עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryעוללות אפרים

עוללות אפרים צב

Ollolot Efraim 92 · עוללות אפרים · free full Hebrew text

Open in the reader →

שאר הנמצאים הפחותים שלא היו כ"א לצורך האדם. ותכלית האדם הוא שיקבל התורה לשמור מצות השי"ת כי זה כל האדם וכמ"ש בראשית בשביל התורה שנקראת ראשית דרכו ובשביל ישראל שנקראו ראשית תבואתו ברא הקב"ה את השמים וגו' ולהנחה זו קדמו ישראל את המלאכים ביצירה כי כמו שהתורה קדמה אלפים שנה לעולם כך מחשבתן של ישראל קדמה אחרי שהתורה לא היתה כ"א למין האנושי במעשה וזה החלי שהמלאכים נתקנאו כמבואר במאמר זה שהתחלנו בו ומה שיש בו מן הקושי והזרות שהמלאכים בקשו התורה וכי לא ידעו שכל המצות הכתובות בתורה אין להם שום שייכות בהם. ולהיתר ספק זה נאמר שהתורה היתה כתובה לפני הקב"ה באש שחורה על גבי אש לבנה ושחור זה רמז להעלם דבר הנסתר והלבן רמז לדבר נגלה הנראה לעין הגשמי וזה שהתורה יש בה נגלה ונסתר הנסתר הוא שהיתה כתובה לפני הקב"ה במרום בלי הבדל אותיות ובדרך זה כל התורה היא שמותיו של הקב"ה כנודע בקבלה האמיתית שאין חילוק בין פסוק ותמנע היתה פלגש לפסוק שמע ישראל ויש עוד פירוש נגלה בהבדל אותיות דהיינו המצות שבתורה ככתבן והמלאכי' לא הבינו כי אם הנסתר שבו יוכלו להשתמש גם המלאכים עד שבאה התשובה שיש בה גם פירוש נגלה שאין בו צורך כ"א לאדם. ואחר שחשבו המלאכים שאין בתורה כי אם הנסתר עד אשר מתוך התורה יעלו מקבליה בסולם ההכרה והידיעה לראות את פני האדון ה' צבאות ע"כ חשבו שאין ולוד אשה זוכה למעלה זו כ"א היושבים ראשונה במלכות שמים להם משפט הבכורה לקבל פי שנים בכפלים לתושיה ע"כ אמרו מה לילוד אשה בינינו הזכירו האדם בתואר ילוד אשה ע"ד שנאמר אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז ורצו בזה אחרי שהתורה כולה שמותיו של הקב"ה א"כ היא נצחית כמוהו וראוי שתנתן לנמצאים העליונים הנצחיים ולא לילוד אשה שהוא קצר ימים ועוד שהחכמה העליונית צריכה יישוב הדעת משא"כ לילוד אשה שהוא שבע רוגז. ועוד אמרו לפניו חמדה גנוזה הגנוזה לך כו' וזה אמרו על הנסתר שהוא דבר הגנוז לה' מצד המעלה מזולתו ואינו נגלה בלתי לה' לבדו כמ"ש אלהים הבין דרכה מה אנוש וגומר ובן אדם וגומר הזכירו תואר אנוש ואדם ששניהם מורים על פחיתות אדם כמו שיסד הפייט של יום כיפורים אנוש אנוש הוא כי כשמו כן הוא אדם אפר דם מרה הוא כו' ורצו בזה שאנוש יורה על חלושת עיונו בדברים דקים ואדם יורה על היותו נגזר מאדמה הנותנת החומר שהוא גם הוא מסך מבדיל בינו לבין העיון האלהי לפיכך מוטב שתתן הודך על השמים שלימי הדעת מכל החסרונות האלו ואמר הקב"ה למשה חזור להם תשובה ואמר אל תתמה על החפץ אשר הגדיל ה' תפארת המין האנושי על מדריגתם אע"פ שהמלאך כולו טהור ולא חטא מעולם ואדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא מ"מ חפץ ה' ובחר יותר במין האנושי כי מצד שיש בו היצה"ר והוא עומד כנגדו שכרו גדול לפום צערא אגרא משא"כ במלאכים שאינן יודעים לעשות רע זה"ש חזור להם תשובה שהוא כפל לשון כי היה לו לומר השב אלא שרמז לו שיחזור להם זה הענין צא ולמד מדרכי תשובה שבמקום שבעלי תשובה עומדים אפי' צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד וזה בעצם המעלה שיש לאדם על המלאך ע"ד גדולים צדיקים ממלאכי השרת כו' וזה מבואר למשכילים וזה"ש חזור להם ענין התשובה ואמר משה אעפ"כ מתירא אני שמא ישרפוני בהבל שפתותיהם רצו בזה ע"ד ארז"ל שהעולם קיים על תורת הילדים דווקא בי אינו דומה הבל פי שיש בו חטא להבל פי שאין בו חטא וכמ"ש מפי עוללים ויונקים יסדת עוז במזמור המתחיל אשר תנה הודך על השמים שזה היה דברי המלאכים ואמרו מיד מפי עוללים ויונקים יסדת עוז התורה לפי שהבל שפתותיהם אין בו חטא א"כ להנחה זו אנו ראויים יותר לקבלת התורה כי הבל שפתותינו אין בו חטא כל עיקר משא"כ בהבל פי האדם זה"ש שמא ישרפוני בהבל פיהם ר"ל ינצחוני מצד הבל פיהם שאין בו חטא כלל משא"כ בצדיק גמור שעל כל פנים אי אפשר לו להיות בלא חטא ולפיכך מעלת הבעל תשובה גדולה עליו א"ל הקב"ה אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה הרצון בזה שתאמר להם שהמין האנושי יש לו צורך יותר בתורת ה' תמימה המשיבת נפש האדם לשרשה ומקום חוצבה מתחת כסא כבוד אחר שנתלבשה בגשמות בעמק עכור זה ואחרי אשר הוטמאה בעסקים הגשמיים המבדילין בינה לבין בוראה והמכשלה הזאת תחת ידה מצד החומר שנתלבשה בו ועל פיו היתה כל ריב וכל נגע בקנאה ושנאה וגזל וזולתם מן המדות הרעות המעכב הליכתה ושובה למקום חוצבה וזה"ש אחוז בכסא כבוד וחזור להם תשובה ותשובה זו היא תשובת הנפש לשרשה שתתאחז בכסא כבוד מקום חוצבה ושלא יהיה לה מעכב ומונע מצד החומר שנמשל בענן זה המחשיך זה"ש מאחז פני כסא פרשז עליו עננו שהאדם יש לו צורך בתורה כדי שיאחז פני כסא לפי שכבר פרש עליו עננו היינו החומר המעכב וא"כ צריך הוא לתורת ה' המשיבת נפש. והנגלה שבתורה שנראה שלבשה התורה מלבוש גשמי היינו לצורך הנמצא הגשמי והוא האדם שצריך למלבוש נגלה זה משא"כ במלאכים לפי שאין ביניהם קנאה ותחרות וניאוף ורציחה א"כ אין להם שום מסך מבדיל בינם לבין בוראם ומי יעכב על ידם לעלות בכל עת ובכל שעה לראות פני האדון ה' צבאות וזהו שהשיב להם משה ממש על זה האופן כלום למצרים ירדתם כו' כלום יש ניאוף ורציחה ביניכם כו' ומאחר שמידות כאילו אינן מצויין ביניכם א"כ אין לכם שום מונע כאמור. קיט עלית למרום שבית שבי ואף מלאך המות מסר לו דבר מיד הודו לו כו' ונתנו לו מתנות כו' זה"ש עלית למרום שבית שבי כפל הלשון להורות כי ידוע שהיצה"ר הוא השבאי הפורש בכל יום מכמורים אל האדם להפילו והתורה מבטלת היצה"ר כמ"ש משכהו לבית המדרש לכך נאמר שבית שבי היינו שבתורה שבית השבאי. לקחת מתנות באדם