עוללות אפרים צו

כנשרים וגו' וכל זה רמז לשיעלו ממדריגה למדריגה בזכות התורה שנמשלה לכסף וחרוץ. ואמר בירקרק בזכות שני רק הנאמרים בפרשת ואתחנן רק עם חכם וגו' רק השמר לך וגו' ועל הענין השני שהיה קשה בעיניהם שכר העה"ב הבלתי נגלה לקבלו על זה אמר שיצתה נשמתן לומר הרי אנו כלנו נחשבים לפגרים מתים עד אשר הראה להם הקב"ה רב טוב הגנוז להם לזמן התחיה והוריד עליהם הגשם שעתיד הקב"ה להחיות את המתים להודיע להם כי מצד התורה יזכו לתחיה כמ"ש גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת. שגשם זה הוכן לנחלתך ולמי שנלאה בעה"ז בעמל התורה. ואמר חיתך ישבו בה היינו מי שמשים עצמו בעה"ז כחיה זו שדורסת ואוכלת כדאיתא בגמרא תכין בטובתך לעני אלהים היינו למי שלמד התורה מתוך עוני בעה"ז. על הענין השלישי שהיה בעיניהם דבר קשה לבא עד תכלית ההצלחה מצד ריבוי המצות בחשבם שלא יזכו לשלימות זה האחרון כי אם בקיום כל התורה לזה אמר ריב"ל מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים כו' לידע ולהודיע גודל מתן שכרן של מצות שאפילו מצד מצוה אחת שכרו הרבה מאד כמ"ש מתוקה שנת העובד היינו עובד את ה' אם מעט ואם הרבה יאכל משכרו כי אחד המרבה ואחד הממעיט כו' קכה אם המצות קלות תשמעון וכמ"ש והיה עקב תשמעון שאפי' בזכות המצות קלות שבני אדם דשים בעקביהם תזכה לכל היעודים הרבים הנאמרים בפ' ההיא כמו הרופא האומן העושה תחבושת לגוף המוכן אל הבריאות שיקבל תועלת גדול בתרופה מועטת הפך ממה שנא' במרה קודם מתן תורה שנאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה והאזנת למצותיו ושמרת כל חקיו הרי תחבושת גדול ותרופות רבות ואעפ"כ התועלת מעט שנאמר כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך וזה לפי שקודם מתן תורה היו דומין לגוף שאינו מוכן לקבל הבריאות שברפואות רבות יקבל מעט מהתועלת. והערה זו מצינו גם בשלימי הדעת שמעט מן המוסר מחזירם למוטב משא"כ בחסירי הדעת שאע"פ שיום יום ידרשון להם בתוכחות עלי עון אזנם אטומה משמוע ואינן מקבלים כ"א זעיר שם זעיר שם וכמ"ש תחת גערה במבין מהכות כסיל מאה לכך נאמר שמכל דיבור ודיבור נתמלא כל העולם בשמים שאפילו דיבור אחד יש בו כדי להשיב מיני שחת נפשות שלימי הדעת המקבלים תועלת גדול בתרופה מועטת ועוד שיש בכל מצוה כדי לבשם ולרפאות זה הגוף שנקרא עולם קטן ולהסיר זוהמת חלאתו כמ"ש ישראל שעמדו על הר סיני פסקו זוהמתן כו' ונתרפאו כל החולים כמ"ש שבמתן תורה לא היו סומים ואלמים וחרשים כו' וכל זה ידבר בראיה השכלית ושמיעה השכלית והדבור השכלי ע"ד שבארנו בהקדמת חג הפסח ובמתן תורה נתרפאו כל הנגעים הפנימים והחיצונים כמ"ש ולכל בשרו מרפא וכמ"ש ולא נתן לכם אלהים לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע עד היום ר"ל עד יום מתן תורה כאמור ובזה נשלם ביאור מאמר זה בס"ד: רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש עמוד יח מאמר קכ"ו סוד דגלים של מעלה שראו בהר סיני

במדרש מאי דכתי' נרננה בישועתך ובשם אלהינו נדגול בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בסיני ירדו עמו שנים ועשרים אלפים מרבבות של מלאכי השרת שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן והיו כלם דגלים שנאמר דגול מרבבה כיון שראו אותם ישראל מיד נתאוו לעשות דגלים כמותם שנא' הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה אמר הקב"ה חייכם אני אעשה אתכם דגלים כמו שהתאויתם שנאמר ימלא ד' כל משאלותיך ע"כ

אם אמת נכון הדבר שהשלם לא יושלם בתכלית השלימות עד אשר יהיה כלול מכל המידות והמעלות הן גופניות הן רוחניות אזי יתבאר לנו טעם אשר התאוו ישראל תאוה להיות כדגלים שלמעלה אך ורק כשידע אופן השלמות במעלות כמו שיבא

הקדמת ענין זה בארו הרמב"ם וסדר כל המעלות איש על דגלו באותות וחלקם לארבע מדריגות. א הפחותה שבהם הוא מעלת העושר שאין לו שום דביקות בגוף האדם ואינו מתעצם אצלו כלל כנודע מגדרו. ב הוא מעלת הגבורה שיש בה קצת שלימות יותר מצד שהיא דבוקה בגוף האדם. ג הוא מעלת המדות טובות. ד הוא מעלת התורה עלתה על כלנה והאריך בדבריו על פסוק אל יתהלל חכם וגומר. קכז מדרש אדם לוקח חפץ כו'. ועל סדר ד' מדריגות אלו מצינו במדרש על פסוק ויקחו לי תרומה וכו' אדם לוקח חפץ מוכר עצב ולוקח שמח אבל הקב"ה מכר לישראל התורה ושמח שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם וגומר בנוהג שבעולם אדם לוקח חפץ והוא מצר לשמרו אבל התורה היא משמרתו שנאמר בשכבך תשמור עליך אדם לוקח חפץ שמא יכול ליקח את בעליו עמו אבל הקב"ה מכר התורה לישראל ואמר כביכו"ל אותי אתם לוקחין שנאמר ויקחו לי תרומה ע"כ במדרש ויש לדקדק בזה המדרש שהביא פסוק כי לקח טוב ולא נזכר בפסוק שום שמחה. ע"כ נראה לפרש שבא להורות לנו סדר ד' קנינים אלו שהנחנו וכי כולם חסרים זולת קנין התורה ממלא כל החסרונות שיש לשלשתן כי קנין הממון יש לו חסרון שאינו מתעצם ודבק עם המוכר