עוללות אפרים פה

אוהבו ואין לה שיעור כמ"ש אילו דברים שאין להם שיעור כו' ותלמוד תורה כו' הטעם השני הוא שבמצות חג הפסח אמת שנרמזו בהם כמה מידות טובות כפולות ומכופלות הנמצאים באומות ובישראל כמ"ש ז"ל כתיב ובחקות הגוים הלכתם וכתיב ובחקות הגוים לא הלכתם הא כיצד אלא כמקולקלים שבהם עשיתם כמתוקנים שבהם לא עשיתם הרי שגם האומות היו מתוקנים בקצת מידות טובות ולפיכך בחג הפסח שלא נתנה התורה עדיין ולא בא הרמז בכל הלימודים ההם כי אם על המדות אשר בהם ישתתפו אדם ובהמה גם כן שהמידות טובות משותפות לחומר וצורה לפיכך קרבנם שעורים המשותפים לאדם ובהמה ולחומר וצורה אמנם בעצרת שקבלו התורה לכך היה קרבנם מחטים המיוחדים למין האדם בלבד ואין להם שיעור כאמור. אך המדות הם במידה ובמשקל כנודע מענינם. אך בספירה זו בכללה מצינו ג' טעמים נכבדים והראשון כבר הוא מבואר שהמה כנגד ימי חלדו של אדם ולפיכך ממעטין בהם בשמחה כי כך אמר שלמה לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה ואין לאדם שמחה בעולם הזה כ"א בפקודי ה' ישרים המשמחים לב לכך נהגו לשמוח קצת בל"ג בעומר רמז לדבר גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך והוא אחר יום ל"ב כי לא נתן ה' לו ל"ב לדעת ועינים לראות עד היום הזה ג"ל שאחר ל"ב רמז לתורה שמתחילתה וסופה לב. והמלה הפוכה בתורה לפי שהיא כחותם שנאמר חתום תורה בלימודי. ובנוהג שבעולם שהופכין התיבות ואותיות בחותמות ככה חותם תוריי זה המלה הפוכה כדי שתהיה חקוקה על לבו כסדרה כמ"ש כתבם על לוח לבך. זה שאמר ומשפטים בל ידעום כדי שיהיה לב אחר חתימה: ולפי שהספירה זו היא כנגד ימי חלדו לכך אין מברכין בה שהחיינו אחר שכל ימיו מכאובים וחייו תלוים לו מנגד ואינו בטוח בכל יום מן המות אמנם בעצרת יום קבלת התורה שנאמר בה כי היא חייך וגומר אז מברכין שהחיינו לזה נאמר כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם לפי שבחיי העולם הזה מאחר שאינן עד העולם ויש להם קצבה אינן בכלל ברכה אמנם בחיים הנצחיים הבאים מפאת התורה שם צוה ה' את הברכה לפי שהם חיים עד העולם וכמו שאמרו אין הברכה מצויה בדבר המדוד והמנוי כי אם בדבר הסמוי מן העין ודבר המנוי הוא ספירה זו שאנו סופרים כנגד ימי חלדו שיש להם מדה ומנין וקצבה ושם אין הברכה מצויה כי אם בחיי העוה"ב הנצחיים הסמויים מן העין כמו שנאמר עין לא ראתה וגו' וזהו שאמר בעל המאמר שהעומר בא לבטל רוחות רעות היינו רוח טועים אשר מסך ה' בקרב הרשעים וארבע רוחות של טומאה שהטיל נחש בחוה שאמרו במדרש הזוהר רוח שטות רוח זנות רוח חמדה רוח רעה חטאת כו' כל אלו הרוחות הרעות המשכיל יבטלם בלבו בהשקפת ספירה זו אם ירד לעומק תכליתה. מעלה ומוריד לבטל טללים רעים היינו שיוסיף אומץ בהשתדלות נפשו להעלותה למקור חוצבה כמו שאמר כוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה