עונג יום טוב קיח

והיינו ע"כ משום דאין סברא כלל לאמר בב' מינין ברירה דמאי חזית לומר דבמיתת אביהם נפל מין זה לזה ומין זה לזה וא"כ אפילו ספק לא מיקרי כלל אלא דודאי אין ברירה. וע"ז חזר והקשה דבתמורה מוכח דגם בב' מינין יש ברירה. ולא דוודאי יש ברירה אלא דמוכח מהתם דגם בב' מינין שייך לומר יש ברירה ותליא בפלוגתא דתנאי דמאן דאית ליה יש ברירה בשני מינין נמי סובר יש ברירה וזה שיעור דברי הרשב"א ז"ל דמתחילה הקשה מנ"ל לרבא דירושת הגר דרבנן אימא הא דמותר לומר טול אתה הכומ"ז ואני מעות הוא משום דסובר האי תנא יש ברירה וע"ז תירץ דבב' מינין ודאי דאין ברירה היינו דליכא למ"ד יש ברירה בב' מינין דאין סברא כלל לומר שלכל אחד הגיע חלקו משעה ראשונה בב' מינין ואפילו מאן דסובר בכה"ת יש ברירה מודה בב' מינין דאין ברירה מדקאמר התם דבטול אתה חיטין ואני שעורין אסור ואע"ג דהתם הוי איסור דרבנן דדמאי הוי רק דרבנן ומה"ט תנן התם דבטול אתה חיטין שבמקום פלוני ואני חיטין שבמקום פלוני מותר משום דדמאי דרבנן ויש ברירה ואפ"ה בב' מינין אסור משום דאף מאן דסובר דבדרבנן יש ברירה היינו משום דסובר דספיקא הוי אם הגיע לכל אחד חלקו ובדרבנן אזלינן לקולא ואמרינן דהגיע לכל אחד חלקו אבל בב' מינין דאין סברא כלל לומר דהגיע לכל אחד חלקו דמהיכי תיתי נימא שזה ירש חיטין וזה ירש שעורין ואפילו באיסור דרבנן אסור וע"ז מקשה דהכא משמע דבב' מינין לא שייכא ברירה ואפילו מאן דסובר בכה"ת יש ברירה מודה בב' מינין דאין ברירה ולהכי אסרינן אף באיסור דרבנן דאין זה בגדר ספק כלל דהא בבכורות מוכח דגם בב' מינין אפשר לומר ברירה למאן דאית לי' דהא פריך ונברור חד מינייהו וכבר בארנו דהאי תקנה ליתא אלא אי נימא דגם בב' מינין יש ספק דלמא כ"א נטל חלקו דאז אין כאן אלא ספק מחיר כלב ולרב ענן אין הספק אלא בטלה א' דהשאר הוי ט' כנגד ט' ובטלה א' שיש בו ספק מחיר כלב מהני מה שמברר חד מינייהו כדעת ר"ת ז"ל בספק דרוסה. אבל אם נימא דבב' מינין ודאי לא אמרינן ברירה א"כ יש כאן ודאי איסור מחיר כלב דכלב וטלה ב' מינין הם ולא מהני ברירה אף לרב ענן דאף דט' כנגד ט' יש ברירה וליכא מחיר כלב אלא בטלה א' מ"מ הא בוודאי איסור לא מהני משיכת חד מינייהו גזירה שמא ימשוך מן הקבוע וליכא קושיא אר"ע כלל: **(הגה"ה ואף דגבי גר אמרינן כיון דירושת הגר דרבנן שרי לומר טול אתה עכופ"ז ואני פירות היינו דווקא התם שעיקר זכות הגר הוא רק מדרבנן ולא נפל עכומ"ז לירושתו כלל מתחילה אבל בדמאי אף שהאיסור מדרבנן מ"מ כיון שזכיות החבר הוא דאורייתא אסור משום דבב' מינין לא שייך ברירה כלל והוי' לי' כמוכר דמאי לאחיו ע"ה ואסור מדרבנן:)** מיהו מה שמסיים הרשב"א ז"ל בסוף דבריו ואפשר דרבא סבר בב' מינין אין ברירה וההוא כפשטי' מפרש לה אפילו לא שוי כלבא טפי מד' זוזי ע"כ אינו מובן דאטו רבא קאמר לה דבב' מינין א"ב הא מתניתין דפ"ז דדמאי אמר כן דאף דיכול לאמר טול אתה חטין במקום פלוני ואני אקח חטין במקום פלוני אפ"ה אסור לאמר טול אתה חיטין ואני שעורין וא"כ א"א שיחלוק ר"א ע"ז ואמאי הוצרך לאוקמי בדטפי דמי כלבא טפי מיהו גם זה נכון דר"א סובר דגם בשני מינין הוי ספק אם הוברר הדבר או לא ולא אמרינן דודאי אין ברירה ומתניתין דחבר וע"ה שירשו אביהם דאינו יכול לאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורין הוא משום דדמאי שיש לו עיקר בדאורייתא וכמ"ש התוס' בעירובין (דף ל"ז) ד"ה מאן תנא ורבא סובר כיון דדמאי דרבנן אם איתא דיש ספק ברירה בשני מינין הוי לן למימר יש ברירה גבי, דמאי שהוא מדרבנן אף שיש לו עיקר מן התורה: ולפי דברינו אין מקום למ"ש האחרונים