עוללות אפרים פד

משכיל שיהיו עיניו פקוחות על ימי חלדו כי כל יום ויום הוא דבר חשוב ויהון לקנות בו הרבה מן השלימות עד שאמרו יש קונה עולמו בשעה אחת. מזה מצינו שלמים וכן רבים המדקדקים בה בהוצאת זמנם שלא יוציאו זמנם לבטלה אפי' שעה אחת שלא יקנו בו מן השלימות האמתי כמ"ש יפה שעה אחת בתשובה ומ"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. ומטעם זה השלמים נותנין מספר לימי חייהם לידע כמה עברו בשנים כי זה יורה על חיבת הזמן בעיניהם ודבר חשוב עד שאפי' בשעה אחת יכול לקנות עולמו ועוד שהמספר הוא שידע כמה יש לו עוד אפשרי להיות בחיים חייתו כפי קצב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ובזה יוסיף דאגה בלבו כי היום קצר והמלאכה מרובה כו' ובזה יעשה ולא יאחר לדחות יצרו הטוב מיום אל יום ויעשה חיש קל מהרה ככל אשר צוה ה' כמבואר למעלה בפסוק ולא ילין חלב חגי עד בוקר עיין במאמר ק"ה. הלא לא בחנם בקש דוד לאמור הודיעני ה' קיצי ומידת ימי מה היא אדעה מה חדל אני בקש לידע מספר ימיו לידע כמה נשארו לו בשנים ימים וזמן שיוכל לקנות בו שלימותו וזהו סוד אמרו וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל דהיינו מיום שנמכר ונמכר ביד קונו שבשמים להיות בר עונשין עד היובל דהיינו נ' שנה אם עוד רבות בשנים וגומר ואם מעט בשנים לפיהן ישיב גאולתו: האמנם הפתאים המכלים בהבל ימיהם מוציאים כל ימי חלדם לבטלה כאנשי הכפרים שאינן יודעין כמה ימי חייהם כי אין הימים ספונים וחשובים אצלם כ"כ מאחר שעושים מעשים בטלים אשר אין להם שכר ושום תכלית טוב הוא הדבר אשר לא ימד ולא יספר אשר לדעתי לזה בא הרמז בספירה זו שהמשכיל יתחיל למנות ימי חלדו משנת עשרים והלאה שאז הוא נעשה בר עונשין ומן השמים ירדפוהו כמ"ש בן עשרים לרדוף כי בימים הקודמים לפי שעדיין אינו שלם בדעתו הרי הוא נמשל לשחת של התבואה שאין בו עדיין הגרעין כי מיום הולדו הוא דומה לציץ השדה שנאמר אנוש כציץ השדה כן יציץ וכאשר יבא בשנים אז הוא דומה לקמה העומדת במילואה וזה"ש מהחל חרמש בקמה. קז מהחל חרמש בקמה בקומה יאמר שהאדם יתחיל לספור משנת עשרים שהוא הזמן שנעשה בר עונשין והמשיל העונש לחרמש אשר הונף על הקמה כמ"ש ונפלה נבלת האדם כדומן על פני השדה וכעמיר מאחרי הקוצר וכה"א רומו מעט ואיננו והומכו ככל יקפצון וכראש שיבולת ימלו. ורז"ל אמרו משל לנכנס לתוך שדהו גבוהה גבוהה מלקט כו' לכך אמר מהחל חרמש בקמה כי בבואו לכלל עשרים הוא נמשל לקמה העומדת במילואה וטובה כמ"ש אצל יעקב והנה ה' נצב עליו אימתי האדם נצב על שדהו כשהיא בקמותיה כו' מזמן ההוא מתחיל לספור לשלא יחשוב ימיו לדבר האבוד לאבידה שאינה חוזרת אך יהיו אצלו כדבר יקר וחשוב ויצטער על יום שעבר שאם לא הוציאו בתורה ומ"ט הרי הוא באמת כאבידה שאינה חוזרת ויתן שמחה בלבו אם המצא ימצא שהוציאו בתורה ומ"ט. וזה טעם הספירה שנאמר תספרו חמשים יום היינו יום לשנה יום לשנה כמו במרגלים. וזהו שדרשו רז"ל אל תקרי בקמה אלא בקומה רמז לימי חלדו של אדם שהוא בעל קומה יותר מכל הב"ח. וספירה זו מיוחדת לשרידים אשר ה' קורא ואצלם כתיב ואנחנו קמנו ונתעודד וכמו רגלי עמדה במישור וכן רבים. לא כן הרשעים שנאמר שבע יפול צדיק וקם וגומר כי הצדיק אף אם יפול ביום המות אחר מספר ז' עשיריות הקצובים לסתם אדם מ"מ וקם לעה"ב כמ"ש הנך שוכב עם אבותיך וקם ורשע יפול ברעה בגיהנם ואשר שכב לא יוסיף לקום. זה"ש בקומה בשלימים שיש להם תקומה לעה"ב והמשכיל יבין ענין זה וראתה חכמתו ית' להציב לישראל ציונים נכבדים אלו מיד אחר יום א' של חג הפסח שבו הלכו ישראל בראש גאולי ם בגאולה גופנית ונפשית כי פסקה מהם זוהמות וגילולי העבודת כוכבים אשר זנו אחריה לפנים ולא נתמרק חטא העבודת כוכבים כי אם בשיעבוד וגירות ת' שנה כנגד העבודת כוכבים שארז"ל מסכת עב' כוכבים דאברהם אבינו ת' פרקי הוי ואחר שהוסרו ונתמרקו גילולים אלו מבית ישראל היו ראוין מיד לקבלת התורה מיום ראשון של חג. אך שנתאחרה זמן הנתינה חמשים יום מן הטעמים שיתבארו בסמוך. ומ"מ הציב להם ציונים מיום הראשון והלאה המורים על קבלת התורה והוא העומר שהובא ממחרת השבת שארז"ל במסכת מנחות שנתנוהו ברחיים והוציאו ממלו עשרון מנופה בי"ג נפות. טעם שלש עשר' נפות בעומר וזה הערה לעשרת הדברות הכוללים כל התור' כמו שמצינו ספ' מיוחד על זה איך שכל תרי"ג מצות נרמזו בעשרת הדברות אך ורק כשתדרוש התורה בי"ג מידות שהתורה נדרשת בהם אשר מתוכם תהיה התורה כולה מנופה כמו בנפה שהזכירו במסכת אבות בד' מידות ביושבים לפני חכמים ואחת מהם נפה שמוציאה הקמח וקולטת הסולת. ככה הרוצה לדרוש התורה ולעשות מכולה עשרון אחד צריך לנפות אותה בי"ג נפות הם י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם ואז ימצא שכל התורה היא עשרון אחד שבכל מצוה ומצוה שבעשרת הדברות נכללה כל התורה ובהדיא אמרו שדיבור לא תחמוד כולל כל התורה כמו פסוק ואהבת לרעך כמוך וכן כל הדברות כמו שיתבאר בחג השבועות על מאמר מכל דיבור ודיבור נתמלא העולם כלו בשמים כו' נמצא שבעומר זה נעשה רושם לקבלת התורה. ומה שבא העומר מן השעורים ויש לו שיעור כי שיעור העומר ידוע ושתי הלחם של עצרת באו מן החיטים ולא נתנו להם רז"ל שיעור נראה ליתן ב' טעמים בזה הא' הוא אחרי שעדיין לא קבלו התורה מפסח עד עצרת א"כ לא יצאו עדיין מכלל בהמה לבא לכלל אדם כמ"ש אדם קרוין אדם לפיכך קרבנם מן השעורים שהוא מאכל משותף לאדם ולבהמה ויש לו שיעור עומר לגלגולת כמו במן. אמנם כאשר קבלו התורה באו לכלל אדם לכך היה קרבנם מחיטים שהוא מאכל מיוחד לאדם רמז לתורה שמלחמה לא יאכלו כי אם זרע ישראל