כי רוח בני האדם העולה היא למעלה כשיוריד עליה משמים טל אורות וגשם נדבות ורוח הבהמה היורדת מצד טללים רעים המשמשין בעוה"ז ומצמיחין שורש פורה ראש ולענה ומוליך ומביא למי שהרוחות שלו היינו לאשר בידו נפש כל חי ורוח ור"ש לקח לו דרך אחרת היינו כי בספירה זו יגעתי מצאתי עוד טעם שני שבאה במספר מ"ט קודם יום קבלת התורה הנדרשת במ"ט פנים כמו שנאמר וכמטמונים תחפשנה היינו מ"ט מונים ב' פעמים כמנין צ"ח שנאמר דודי צח ואדום ומה שהיא נדרשת במ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא לפי שחמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולם נמסרו למשה חסר אחת כו' ומצד מ"ט שערי בינה שנמצאו בהשגת אנוש יש לאל ידו לדרוש התורה במ"ט פנים כי השער החמשים סגור הוא לא יפתח כי ה' אלהי ישראל בא בו ובזה ראיתי ליישב מה שנא' תספרו חמשים יום וכתיב וספרתם לכם שבע שבתות דהיינו מ"ט יום כי באמת יש לספור חמשים כנגד נ' שערי בינה אמנם לכם לא מסרתי כי אם מ"ט לכך נאמר וספרתם לכם שבע שבתות ואצל חמשים יום לא נאמר לכם. כי יום החמשים דהיינו העצרת קודש הוא לה' ולא לכם וכן במניין שנת השמיטות כתיב והיו לך ימי שבתות השנים תשע וארבעים שנה וכי מניינא אתא לאשמועינן אלא שבא למעט שנת החמשים לכך אמר במ"ט השנים והיו לך לאפוקי שנת החמשים קודש לה' הוא ולפי שכל החכמות נכללים בתורת ה' על כן באה הספירה במספר זה קודם יום מתן תורה וזולת זה מצינו שבעה דברים שכולם באו במספר שבעה והיו כולם תלוים ועומדין עד יום ששי בסיון. מקצתם קיומם תלוי במתן תורה וקצתם לא נתגלה מציאותם כי אם מתוך התורה. א ז' חכמות כולם נכללו בתורת ה' כמאמר שלמה חצבה עמודיה שבעה. ב שבעת ימי בראשית הנמנים מתוך סיבוב הגלגלים וכולם היו כתוהו ובוהו עד יום ששי בסיון כמו שאמרו שני אלפים תוהו וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי א"כ קודם מתן תורה לא היה מספר לשבעת ימות עולם עד יום מתן תורה אז הוחל לספור שבעה שבועות מצד התורה שחצבה עמודיה שבעה ימות עולם. ג ז' כוכבי לכת שנתקיימו בזכות התורה לפיכך יש לאל יד התורה לעלות ממעל למערכה. ד ז' רקיעים שמציאתן תלויה בתורה. ה הארץ ז' אקלימים. ו ז' עשיריות הקצובים לאדם אשר חייו תלוי בתורה שנאמר כי היא חייך וגו' ז המה השבעה דברים שקדמו לעולם הידועים. כל השביעיות הללו היו תלוין עד מתן תורה וז' שביעיות אלו בצירוף מ"ט שפרי בינה שנמסרו לנו בוודאי הם כללים כוללים כל מה שלמעלה ולמטה ולפנים ולאחור. לכך אמר רבי שמעון מוליך ומביא למי שהעולם שלו מעלה ומוריד למי שעליונים ותחתונים שלו ויש עוד במאמר מעלה ומוריד סוד נסתר למי שיבינהו שהשפע האלהי אף על פי שהאש ההוא יורד מלמעלה מ"מ מצוה להביא מן הדיוט שכך הוא סדר השפע שמתחילה התחתונים מוסיפין כח בגבורה של מעלה ואחר כך השפע יורד