ז"ל ליישב דעת הרמב"ם ז"ל שפסק (בהלכות איסורי מזבח) דאם יש טלה אחד שדמיו כדמי הכלב הוא אסור והשאר מותרים. והקשה הלח"מ דהא הש"ס לא קאמר אלא למ"ד יש ברירה. והרמז"ל (בהלכות בכורות) פסק דאפילו בגדיים נגד גדיים א"ב והאיך מזכה שטרא לבי תרי ותי' דכיון דהא דבע"ח לא בטלו הוא רק מדרבנן ובדרבנן פוסק הרמז"ל יש ברירה ע"כ. ולדברינו לא יתכן תירוצו דכאן לא שייך ביטול ברוב כלל דכיון דא"ב בעינן למיחש שמא יש חליפי הכלב בכל טלה וטלה מהעשרה טלאים ומאי מהני שיברר טלה א' לאוסרו משום מחיר כלב כיון שיש בכל טלה וטלה ספק מקצת חליפי הכלב ומאן לימא לן שטלה אחד הוא נגד הכלב דלמא מקצת שבכל טלה וטלה הוא נגד הכלב וכולם אסורים והש"ס לא קאמר דהאיסור הוא בטלה אחד רק למ"ד יש ברירה בט' נגד ט' אבל לא למ"ד אין ברירה: ולפי דרכינו יש ליישב דברי הרמב"ם ז"ל באופן אחר דהא דמבואר בגמרא דדוקא לרב ענן מקשה ונברור חד מינייהו והשאר לשתרי אבל לר' יוחנן אתיא מתניתין בכל גוונא אפילו יש טלה אחד שדמיו כדמי הכלב היינו משום דר' יוחנן אית ליה א"ב אפילו לקולא כדאיתא בגיטין (דף כ"ה) דקאמר ר"י אף אחרון אינו פוסל לכהונה ומשו"ה אמרינן בביצה (דף ל"ז) דלר"י אף בדרבנן א"ב דכיון דסובר דאין זה ספק רק בודאי לא הגיע לכ"א חלקו ומכירה גמורה היא. להכי אף בדרבנן לא מקילינן מטעם ברירה א"כ ודאי יש כאן מחיר כלב ולא ידיע בהי מינייהו וכולם אסורים. אבל לדידן דפסקינן בדרבנן יש ברירה וע"כ משום דספק הוא אי בא חלקו לידו משעה ראשונה או לא להכי בדאורייתא פסקינן לחומרא דא"ב ובדרבנן מקילינן וסמכינן אברירה. להכי הכא באחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב הוי ס"ס שמא אין כאן מחיר כלב כלל והגיע הכלב לחלקו משעה ראשונה ואפילו אם יש כאן מחיר כלב שמא חלפיה בהטלה שבירר אותו והשאר מותרין ולא מיקרי שם אחד כיון דאנו מתחילין שמא אין כאן מחיר כלב ודמי לספק על ספק לא על דמיקרי ס"ס ושפיר פסק הרמז"ל דאם יש טלה א' שדמיו כדמי הכלב בורר חד מינייהו והשאר לישתרי אף שפסק בכל דוכתא אין ברירה בדאורייתא דהש"ס דקאמר דלמ"ד א"ב לא מהני הך תקנה אזיל לר"י דסובר א"ב אף לקולא דלדידי' איכא כאן וודאי מחיר כלב והספק הוא אם בטלה אחד או בכולן להכי כולן אסורין וק"ל: ואפשר לומר עוד דקושיית הש"ס ולמשוך חד מינייהו לא קאי אאחר חלוקה. דאחר חלוקה דכבר נתפשט בכל היו"ד טלאים ספק מחיר כלב לא מהני ברירה לברר התערובות רק דמקשה אשעת חלוקה דמשמעות המשנה דאפילו לא משכו עדיין כל א' חלקו רק שחלקו והסכימו ליטול זה תשעה וכלב וזה העשרה העשרה אסורין ואין שום תקנה להתיר העשרה לקרבן ואמאי כיון דרב ענן סובר דבט' נגד ט' יש ברירה ונקבע בהן דין ירושה דכל שחלקו טלאים נגד טלאים במספר השוה אמרינן דזהו חלקו משעה ראשונה א"כ הרי יכולים לחלוק ט' טלאים נגד ט' טלאים וטלה אחד נגד הכלב ואז יקבע בהטלה היחידי דין מחיר כלב והתשעה מותרים שאין לחוש בהם משום מחיר כלב כיון שנקבע בהן דין ירושה ע"י שנתחלקו תשעה כנגד ט'. והוברר שזה חלקו משעה ראשונה שירשו מאביהם הרי לא נכנס בהם ספק מחיר כלב וע"י שנקבע בהם דין ירושה בטלאים נגד טלאים ממילא חל שם המחיר על הטלה יחידי ומשתרי ממילא התשעה טלאים דהא דאמרינן בטלאים נגד טלאים יש ברירה הוא אפילו שנשאר גם טלאים אחרים ונטל כנגדן מין אחר מ"מ הטלאים נגד טלאים מקבע בהן דין ירושה דמה שנטלו שוה בשוה חל ע"ז דין ירושה והטלה האחד שלא נטל כנגדו ממינו רק שנטל כלב כנגדו ובשני מינין אין ברירה הטלה הזה אסור דלא אמרינן ביה שמשעה ראשונה הגיע למי שנטלו והו"ל דין מחיר כלב וקשה לרב ענן דאמר במין אחד יש