עונג יום טוב קט

קצת בתירוץ שכתבו התוס' מ"מ אין כוונתם לזה ועיין במעילה (דף כ) תוד"ה ש"מ שכתבו ג"כ דעל השני' מעל בתורת שליחות השליח]: ועוד ראיה דבנתן לחבירו א"צ כלל לשליחות ממש"כ התוס' בפ' השואל (דף צט) דבעי למימר בשם הר"י ז"ל דנותן קורדם של הקדש דלא מעל אלא לפי טוה"נ שבו ולא לפי כולה וא"א דהנותן לחבירו מעל מחמת שהמקבל עושה שליחות הנותן א"כ צריך למעול לפי כולה דהא השליח נטל כולה א"ו דאין מעילתו של נותן מטעם שליח אלא מטעם נתינתו שמעל בעצמו מחמת הנתינה וכיון דהנאת הנתינה הוי רק טוה"נ להכי לא מעל רק לפי טוה"נ שבו ואם כן צריך להבין באמת אמאי לא מעל לפי כולה דנהי דאין הנאתו רק לפי טוה"נ מ"מ הא באמת המקבל נטל בצווי הנותן ולא גרע משלוחו ולמעול לפי כולה ועכצ"ל כמ"ש דקנין ממון נמי מיקרי הנאה א"כ א"א לחייב הנותן מחמת קנין המקבל בתורת שליחות דזה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן וא"א לחייבו אלא אמה שהוא עשה בעצמו להכי דעת הר"י ז"ל שלא מעל רק לפי טוה"נ שזה מעל ולכאורה יש להקשות לר"מ דסובר (בקדושין דף נד) דהקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ולא משכחת מעילה אלא באכילה דבהוצאה מרשות לרשות ליכא מעילה משום דכל היכא דאיתא בגזא דרחמנא איתא א"כ שליחות במעילה היכי משכחת לה דאי אמר לחבירו אכול חתיכה של הקדש אין זה בגדר שליחות דכיון דהיה סבור שהוא שלו ונתן לחבירו מעל הנותן כמו שביארנו מיהו בלא"ה קשה דהא בלא"ה בכה"ג ליכא שליחות דהא הוי זה נהנה וזה מתחייב כמ"ש התוספת בקידושין ונראה דלר"מ מתחייב כשאמר לו צא ואכול משום דע"י הלעיסה קנאה בשינוי ושינוי קונה בהקדש אף בלא הגבהה כמ"ש לעיל מהא דתנן בנאה בתוך ביתו דמחייב אעפ"י שלא דר בה ולא נהנה כלל וגם אם הוא גזבר דלא הוציא מרשות אחר אפ"ה חייב דקנה בשינוי ובזה לא שייך זה נהנה וזה מתחייב דדוקא באיסור אכילה כמו בצא אכול את החלב שחייבה תורה על הנאת מעיו או על הנאת גרונו כדאיתא בחולין (דף קג) בזה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב לא אמרינן אבל היכא דאין האיסור משום הנאה כמו משנה חפץ דהקדש מתחייב המשלח אף שהשליח נהנה כיון שיש חיוב מלבד ההנאה דהיינו השינוי שע"י זה מוציא מרשות הקדש ובשינוי מודה ר"מ דמתחלל ודווקא ע"י הגבהה סובר דאינו מתחלל אבל בשינוי שפיר מתחלל ואכילה הוי שינוי בלעיסה כמ"ש האחרונים ז"ל לענין מצה גזולה ולפ"ז שפיר שייך שליחות לר"מ דאף שכתבנו לעיל דבחיוב מעילה בהגבהה אם צוה לחבירו ליטול לא מיקרי שליחות אלא שהנותן בעצמו מועל אבל אם צוה לאכול שהאוכל יעשה שינוי בלעיסה מקרי שפיר שליחות דמידי הוא טעמא שכתבנו שאין אנו צריכין לטעם שליחות באומר לחבירו ליטול משום דהוי הוצאה בלי שום שליחות מחמת שצוה לו ליטול ודמי לנתינה דהדיוט דהמשלח הוא הנותן והנוטל הוא המקבל ומעל בנתינתו אבל בקנין שינוי דלא בעי צווי המשלח כלל דהשינוי מקרי הוצאה מרשות לרשות בלא שום צווי בעולם א"כ הא המשלח לא מעל בתורת נותן ומקבל דהא בלא נתינתו נמי מעל אם שינה ואכל דהא עיקר מעילה בשוגג אזלינן בתר קניות הדיוט ובצוה לחבירו להגביה דבהדיוט כה"ג בעי נותן ומקבל ובלא צווי הנותן אין המקבל יכול לזכות רק מכח צווי המקבל יכול לזכות מקרי הנותן המוציא מרשות לרשות בלי שום שליחות שע"י צווי דידי' זכה המקבל אבל אם המקבל לא זכה אלא ע"י שינוי דאכילה הא שינוי לא בעי צווי ומקבל ואם רצה לעצמו לקנות נמי קונה א"כ אין הבעה"ב מעל במה שצוה לו לאכול ואין זה הוצאה מרשות לרשות בצווי דידי' שאין הצווי מצטרף להקנין דהשליח כלל ורק מטעם שליחות יש לחייב הבעה"ב דהוא צוה לו לאכול ולזכות באכילתו והוה שליח דידי' דבשליחותו קונה הוא בעצמו ע"י שינוי אכילתו ושפיר שייך בזה שליחות: ובזה יתישב היטב דברי הרמז"ל שכ' (בפ"ז מהלכות מעילה) אחר שכ' שם דבמעילה יש שלד"ע כ' וז"ל בד"א שהיה החתיכה מקדשי בה"ב אבל אם הי' בשר עולה וכיוצא בו לא מעל אלא האוכל בלבד שהרי הוא חייב באיסור אחר חוץ ממעילה ובכה"ת אשלד"ע חוץ ממעילה שלא יתערב עמה דבר אחר, ודבריו ז"ל לקוחים המה מהתוספתא וכבר הקשינו טובא ואח"כ מצאנו בהמקנה בקידושין דממ"נ איך סובר הר"מ אי מיירי שמועל משעת הגבהה א"כ איך שייך כאן עירוב איסור אחר הא איסור המעילה בא משעת הגבהה ואיסור אכילת בשר באה בשעת אכילה וכיון שכבר נתחייב המשלח משעת הגבהת האוכל א"כ מה איכפת לן במה שהאוכל עובר אח"כ על אכילת בשר עולה ואי לא מעל משעת הגבהה א"כ בלא"ה אין כאן שליחות דזה נהנה וזה מתחייב ל"א ודוחק לומר דבאמת לא מעל אלא עד האכילה והר"מ סובר דבמעילה אמרינן זה נהנה וזה מתחייב זהו ליתא לענ"ד דהא הרמב"ם ז"ל כ' בהדיא (בפ"ו מהלכות מעילה ה"ה) בבהמת קדשים אם נתנו לחבירו וחבירו לחבירו דכולם מעלו: הרי שמעל בהגבהה לחוד בלי שום אכילה ואפילו בעולה שלא יצא לחולין נמי סובר הר"מ שמעל בהגבהה עיי"ש ובראב"ד. אבל לפי מש"כ דברי הרמז"ל נכונים מאוד דבאמת באומר לחבירו לאכול לא מעל משעת הגבהה דדוקא בנותן סתם לחבירו כתב הר"מ ז"ל בעולה דמעל על הגבהה אבל באומר לו לאכול לא קנה אלא באכילה שלא אמר לו ליטול אלא לאכול וכמו שסוברים התוס' בקושייתם שהבאנו מיהו נהי דלא מעל בהגבהת האוכל מ"מ הא בשעת אכילה קנה בשינוי בשוגג דאף דעולה אינה יוצאה לחולין מ"מ כמו שבהגבהה מעל בעולה משום שהגבהה קונה בכ"מ ה"נ בשינוי מעל שהשינוי קונה בכ"מ דכל דבר שבהדיוט קונה בהקדש מעל אף שאינו יוצא לחולין כמו בעולה וכמו בהקדש בשוגג לר"מ דאינו מתחלל ואפ"ה מעל ומעילה דשינוי שפיר הוי מטעם שליחות אם אמר לשליח לעשות שינוי ולא מטעם הוצאה בעצמו דהשינוי לא בא ע"י צווי הבעה"ב דנימא שהבעה"ב מעל במה ששינה השליח ולא הוי לבעה"ב אלא דין משלח לחוד ויש שלד"ע במעילה וזה נהנה וזה מתחייב לא שייך כאן דנהי דעל האכילה שייך זה נהנה מ"מ על קנין השינוי שיש בו מעילה לא שייך זה נהנה ואף דכתבנו דבקנין ממון נמי שייך זה נהנה מ"מ היינו בהקדש בדה"ב דיצא לחולין ומקרי נהנה בקנין ממון אבל בעולה שלא יצא לחולין בשום אופן לא מיקרי זה נהנה וזה מעל ושפיר מעל בשליחותו המשלח כמש"כ ורק משום זה לא מעל הבעה"ב כיון דעיקר מעילתו בשעת אכילה בשינוי שהוא עושה ולא בהגבהה דהא לא נתן לו אלא לאכול והמעילה הוא בשעת אכילה ובשעת אכילה הוא אוכל בשר עולה ועושה ג"כ איסור אחר ואין שלד"ע כיון שמתערב איסור אחר עם המעילה ואע"ג דהמעילה בא בשעת הלעיסה ואיסור האכילה בא בשעת הבליעה כדאמרינן (בכתובות דף ל) גבי תרומה מתחייב בנפשו לא הוי עד דבלע לי' ומדלעסי' קני' היינו דוקא גבי חיוב דתרומה שאינו חייב מיתה רק על אכילה ממש דהיינו בליעה אבל בשר עולה לפני זריקתו דאזהרתו מלא תוכל לאכול כדאמרינן במכות (דף טז) ובהנאה