עונג יום טוב קד

מהך סוגיא דעירובין כמו דאדחי הך סוגיא דא"מ וא"כ הא דאח"ז איסורא לא מצי מבטלו היינו בידע מעיקרא ולא ביטל אבל שכח ולא ידע הו"ל כמו הך דעירובין דביטל משחשיכה אמנם חלילה להקל בזה כיון דמדברי הפוסקים באו"ח לא משמע כן אלא שכתבתי לסניף שהי' שם עוד הרבה צדדי היתר ע"כ: ול"נ דאין בזה אף סניף להקל דהא בפסחים (דף ו') משני רבא להך אוקימתא דשמא ימצא גלוסקא יפה. ורבא הא סובר ישל"מ הוי יאוש ומהני כלך אצ"י אף בלא שווי' שליח ואפ"ה לאח"ז איסורו לא מצי מבטל לי' וגם מאיליו לא בטל: ולשיטת רש"י ז"ל שפירש בהא דקאמר הש"ס ודעתו עלי' היינו שיחוס עלי' לשורפה היה אפ"ל כמש"כ הקצה"ח דבטל מאיליו אף אם לא ידע רק שם חשש הש"ס דלמא חס עליו אחר שימצאנה ודעתו עלי' להכי עבר משעת מציאה אבל התוס' הא דחו שם פרש"י דא"כ מאי פריך וכי משכחת לה לבטלה הא חיישינן שיחוס עלי'. ולהכי פירשו הם הא דקאמר ודעתו עלי' היינו שלא בטל מאיליו הרי דאף לרבא לא מתבטל החמץ מאיליו: **(הגה"ה ובלא"ה דבריו תמוהין הם דא"כ אמאי פסקו כל הפוסקים להא דהבודק צריך שיבטל כיון דקיי"ל משום ניחותא דמצוה בטל מאיליו ודוקא אם ידע ולא מבטל לי' עובר אבל אם לא ידע אינו עובר א"כ נא לבטל בשעת בדיקה וכי משכח לה לבטלה כמו שמקשה הש"ס:)** ועוד לפי מש"כ במק"א בשם הש"ך (סימן שנ"ח) דהא דאמרינן ישל"מ לא הוי יאוש לדידן היינו היכא דבעינן לאפקועי ממנו ממונא מחמת ניחותא דלמפרע אבל ניחותא בעלמא מהני למפרע ומה"ט רשאי לאכול פירות חבירו אם אין חבירו מקפיד עליו. אף שאין חבירו יודע מזה. א"כ בחמץ כיון שאסור בהנאה ואינו ברשותו רק דגלי קרא שעובר בב"י ובבי"מ ובגילוי דעתא דלא ניחא לי' מהני בזה אפ"ל דאף לאביי מהני מה דאמרינן דעתי' דידי' דודאי לא ניחא לי' ואביי ורבא שווין בזה ואפ"ה חזינן דפשיטא לי' להש"ס דאם לא ביטל עבר בב"י: והטעם נ"ל דלא שייך כאן לומר אגלאי מילתא למפרע דלא ניחא לי' בהאי חמץ דגבי איסורין לא אמרינן הכי דמסתמא לא ניחא לי' כמש"כ הר"ן ז"ל בכתובות (דף ק"א) גבי מקדש חייבי לאווין שלא הכיר דלא הוי מקח טעות דאיסורין ל"ד למומין דבמומין אין אדם מתפייס משא"כ באיסורין אפשר דהוי מתפייס אלו הוי ידע. ה"נ הצריכה תורה שיבטל או יבער ולא סמכינן אמאי דמסתמא לא ניחא לי' ודוקא בקנין חדש אמרינן בב"מ (דף צ"ו) גבי בעל בנכסי אשתו התירא ניחא לי' דליקני איסורא לא ניחא לי' דליקני אבל במה שהיה עד עכשיו שלו וגם אחה"פ יאכלנו או יהנה ממנו אפשר דלא ניחא לי' להוציאו מרשותו אף שאסור להשהותו ואין להקשות לפ"ז מאי פריך וכי משכחת לה לבטלה מאי מהני מה שיבטלו הא אכתי עובר עליו עד שעת מציאה וביטולו דהשתא לא מהני למהוי כאילו בטלו מעיקרא דז"א דלשיטת התוס' באמת אין כוונת הש"ס בהא דקאמר ודעתו עלי' היינו שיעבור עד שעת מציאה שהרי כתבו (דף כ"א) ד"ה ואי שכ"ז שאינו מוצאו אינו עובר אב"י עיי"ש וצ"ל דמאי דאמר הש"ס שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עלי' אין החשש שיעבור עד שעת מציאה אלא דחיישינן שימצאנו ביו"ט דלא מצי לבער ויעבור משעת מציאה ואילך כיון דלא בטלו ומאיליו אינו בטל מפני חשיבותו אבל עד שעת מציאה לא עבר כלל ולהכי פריך שפיר וכי משכחת לה לבטלה ומהני שלא יעבור משעת מציאה אבל לא מהני לי' האי ביטול למפרע דלא מהני ניחותא דלמפרע לענין חמץ וכמ"ש דאם איתא דמהני ביטלו למפרע הי' מועיל אף אם מצאו לאח"ז איסורו אף דהשתא לא מצי מבטל לי' כמו שמועיל יאוש של"מ