עוללות אפרים צא

לעתיד לא יהיו כל ישראל במצרים לשיצטרכו כולם לבקיעת הים ההוא ועוד שבעה נחלים מה טיבם אך שעל החכמה ידבר לפי שביום עלותם מארץ מצרים בא להם הרמז בקריעת ים סוף ע"כ אמר שגם לעתיד תחזור התורה לאכסניא שלה ויהיה להם דרך ומסלול בים החכמה התורנית הכוללת כל ז' חכמות כאשר היה להם ביום עלותם מארץ מצרים כאשר רדף פרעה אחריהם והיו מקצתם מתיאשים מן הגאולה עד אשר בא להם הרמז בקריעת ים סוף זה שזכו למעלה רמה זו ולא עוד אלא שנאמר והמים להם חומה מימינם ומשמאלם כך התורה שנמשלה למים מצדה יזכו לאורך ימים שבימין ולעושר וכבוד שבשמאל והתורה מגנת עליהם כמו שנאמר ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב וכפירש"י שימין אחת פועלת שני הפכים שהיא נאדרת בכח להציל אוהבי ה'. ולרעוץ אויבי ה' כך התורה הניתנה בימין לה הכח והגבורה כמ"ש אני בינה לי גבורה והיא תרעץ אויב הפנימי זה היצה"ר וכמ"ש אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש וחיצוני כמ"ש השכם והערב לבית המדרש כו' ולפי שבקריעת ים סוף זה בא הרושם לקבלת התורה אשר מצדה עלו בני ישראל ראש הגבעה להיות להם מדריגה על המלאך לכך נאמר בו ויסע מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל היינו שמתחלה היה לו קדימה במעלה ולו משפט הראשית והבכורה על מחנה ישראל ואח"כ מוחלפת השיטה וילך ויבא מאחריהם שישראל קדמו להם ע"ד גדולים צדיקים ממלאכי השרת כו' לכך ארז"ל גדול היה ביזת הים מביזת מצרים כו' כי בים זה בזזו איש לו השגת החכמה מהר שלל חש בז כמ"ש שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב ובדרך זה ארז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו' והכל הולך לדרך אחד ויש עוד אצלי סוד כמוס בפסוק זה ויסע מלאך האלהים וגו'. קיח סוד פסוק ויסע מלאך האלהים וג' מיני הליכה ע"ד משל לשלשה עבדים גם מתוך פירוש זה נוכל ללמוד גודל מעלת השלם על המלאך והוא כשנקדים תחלה הקדמה זו כי באמת מי שיש לו עינים לראות יבין ויראה השינוי הנמצא בפסוקים בענין הליכת השלמי' עם ה' שמצינו בג' פנים שונות פסוקים מזכירי' ההליכה ההיא: א לפעמים יאמר לפני ה' כמ"ש התהלך לפני והיה תמים האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו. ב שלפעמים יאמר בהפך זה אחרי ה' כמ"ש אחרי ה' תלכו. ג שלפעמים יאמר עם ה' כמו את האלהים התהלך נח ויתהלך חנוך את האלהים ונראה ליישב פסוקים אלו ע"ד המשל למה"ד למלך שהיו לו ג' עבדים האחד נאמן בבריתו וקיים במאמרו והיה האדון בטוח בו שלא יברח ממנו לפי שכבר קנה אותו במחיר כספו וכתב עליו שטר מכירה ועוד שנשבע לו שלא לברוח השני נאמן גם הוא אך לא כמו הראשון שעדיין לא כתב לו שטר מכירה ולא נשבע לו. אך לפי שכבר נסה אותו האדון עשרת מונים ולא ברח בטח בו לב אדוניו. אך