עונג יום טוב קטו

למימר זה חלקו המגיעו ממיתת אביהם דודאי בשעת מיתת אביהם זכה זה בחצי הגדיים וחצי התיישים וזה בחצי הגדיים וחצי התיישים הלכך השתא קנין הוא שזה קונה מזה והוולדות שיש להם בשעת חלוקה פטורין ממע"ב משום לקוח והעתידים לבא פטורים משום שותפות אבל חלקו גדיים נגד גדיים ותיישים נגד תיישים אמרינן ברירה דזהו חלקו המגיעו ממיתת אביו ועדיין ירושה היא ושם ירושה עליו עכ"ל וכן מסיק התם בש"ס דפריך למ"ד יש ברירה ממתניתין דתמורה (דף למ"ד) דתנן וכן השותפין שחלקו א' נטל יו"ד ואחד נטל ט' וכלב שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין וא"א יש ברירה לברור חד מינייהו לבהדי כלב ולשקול והנך לשתרי ומשני ר"א אי דשוו כולהו להדדי ה"נ הב"ע דלא שוו כולהו להדדי ושוי האי כלבא חד ומשהו והאי משהו משיך ואתי בכולהו והאי ברירה דמקשה הש"ס פי' התוס' דסמכינן אמה שאנו מבררין הטלה א' מכל היו"ד טלאים לומר עליו שהוא המחיר כלב ועי"ז הותרו שאר הטלאים והקשו באמת אמאי יועיל ברירה הא אין ידוע איזו שכנגד הכלב ותירצו שכך סברת הש"ס דכיון דיש ברירה יש לדבר להיות תלוי בדעתו ומסתמא כך דעתו בתחילה דאותו שיברור יהא כנגד הכלב ובתמורה (דף ל') ד"ה ואידך כתבו הטעם הואיל ולא היה האיסור מבורר קודם שנתערב להכי סמכינן אברירה עיי"ש בדבריהם ז"ל וע"ז פריך דלמ"ד יש ברירה יש להתיר ע"י שימשוך חד מינייהו שיהא הוא המחיר כלב לגמרי אבל להתיר כל הטלאים לגמרי ע"י ברירה לא פריך דפשיטא דלא מהני ברירה להתיר כל הטלאים דכיון דהכלב היה לו מחיר טלה א' שהוא א' מהעשרה וטלה כנגד כלב הוי ב' מינין ובב' מינין לכ"ע אין ברירה ומיקרי מחיר ונאסר טלה א' משום מחיר אלא שמקשה שיועיל ברירה לברר הטלה מהיו"ד טלאים כמ"ש התוס' וכ"פ הרמב"ם ז"ל (בהלכות איסורי מזבח פרק ד' הלכה ז') כאוקימתא דר"א שאם יש טלה השוה כנגד הכלב ממשיך טלה א' כנגדו והשאר מותרים הרי דיש ברירה לברור הטלה מהעשרה טלאים [ועיין בר"ן בנדרים (דף מ"ה) ובתוס' דתמורה שם והמבי"ט בתשובה כתב משום דמה"ת בלא"ה בטל המחיר חד בתרי ומדרבנן בעלמא לא בטל משום דהוי בע"ח וחשיבי ולא בטלי וכיון דהאיסור הוי מדרבנן אמרינן ברירה] ואפ"ה טלה א' יש לו דין מחיר כלב ולא סמכינן אברירה לבטל מחלוקה זו דין מחיר כלב לגמרי ולומר דהוברר הדבר שהכלב בא בירושה לבעל הכלב והטלה לבעל הטלה ולית כאן מחיר משום דכלב וטלה הוי ב' מינין ובשני מינין אין ברירה לכ"ע וכ"כ הרשב"א ז"ל בקדושין דאמר התם רבא (בדף י"ז) גר יורש כותי אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתנן גר וכותי שירשו את אביהם כותי גר יכול לומר לכותי טול אתה הטלמסאות ואני מעות טול אתה יי"נ ואני פירות ואם משבאו לרשות גר אסור ואס"ד דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חליפי הטלמסאות הוא דקשקיל אלא מדרבנן גזירה שלא יחזור לסורו תנ"ה בד"א שירשו אבל בנשתתפו אסור וכתבו התוס' דאין לומר דהטעם הוא משום ברירה כלומר דהשתא הוברר הדבר דזהו חלקו דא"כ אפילו בא לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא וע"ז כתב הרשב"א ז"ל בחי' שהקשה בהא דאמרינן ואס"ד דאורייתא כי לא באו לידו מאי הוי כי שקיל חליפי עכו"ם קא שקיל וז"ל ואיכא למידק והא אמרינן חבר וע"ה שירשו אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינם מעושרין יכול חבר לומר לע"ה טול אתה פירות שבמקום פלוני ודעתו הוא על המעושרין אע"ג דירושה דאורייתא הוא וי"ל דהתם משום יש ברירה אבל בב' מינין כי הכא אין ברירה וכדאמרינן התם בהדיא אבל לא יאמר לו טול אתה חיטין ואני שעורין והלכך בירושה דאורייתא אסור דכי שקיל דמי עכומ"ז שקיל דבשני מינין אין ברירה: ואכתי לא ניחא דהא תנינן בתמורה (דף ל') וכן שני שותפין שנטל א' עשרה ואחד נטל תשעה וכלב את שכנגד הכלב אסורין ושעם הכלב מותרין ואקשינן בגמ' ואמאי אסורין נשקול חד לבהדי כלב ונתסר כלומר משום ברירה וט' אחרים נשתרו ופרקיה רב אשי כגון דשוו יו"ד אימרי כל חד וחד ד' זוזי ופלגא חומשא וכלבא שוה חמשה זוזי דזוזי יתירא דכלבא משיך בכולהו אלמא אי לא"ה ט' אחריני שרי אלמא דיש ברירה אף בב' מינין ושמא רבא סבר דבשני מינין אין ברירה וההוא מתניתין כפשטא מפרש לה אפילו לא שוה כלבא טפי מד' זוזי דאסרי עכ"ל הרשב"א ז"ל: הנה הסכים הרשב"א ז"ל ג"כ דבשני מינין אין ברירה לכ"ע רק שכתב דרב אשי בשינויא דידיה שתירץ דמתני' מיירי שהכלב שוה טפי מכל הני אימרי סובר אף בשני מינין יש ברירה ולא זכיתי להבין דנראה מדבריו שהוא מפרש