עונג יום טוב קטז

דברירה דאמר המקשן הוא לברר בחלוקת הכלב והטלה שכנגדו וזה א"א לפרש בשום אופן דאם נימא דבשני מינין נמי יש ברירה א"כ ליכא כאן מחיר כלב וא"צ למשוך אפילו טלה א'. אלא דבעל הטלה זכה בטלה מירושת אביו ובעל הכלב זכה בכלבו בירושה כמו דאמרינן גבי מעות ועכומ"ז דלמ"ד יש ברירה ליכא כאן חליפי עכומ"ז דנכרי נטל בירושה כומ"ז ולא בחליפין וה"נ לית כאן מחיר כלב כלל דבעל הכלב נטל כלב בירושה ומדהוצרך הש"ס למשוך ולברר חד טלה ע"כ דגם המקשה סובר דבשני מינין אין ברירה ויש כאן מחיר כלב. מ"מ נסמוך אברירה לברר טלה א' מהיו"ד טלאים שהוא המחיר כלב והשאר לישתרי דזה הוי ברירה במין א' וכמו שפי' התוס' בתמורה ובבכורות ע"ז משני ר"א כגון ששוה הכלב יותר מכל א' מהטלאים אבל גם ר"א מודה לרבא דבב' מינין אין ברירה ודברי הרשב"א ז"ל לא זכיתי להבין: ולולא שהתוס' ז"ל פירשו דקושית הש"ס שם בתמורה הוא דנסמוך אברירה לברר הטלה מהעשרה טלאים היה נ"ל לפרש באופן נאות דבאמת היה קשה להתוס' סברא זו ונדחקו בזה איך אפשר לסמוך אברירה לברר תערובות איסור ומ"ש התוס' בבכורות דלהכי מהני ברירת טלה א' למ"ד יש ברירה משום דאמרינן דודאי בשעת חלוקה היה דעתו שהטלה שיברור שיהא תחת הכלב יקבע בו מחיר כלב והשאר לישתרו ג"כ תמוה הא אמרינן בב"ק (דף צ"ח) הצורם אזן פרתו של חבירו פטור משום דסתם שוורים לאו למזבח קיימי וא"כ היכא נימא דודאי אסיק אדעתו ענין הכשר לקרבן בשעת חלוקה ולהתיר מחמת זה ע"י ברירת הטלה: ועוד קשה לי טובא במש"כ הרמז"ל (בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה י"ז) שאם הי' בעשרה טלאים טלה א' שדמו כדמי הכלב או יותר מדמי הכלב מושכו והשאר מותרין ואם כל אחד מהן דמיו פחותין מדמי הכלב הרי העשרה כולן אסורין וכ"פ בפי' המשניות עיי"ש וכיון דלא בעינן דווקא שיהא בעשרה טלה שדמו ממש כדמי הכלב אלא אפילו דמיו יתירין מדמי הכלב נמי יכול למושכו בעד הכלב א"כ תיקשי נהי דרב אשי מוקי לה שכל העשרה שכנגדו כל אחד מהן דמיו פחותין מדמי הכלב מ"מ הא יכול למשוך שני טלאים ולקבוע בהן דמי מחיר הכלב ויותרו השאר כיון דאמרינן דמשום האי טעמא דברירה בדידי' תליא מלתא לברר האיסור ולהטיל על א' מהטלאים דין מחיר כלב ולהתיר עי"ז השאר א"כ מה לי חד ומה לי תרי וכשדמי כל א' פחותין מהכלב ימשוך ב' טלאים ויהיו אסורים והשאר יהיו מותרים: ע"כ היה נ"ל דבאמת א"א להתיר כלל ע"י ברירה שום תערובות וקושית הש"ס דפריך ונברר חד מינייהו אפשר לפרש לפמש"כ הר"ת בתוס' דזבחים (דף ע"ג) דספק דרוסה שנתערב ברוב מותר והטעם משום ס"ס שמא לא נדרס ושמא לא זהו ונראה דמ"מ בהמה א' יש לאסור דאם יאכל כולם הא ודאי אכל ספק איסור ואפילו לדעת הר"י ז"ל שחלק על ר"ת וסובר דגזרינן שמא יקח מן הקבוע בחולין מ"מ בספק טריפה שבא לו הטריפות אחר שנתערב מודה דמותר מטעם ס"ס ספק שמא אינו טרפה ושמא לא זהו דדוקא אם נאסר מספק קודם התערובות סובר הר"י דאסור משום דנעשה כודאי איסור אבל אם נולד הטריפות בתוך התערובות שרי דהוי ס"ס כמ"ש הרשב"א בחי' בחולין (דף י"ג) והב"י (בסימן נ"ז). מיהו ודאי צריך לאסור אחד מהם כיון דההיתר הוא מטעם ס"ס צריך אחד לכל הפחות לאסור ולפי"ז הכא גבי נטל א' תשעה וכלב איסור מחיר כלב שיש כאן הוא רק ספק דאפילו למ"ד אין ברירה ובב' מינין דלכ"ע אין ברירה מ"מ הוי רק ספק שמא הוי הטלה מחיר הכלב אבל מחיר כלב