לא כמו הראשון אמנם השלישי לא נסה אותו האדון גם לא נכתב השטר ולא נשבע לו ובזה אין לב אדונו בטוח בו כלל. הנה כשהמלך הולך בדרך ושלש נעריו אלו ההולכים עמו והמלך מסדר סדר הליכתם מי ומי ההולכים לפניו ולאחריו או עמו ממש והנה העבד הראשון שהוא בטוח בו ביותר אינו חושש אף אם ילך אחריו שלא יוכל לראותו אם יברח מ"מ אחרי אשר הוא סומך עליו אינו חושש אמנם השני אע"פ שעמד בנסיון מ"מ אחרי שאין בידו שטר ולא נשבע לו אינו מניחו לילך אחריו פן יברח והוא מוליכו לפניו שאם יברח יראהו. אך השלישי שאינו בטוח בו כלל לא האמין לו המלך לעבור לא לפניו ולא לאחריו כ"א אצלו ממש יהיה מחזיק בידו תמיד שלא יברח והנמשל הוא מבואר שהעבד הראשון הם בני ישראל אחר מתן תורה נעשו עבדים למקום ב"ה שנאמר כי לי בני ישראל עבדים והכתב והמכתב היא התורה שהיא פתוחי חותם קודש ועליה כתוב וחתום הברית אשר קיימו וקבלו ישראל עליהם באלה ושבועה על הר סיני לכך נאמר אחר מתן תורה אחרי ה' תלכו לשבר אוזן האדם שלא חש אל הבריחה ונראה שמטעם זה לא מצינו אצל הע"ג כי אם לשון אחרי כמו לא תלכון אחרי אלהים אחרים לפי שכל עובדיהם קרובים אל הבריחה אחרי שהם אחרים לעובדיהם. אמנם העבד השני הוא אברהם כמ"ש בעבור אברהם עבדי והוא עמד בעשר נסיונות ולא ברח אך אמנם לא קבל עליו התורה עדיין בשבועה כי לא עמדו רגליו על הר סיני לפיכך נאמר אצלו התהלך לפני אשר התהלכו אבותי לפניו אמנם העבד השלישי הוא נח שלא קבל עליו התורה בשבועה גם לא עמד בנסיון ואדרבה היה מקטני אמנה לכך נאמר אצלו את האלהים התהלך נח וכפירש"י נח היה צריך סעד לתומכו כו' והיינו שלא יברח וכן חנוך פי' רש"י שהיה קל בדעתו להרשיע לכך נאמר אצלו ויתהלך חנוך את האלהים לפיכך כשעשו ישראל העגל ועברו הברית נאמר ילך נא ה' בקרבנו היינו אצלנו ממש. וכן בימות השופטים שכבר התחילו בקלקלה לא מצינו עוד לשון אחרי ה' כי בימי דוד נאמר יתהלכו לפני עד עולם ואח"כ בימי אחז שהרשיעו ביותר נאמר ע"י הושע והצנע לכת עם אלהיך אך לעתיד לימות המשיח שיוסר לב האבן מקרבנו ואז יחזור הענין לכמות שהיה שנאמר כי הולך לפניכם ה' וגו' ר"ל והם אחריו וכן בצאת ישראל ממצרים אחר אשר נעשו בנים אמון בם שנאמר ויאמן העם וגו' נא' וה' הולך לפניהם אך כשרדפו המצריים אחריהם ארז"ל ד' כיתות היו אבותינו על הים. אחת אומרת נחזור למצרים כו' הרי שהיה בית מיחוש שלא יברחו ע"כ נאמר ויסע מלאך ה' שלוחו של מקום ב"ה אשר בקרבו ההולך לפני מחנה ישראל וילך מאחריהם כי לא האמין להם כאמור אך בקריעת ים סוף חזרו לאמונתם שנאמר ויאמינו בה' וגו' חזר לסידורו הראשון שנאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. מהצעה זה נוכל ללמוד דעת שהמלאך לא היה כי אם בעבור האדם עד שהוצרך ללכת לפניהם ולפעמים מאחריהם כפי צורך השעה כ"ש