עוללות אפרים צה

מבית גנזיו והיה מעביר ראשון ראשון שנא' שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר הנך רואה בעיניך ומשם תוכל להבין כי הבשמים של הדברות הראשונות היו פורחין ברוח עד אשר באו הבשמים של הדיבור האחרון הוא היה קיים לעד וממנו נתמלא כל העולם כולו בשמים שהוא רמז ליראת ה' העולה היא למעלה לריח ניחוח כבשמים אלו וכמ"ש והריחו ביראת ה' אך שדברות הראשונות היו פורחות ברוח עועים אשר מסך ה' בקרב העמים אשר אמרו לכבוד עצמו הוא דורש עד אשר בא דיבור האחרון שבכל לוח דהיינו דבור כבד ודבור לא תחמוד מהם נתמלא כל העולם בשמים דהיינו דיבור כבד היה ראייה שראש דבריו אמת ודיבור לא תחמוד כולל כל התורה כאמור. או יאמר נתמלא כל העולם בשמים ע"ד שארז"ל שלכך נברא האדם יחידי להורות שהמקיים נפש א' כאילו קיים עולם מלא וכן ההורג נפש אחת כאילו החריב עולם מלא והערה זו אנו למידין ממה שנברא האדם יחידי וממנו לבד נתמלא כל העולם כך המבטל מצוה אחת דומה גם כן כאילו החריב את כל העולם והערה זו אנו למדין ממה שאמרו שמדיבור אחד נתמלא כל העולם בשמים להורות שהמקיים מצוה אחת הרי קנה עולמו בשעה אחת כדאי' בפרק חלק לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק אמר ריש לקיש למי שמשייר אפילו חק אחד אמר רבי יוחנן לא ניחא למרייהו דאמרת הכי אלא אפילו לא למד אלא חק אחד ע"כ מכאן אנו למדין שע"י חק אחד הוא יכול לקנות עולמו וא"כ להנחה זו נאמר שגם העובר על אחת מכל מצות ה' כאילו איבד כל עולמו וא"כ אין תקנה ח"ו לחוטאים לדעת ריש לקיש וא"כ דיבור שני להיכן אזל הלא כשיעבור ויפול באחת אין שני להקימו ולמה הרבה ה' לעמו תורה ומצות אם להרבות שכר הלא במצוה אחת יכול לקנות עולמו ואם להגדיל העונש הלא גדול עונו מנשוא אפילו כשיפול באחת עד אשר בא כמתרץ הוציא הקב"ה רוח מבית גנזיו רצה בזה אע"פ שגדול עונו מנשוא מ"מ הוציא הקב"ה מבית גנזיו רוח של הנחה ותנחומין כמו שפי' רש"י על פסוק ויעבר אלהים רוח על הארץ והיה מעביר ראשון ראשון אע"פ שגדול עונו מנשוא מ"מ כך היא המד' של הקב"ה שהוא מעביר ראשון ראשון ומרבה מחילה לחטאים ולעולם רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם מצות ואע"פ שיחטא בא' מ"מ הקב"ה מעביר חטאתו עד אשר יוכל לקבל שכר על המצות האחרות. קכד שלשה מאמרים של ריב"ל: אמנם נוכל לפרש דברי ריב"ל על דרך יתר מאמריו הסמוכים למאמר זה שמסיק שם בגמרא ריב"ל אומר בכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר נפשי יצאה בדברו מה עשה הקב"ה הוריד עליהם טל וגשם שעתיד להחיות בו את המתים כו' ואמר ריב"ל על כל דיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל והיו מלאכי השרת מדדין אותן שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון וגו' ואריב"ל מכל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם בשמים כו' וכפי הנראה שמה שאמר שבכל דיבור יצתה נשמתן היינו בדרך שבארנו לפי שהעובר על אחת כאילו החריב עולם מלא ואחת דתו להמית. אך נראה לפרש שלש מאמרים אלו בדרך זה כי במתן תורה נתקשו ישראל בג' דברים הראשון הוא שבימים ההם היו נושאים עיניהם אל הכוכבים והמזלות וקדמו פניהם בעולות וזבחים בחשבם כי כל עיקר הצלחת האדם באה מפאת המערכה כמו שחשבו בימי ירמיה שנאמר הדבר אשר דברת אלינו בשם ה' איננו שומעים אליך כי עשה נעשה את כל הדבר הזה אשר יצא מפינו לקטר למלכת השמים כאשר עשינו אנחנו ואבותינו וגו' ומן אז חדלנו לקטר למלכת השמים חסרנו כל וגו' מזה אתה למד שבדורות ההם תלו כל עיקר הצלחתם במלכת השמים וכאשר נאמר להם בסיני לא תעשה לך פסל וכל תמונה נתקשו בדבר וחשבו שיהיו נעדרים מכל טוב השני הוא ששכר מצות בהאי עלמא ליכא כ"א לעה"ב והוא דבר נעלם מעין הגשמי כמ"ש עין לא ראתה וגו' והוא דבר קשה לקבלו כי בטענה זו נתפתתה חוה כמ"ש וכי תאוה הוא לעינים שתאוות הגופניות יש להם יתרון על הנפשיות מצד שתאוה הגופניות נראית לעינים משא"כ בשכר הנפש שעין לא ראתה השלישי הוא שהיה קשה עליהם לקבל התורה בחשבם כי רבה היא המצוה ואין כל אדם יכול לגמור כולה כמ"ש רחבה מצותך מאוד וא"כ אין קץ לכל עמלם ומי יבא עד תכונתו ועד תכלית המעשה ומצד שהמלאכה מרובה היה קשה בעיניהם הדבר אע"פ שכבר ארז"ל לא עליך המלאכה לגמור על הענין הראשון אמר שחזרו ישראל לאחוריהם י"ב מיל רמז שהיתה קשה בעיניהם הפרידה מן הי"ב מזלות וחזרו לאחוריהם ופנו עורף אל השכינה כד"א נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור. עד שהיו מלאכי השרת מדדין אותן כו' הרצון בזה שנרמז להם שבקבלת התורה יהיו כא' מצבא מרום כמ"ש כי מלאך ה' צבאות הוא כי יבקשו תורה מפיהו. והמלאך בוודאי גדול מן המזל כמו כן בזמן שהם עוסקים בתורה אזי המזל מסור בידם והם שולטים עליו כמו המלאך שבעולם העליון השליט על המערכה שבעולם האמצעי זה"ש שהיו מלאכי השרת מדדין אותם ר"ל הם היו סיבת הנדידה שנא' מלכי צבאות ידודון ידודון ונות בית תחלק שלל שהיו מדדין אותם תחת כנפי השכינה ועול התורה והמצוה זה"ש ונות בית היינו היושב אוהלים לתורה ולתעודה תחלק שלל המצות כד"א שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב. אמנם בתנאי זה אם תשכבון בין שפתים להוי כיששכר חמור גרם הרובץ בין המשפתים ויט שכמו לסבול עול התורה אזי כנפי כנסת ישראל שנמשלו ליונה נחפה בכסף כד"א אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף וגו' ואברותיה בירקרק חרוץ ר"ל שיהיו בעלי כנפים ואברה כמלאכים אלו שנאמר בהם שש כנפים לאחד כמו כן נאמר וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר