נטלו כ"א חלק מ"מ כיון שזה שחלקו נאסר בהנאה הוי כלא נטל שום חלק וגרע אפילו מגדיים נגד טלאים שבגדיים נגד טלאים נטל חלק רק שלא היה עומד להתחלק באופן זה אבל זה לא נטל שום חלק וכמאן דלא נתחלק כלל דמי ולא שייך ברירה דעדיין הספק קבוע בהאי שותפות על כל זית וזית חמץ של מי הוא וגם חלקו של נכרי אסור שלא נתברר עדיין חלקו וחלקו של ישראל מעורב בחלקו של א"י כמו קודם חלוקה בשלמא אי הוה אמרינן דלמ"ד יש ברירה אפילו בגדיים נגד טלאים נמי יש ברירה ולא קפדינן אם היה עומד בסתמא לחלק כך או לא רק שבכל אופן שחלקו אמרינן הכל שמשעה ראשונה היה לכ"א חלקו כמו שנעשה החלוקה אח"כ א"כ שפיר אפ"ל דאפילו אם נאסר חלקו של א' מהם נמי אמרינן דאגלאי מילתא למפרע שזה החלק שנאסר היה שלו משעה ראשונה. אבל כיון דחזינן דלא אמרינן יש ברירה אלא אם נעשה חלוקה שהיה עומד לכך משעה ראשונה אבל בב' מינין שאינו עומד להתחלק כך אין ברירה ומכירה בעלמא הוא דהוי א"כ מכש"כ אם לא נתחלק כלל ולאחד מהם לא הגיע שום חלק רק עפרא בעלמא הוא דשקיל דוודאי אין ברירה לכ"ע דהא עכשיו לא שקיל מידי דאין זכי' באיסורי הנאה ואין זה דרך חלוקה כלל: והגע בעצמך אם היו שנים שותפים באיזה דבר ומחצית השותפות הי' מונח אצל אחד ומחצית היה מונח אצל השני ונאבד חלקו של א' מהן בפשיעתו